ביאור:בראשית יט יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יט יא: "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט יא.


הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים[עריכה]

המלאכים זרקו חפץ החוצה שהופעל אחרי מספר שניות והפיץ אור בעוצמה אדירה. ההשהיה נתנה למלאכים זמן למשוך את לוט חזרה הביתה כדי שהוא לא יפגע. לא בטוח שלוט ראה את אור הסנוורים כי הוא כבר היה בביתו. לא נאמר שהאור בא מפיצוץ כי לא נשמע רעש. החפץ רק הפיץ אור מסנוור למשך זמן ארוך.

לא בטוח שלוט הבין מה שקרה, ולמה התוקפים "יִּלְאו לִּמְצֹא הַפָּתַח". גם לחתניו הוא לא סיפר אודות הסנוורים וחתניו לא הבינו שכוח עליון מאיים עליהם.

מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל[עריכה]

רש"י הסביר שכשם שלהתקפה באו "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן" (בראשית יט ד), והנערים הובילו, כך הם נפגעו באותו סדר "מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל".

וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח[עריכה]

מכת האור היתה חזקה וממושכת, ופגעה בעצבי הראייה. התוקפים לא ראו למשך מספר שניות ואחר כך עדיין המשיכו לסבול. ייתכן שאחרי זמן מה הראייה חזרה אליהם אבל הם הבינו שהם מתעסקים עם משהו מעבר לבינתם והעדיפו לחזור בשקט כל אחד לביתו. מלך סדום ושומריו לא תקעו בשופר או צלצלו בפעמון כדי לקרוא לאנשים להתייצב להגנת העיר. התקרית נגמרה בדממה מוחלטת.