ביאור:בראשית יט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית יט ד: "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט ד.


טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ[עריכה]

סדום חוקקה חוק האוסר על זרים לישון בעיר ולהתנחל. מותר היה לבוא לסחור בעיר, אבל אנשי העיר לא רצו שאורחים או מבקרים ילונו בעיר ויתרגלו למקום. לכן כאשר המלאכים נכנסו לעיר אנשי העיר לא פגעו בהם, כמו כן גם כאשר הם אכלו ורחצו. אולם כשהתברר שהאורחים נשארים לישון ולא עוזבים, אנשי העיר התכנסו על מנת לגרשם או לגרום להם צרות כמנהגם נגד זרים הבאים לעיר ולא עוזבים בזמן.

מִנַּעַר וְעַד זָקֵן[עריכה]

אם רשעת העיר התבטאה באלימות מינית, אזי שהזקנים והילדים באו בעיקר לראות ולעודד. דוגמאות של התנהגות "המון פרוע" אפשר לראות בחדשות היומיות. מהמשפט ניתן להסיק שנשים לא נכללו ב-"כָּל הָעָם".

דרישת אנשי העיר 'לדעת' את האורחים (ביאור:בראשית יט ה), והצעתו של לוט לתת את בנותיו לאנשי העיר דוחפים אותנו לכיוון המיני, אולם אנשי העיר מסרבים לכך ודורשים את האורחים, וזה מפנה אותנו לכיוון של משכב זכר.

גם הכותב השתמש במילה "יִשְׁכָּבו"ּ שמכוונת לנושא מיני, ולא לפעולת השינה.