ביאור:בראשית יט לא
בראשית יט לא: "וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט לא.
- מדוע חשבה בת לוט שאין יותר אנשים בארץ? הרי בוודאי ידעה שאברהם לא מת, ושישנם אנשים בצוער!
תשובות
[עריכה]1: היא חשבה שכל העולם נחרב
[עריכה]בת לוט נחרדה כל כך מפני האש והגופרית שנפלו מן השמים, ולכן סברה שכל העולם נחרב גם הוא. היא לא ידעה שמדובר באסון מקומי, וכוונתה היתה טובה: ליישב מחדש את העולם. ראו את הדיון בפסוק הקודם שבו נתבאר כי אפשר שבאמת לא נשארו אנשים בצוער. (יפעת).
אולם לכאורה פרוש כזה אינו אפשרי. הן הם ראו גברים בצוער, וגם לוט נשאר עשיר עם צאנו ורועיו שסיפקו לו אוכל ויין במערה.
יש חשיבות רבה למנוע גילוי עריות בין בני משפחה, ולחז"ל היה חשוב להציג את סיפור בנות לוט באור שלילי ביותר. גם משה חשב כך ולכן פקד: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם" (ביאור:דברים כג ד).
זה נכון להציג את הסיפור בצורה שלילית, אולם אנשים משכילים ונבונים צריכים להבין שהפרוש הזה אינו נכון כי:
- בנות לוט ראו שאנשים שרדו בצוער.
- לוט היה עשיר והיה לו צאן ורועים כאשר הוא נפרד מאברם וכאשר אברם הציל אותו משבי. לא נאמר שהוא הפך לעני חסר כל.
- במערה היה לבנות לוט יין. אין ספק שהבנות לא הביאו יין מסדום, ולא עשו את היין לבד. מישהו מבחוץ הביא להם יין, והם ראו שיש עוד גברים.
- הם חיו זמן רב במערה בהר (ארמון חצוב כמו בפטרה), ומישהו היה חייב להביא להם אוכל.
- הן רצו ילדים, ובמידה ואין יותר אנשים בעולם, אז עם מי הם יתחתנו?
- הן ידעו את כל ההבטחות של אלוהים, והיו חייבות לדעת שאברהם ואנשיו לא ימותו בעוון סדום.
- גם תמר עשתה מעשה דומה של יבום למען קייום זרע לער ואונן בני יהודה, ואת תמר לא מעליבים. להפך את תמר מהללים.
- אנשים שמתרכזים בגילוי עריות, מפסידים את העובדה שאלוהים עשה זאת כי הוא הבטיח נחלה ויורשים ללוט, והבנות קיימו יבום לאביהם והיה מותר להם לעשות זאת. אלוהים ברך את הבנים ולכן רות המואביה הצילה את משפחת בועז מכליה, ודוד המלך נולד בזכותה.
2: רגשי נחיתות
[עריכה]בנות לוט לא חשבו שאין בארץ אנשים כלל, אלא שאין בארץ אנשים שיסכימו לשאת אותן לנשים. כזכור, כשאנשי סדום התגודדו סביב בית לוט הוא הציע להם לקחת את בנותיו, ואילו אנשי סדום רצו לדעת דווקא את האורחים. עובדה זו גרמה לבנות לוט לרגשי נחיתות עזים. הן חשבו: 'יש בעיר הזו כל כך הרבה גברים, ואף לא אחד רוצה בנו! אנחנו בוודאי מכוערות מאוד, אין לנו שום סיכוי למצוא חתן'; ולכן הן אמרו: ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ (אראל).
3: אנשי צוער הפכו לנציבי מלח
[עריכה]לפי סדר ההתרחשויות בבראשית י"ט:
- לאחר יציאתם מסדום, נאמר ללוט: "המלט על נפשך! אל תביט אחריך, ואל תעמוד בכל הכיכר; ההרה המלט, פן תספה" (פסוק יז).
- לוט מקבל אישור לברוח למצער/צוער (פסוקים כא, כב).
- לוט מגיע לצוער (פסוק כג).
- ה' ממטיר אש וגופרית והופך את ערי הכיכר (פסוקים כד, כה).
