ביאור:בראשית יט כב
בראשית יט כב: "מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט כב.
לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה
[עריכה]"ויַָּאִיצו הַּמַּלְאָכִים בְּלוֹט" לצאת מהעיר ([[ביאור:בראשית יט טו) "ויִַּתְמַהְמָהּ ויַַּחֲזִיקו הָּאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ ובְּיַד אִשְׁתּוֹ ובְּיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; ויַֹּצִאֻהו וּיַַּנִּחֻהו,ּ מִחוץּ לָעִיר" (ביאור:בראשית יט טז). "הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן תִּסָּפֶה" (ביאור:בראשית יט יז) אמרו המלאכים, ולוט ביקש לברוח למצער כי ההר רחוק "אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא ותְּחִי נַפְשִׁי" (ביאור:בראשית יט כ).
והמלאך הבטיח "לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (ביאור:בראשית יט כא) אבל "מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה".
- האם באמת המלאך לא היה יכול להעניש את סדום ועמורה עד שלוט יגיע למצער?
אם לוט היה פונה והולך לאט לאט בכיוון אחר, אזי מה היה עושה המלאך?
המלאך פקד על לוט ואמר: "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר" (ביאור:בראשית יט יז). כלומר, אסור ללוט לעצור בדרך כדי לנוח או לישון וגם אסור לו לסטות מהדרך הישרה לצוער. כל שינוי מהקו הישר יחשוף את סדום ועמורה לעיניי לוט, מה שיעיד על כוונתו של לוט להתחכם למלאך ולהפריע בתהליך הענישה, וזאת לאחר שהמלאך הזהיר אותו במפורש.
זה לא היה הזמן ללוט להפריע בהענשת סדום כי אנשי העיר היו יכולים להבין את הסכנה ולברוח. לאחר שאנשי העיר הוכו בסנוורים מופלאים (ביאור:בראשית יט יא), לוט הזהיר את חתניו והוא ומשפחתו ברחו מהעיר. כל זה סיפק מספיק מידע לחתניו ולאנשי העיר אודות הסכנה והיה לאנשי העיר מספר שעות לברוח או לחזור בתשובה. אולם אנו רואים שלוט התקדם מספר שעות מ-"הַשַּׁחַר" (ביאור:בראשית יט טו) עד ש-"הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יט כג) ואנשי העיר לא חזרו בתשובה ולא ניסו לברוח מהכיכר.
לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר
[עריכה]מילים חזקות מאוד. זה מראה שהמלאך קיבל פקודה לפיה לוט חייב להישאר בחיים. לאלוהים היו תוכניות ללוט.
- למה?
אלוהים התחייב ללוט שזרעו ירש נחלה, כשם שהוא הבטיח לישמעאל, ועשו.
- ישמעאל הפך לגוי גדול, כנראה בזכות שהוא עזב את כנען והותיר אותה לאברהם וזרעו.
- עשו הפך לגוי גדול בהר שעיר, כנראה בזכות שהוא עזב את כנען והותיר אותה לאברהם וזרעו.
- מואב ועמון הפכו לגויים גדולים (ואפילו זכו להיות האמהות בבית דוד המלך), כנראה בזכות שלוט עזב את כנען והותיר אותה לאברהם וזרעו.
לכן, כשבני ישראל חוזרים ממצרים ועוברים בשדה אדום, מואב ועמון אלוהים מורה להם לא לפגוע באנשי מואב, עמון ועשו.