- "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (פסוק כז).
- בשלב הזה סביר להניח שכל תושבי צוער שלא קיבלו את ההוראה: "אל תביט אחריך", מפנים פניהם לכיוון המחזה בסדום ועמורה (מתוך סקרנות וכתגובה טבעית), והופכים לנציבי מלח, כאשת לוט; אלא שהכתוב אינו "טורח" לפרט בעיניינם, בדיוק כפי שאיננו מאריך בתיאור מותם של שאר תושבי הכיכר. ההבטחה ללוט נשמרת: ה' אינו הופך את צוער, אך מאידך, גם אינו חס על תושביה.
- לוט רואה את המוות סביבו, מפחד לשבת בצוער, ועובר עם שתי בנותיו להר (פסוק ל'), כציווי הראשון של המלאכים; וכנראה זה מה שמביא את בנות לוט לחשוב "ואיש אין בארץ" (פסוק לא) (אהוד).
4: הבנות חששו שאביהן ימסרן לבני בליעל
[עריכה](אילן סנדובסקי)
"וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ" - אין ספק שהם ראו גברים נוספים, הרי הם חיו במערה והיה להם אוכל ויין, ככתוב: "לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינו יַּיִן" (ביאור:בראשית יט לב). כאשר הם יצאו מסדום נאמר: "ויַַּחֲזִיקו הָּאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ ובְּיַד אִשְׁתּוֹ ובְּיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; ויַֹּצִאֻהוּ ויַַּנִּחֻהו,ּ מִחוץּ לָעִיר" (ביאור:בראשית יט טז), ולבטח הם לא לקחו איתם יין והרבה אוכל. מכאן שמישהו הביא להם אוכל.
"אִישׁ"
- בחוקי חמורבי איש פונה לאדם מכובד, אציל, פקיד של המלך, שופט, קצין. אדם שאינו איש הוא עבד או איש-חופשי. סביר שהבנות ראו גברים, אולם אלה היו רועים ואנשי בניה שחפרו להם בית מפואר בהר (ראו: פטרה).
"אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ"
- כפי שראינו לוט לא היה כל כך זקן, והוא זכה בשני בנים (ביאור:בראשית יט לז), אז לא יכול להיות שהם יחשבו שהוא אינו מסוגל להביא ילדים, הן זאת היתה תוכניתן. אולם כדי להצליח בתוכנית לקבל בן מכובד ביותר למשפחת תרח כפי שאלוהים הבטיח ללוט ירושה ונחלה בעבר הירדן המזרחי, היה עליהן למהר לפני שלוט יהיה זקן ולא מסוגל להביא ילדים.
- סביר שהכוונה שהוא כבר נחלש, ואיבד רצון להתאמץ ולשוב לעיר. הוא וויתר מלהיות שופט בשער העיר כפי שהיה בסדום, ככתוב: "וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם" (ביאור:בראשית יט א). וכיוון שהוא לא יוצא ואנשים נכבדים לא באים אליו, לבנות אין סכוי למצוא בעל הגון ומכובד.
- כפי שאמר יצחק: "הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי" (ביאור:בראשית כז ב). אדם לא יודע את יום מותו, והבנות לא רצו להשאר יתומות ללא אב ואם, וללא בעל שיגן עליהן. הן היו בלחץ למצוא בעל לפני שלוט ימות, ואחד העבדים יקח את רכושו, כפי שאמר אברם: "מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" (ביאור:בראשית טו ב).
- מתוך כבוד אב. במידה והוא יחתן אותן והן תעבורנה לבית בעליהן, הוא ישאר עריר בזקנותו ללא משפחה אוהבת, והן עלולות להגיע לעיר רשעה אחרת שאלוהים ישמיד.
- סביר שהבנות היו בלחץ ולכן עשו דבר שלא היה מקובל. נוסף על כך, הן חששו שיוולדו להן רק בנות, כפי שללוט כבר היו לפחות ארבע בנות ללא בן יורש. עם זאת, סביר שהן ידעו שאלוהים הבטיח ללוט יורש כדי שיעזוב את כנען לאברהם, ולכן העזו לקחת את הסיכון.
"כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ"
- לפני מותו יהושע אמר: "וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם, בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" (יהושע כג יד), וגם דוד אמר: "אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ" (מלכים א ב ב) - והכוונה היא לדרך הטבע, כנהוג.
- אולם הבנות אמרו "כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" - 'כמו', ולא "בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" - 'בדיוק'.
כאן "וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינו כְּּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ", מתכוון לכנהוג: בכבוד, בחופה וקידושין; כדרך וכמנהג הארץ, ולא כחיית השדה.
עכשיו, בהיותן במערה, רחוקות מיישוב, ללא דלת מגן כבביתן בסדום, אביהן עלול ומסוגל להציע אותן בשנית – כבתולות – לאנשי בלייעל כדי להציל את נפשו (כפי שעשה בסדום בראשית יט ח). בשל חששן זה, נאלצו הבנות להיחלץ מהיותן בתולות ולא נשואות בהקדם האפשרי. היחיד שהתאים לתפקיד הזה היה לוט עצמו. לאחר המעשה, לוט לא יכול היה לטעון עוד שהן בתולות בלי לשקר ביודעין; כמו כן הוא לא יוכל להרוג את בנותיו על שנכנסו להריון מאדם זר (ראו מה יהודה רצה לעשות לתמר, בראשית לח כד), שכן הוא עצמו נעשה הגואל לעצמו, בעל לבנותיו ואב לילדיהן.
לאחר שהבת הבכירה גמרה את מעשיה, נותרה הצעירה חשופה לבדה לסכנה; ולכן, מחוסר ברירה, חזרה גם היא על המעשה למען עצמה.
5: מצוות ייבום
[עריכה]סגנון הצהרת הבכירה הוא: "לָבוֹא עָלֵינוּ", כאשר מקובל ברוב המקרים להגיד 'לבוא אל' ולא 'לבוא על'. הסגנון הזה מופיע רק פעם אחת נוספת בתנ"ך בהקשר של ייבום, ככתוב: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה ה). כלומר הבת רומזת שהיא עומדה לבצע ייבום עבור אביה, כדי שהבטחת אלוהים: שתמורת עזיבתו של לוט את כנען לאברהם, אלוהים יתן ללוט זרע ונחלה לירושה (ביאור:דברים ב ט), (ביאור:דברים ב יט). לאחר שהבכירה קיימה את הייבום, הצעירה גם היא רצתה לקבל ירושה ונחלה לבניה, והיא עשתה כאחותה.
כך אלוהים העניק יורש ללוט ונחלה בעבר הירדן המזרחית, בתמורה לנכונותו של לוט לעזוב את כנען לאברהם ובניו.
- הערה. דוד מלך ישראל הוא צאצא של רות המואביה שפיתתה את בועז, שהיה מהמיוחסות שבמשפחות יהודה, לשאת אותה, הגיורת הנוכריה (ראו רות פרק ג); בועז הוא צאצא של תמר שפיתתה את יהודה, אבי בעלה (בראשית לח); ומואב, אביה הקדמון של רות, הוא צאצא של לוט ובתו הבכירה. שלושת הנשים: בתו של לוט, תמר ורות, זכו בכבוד ההורות למלכות בית דוד כתוצאה של מעשי עורמה שיש בהם משום גילוי עריות,[1] אולם פעלו בהתאם לחוק כדי לקיים את חוק הגאולה: שמירת שם המשפחה, רכושה וזרעה. זו נקודה מעניינת שלבטח אינה צירוף מקרים.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ לפחות במקרים של בת לוט ותמר; גם במקרה של רות, קובעת מסורת של חז"ל כי שלמון, אביו של בועז, היה אחיו של אלימלך, אבי בעלה של רות, וגם אחי אביה של נעמי, אם בעלה של רות
מקורות
[עריכה]1-3. על-פי מאמר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-15. מתוך: דיון על בראשית יט.
4. חלק ממאמר: "מדוע שכבו בנות לוט עם אביהם?". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (04/08/2010)
- תוספת מקורות והרחבות בידי צוות ויקיטקסט
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:למה בת לוט חשבה שאין יותר אנשים בארץ?
קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-19-31