ביאור:בראשית יט ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יט ל: "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט ל.


למה לוט ירא לשבת בצוער?[עריכה]

[מתוך: דיון על בראשית יט ]

למה לוט ירא לשבת בצוער? הרי ה' הבטיח לו "לבלתי הפוך את העיר"?

יפעת: בגלל הבדידות: אנשי צוער פחדו שאולי עירם תהרס כמו סדום והם ברחו, ולא נשארו עמו אנשים בעיר [הם לא שמעו על הבטחת ה'].

אראל: לוט חשב שההבטחה היא זמנית - ה' לא משמיד את צוער, רק באופן זמני, כדי שלוט יוכל לנוח ולהמשיך לעלות להר ( ע"ע ).

לוח זמנים[עריכה]

אילן: צוער היתה אחת מחמשת הערים "מֶלֶךְ סְדֹם ומֶּלֶךְ עֲמֹרָה, ומֶּלֶךְ אַדְמָה ומֶּלֶךְ צְבֹיִים, ומֶּלֶךְ בֶּלַע, הִוא צֹעַר" (ביאור:בראשית יד ח) שנמצאה "בְּכָל הַכִּכָּר". בכל דברי אדוני והמלאך מוזכרים בשם רק "סְדֹם ועֲַמֹרָה" (ביאור:בראשית יח כ), ומשה מציין "כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם ועֲַמֹרָה, אַדְמָה וצְּבֹיִים" (דברים כט כב), אך ללא צוער. נאמר שמשה ראה "אֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר" (דברים לד ג). כלומר, צוער נותרה על תילה ולא נהרסה לאחר שלוט עבר להר.

לוט בחר לברוח לצוער (כי היא מצער - עיר קטנה). המלאך קיבל את בקשתו, והעיר צוער שרדה ואנשיה לא נספו, כדברי המלאך "לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר" (ביאור:בראשית יט כא), "הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוכַּל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה" (ביאור:בראשית יט כב).

לוט הגיע לצוער, הנמצאת בצד המזרחי של ים המלח, כש-"הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יט כג). אלוהים "הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ" (ביאור:בראשית יט כד), אשר אותם ראה אברהם כאשר השכים "בַּבֹּקֶר" (ביאור:בראשית יט כז), וראה את "קִיטֹר הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יט כח). לא ברור מהכתוב אם לוט נשאר בצוער זמן מה או אם הוא המשיך מיד באותו היום "ויַַּעַל לוֹט מִצוֹּעַר ויֵַּשֶׁב בָּהָר" (בראשית יט ל).

המלאכים פקדו על לוט לברוח להר, ואשתו שמעה זאת. לוט לא היה בטוח שאשתו מתה, לכן הוא המשיך להר כדי לחכות לה במקום המפגש, כפי שסוכם מראש.

האם אנשי צוער היו רשעים?[עריכה]

אנשי צוער לא היו רשעים כאנשי סדום. הם לא תקפו את לוט כאשר הוא הגיע או במהלך הלילה (במידה שהוא נשאר לישון שם) כפי שעשו אנשי סדום לאורחיו (ביאור:בראשית יט ד). אנשי צוער ראו ביום את ה-"גָּפְרִית וָאֵשׁ" (ביאור:בראשית יט כד) ואת אשת לוט הופכת ל-"נְצִיב מֶלַח" (ביאור:בראשית יט כו). לכן אין בידינו הוכחה לכאן או לכאן, מלבד העובדה שהמלאך התיר לעיר לשרוד.

פֶּן תִּסָּפֶה[עריכה]

לוט שצפה בעונשה של אשתו ונוכח לדעת שדברי המלאכים אמת, פחד להפר את פקודת המלאך: "אַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן תִּסָּפֶה" (ביאור:בראשית יט יז).

וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה[עריכה]

לוט שעבר להרים, כנראה להר אדום או להר מואב שבצד המזרחי של הירדן (על שם בנו/נכדו מואב), לא התקרב לאברהם. מכאן אפשר להסיק שללוט עדיין היו עדרי הצאן שלו ושהוא לא רצה להסתכסך עם אברהם בשנית (ביאור:בראשית יג ו).
לא בטוח שלוט גר במערה עזובה כמו אחת המערות שבהם נמצאו המגילות הגנוזות במדבר יהודה או בעבר הירדן המזרחי. בצידו המזרחי של ים המלח שוכנת העיר פטרה שנחפרה בהר כמערה. ללוט ובנותיו היה אוכל ויין (ביאור:בראשית יט לב), כלומר היו להם תנאי מחיה נאותים שכנראה לא דרשו התעסקות בציד או בהבאת מים. בנוסף, הם ראו גברים שמביאים להם אוכל.

וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו[עריכה]

לוט היה במצב קשה:

  • אולי אנשיו התרחקו ממנו והאשימו אותו בכך שעזר למלאכים והגן עליהם (ביאור:בראשית יט ח), ושלא עשה כמיטב יכולתו להציל את סדום או להזהיר את אנשיה.
  • אשתו נעלמה והוא לא בטוח אם היא חיה או לא. הוא מחכה בתקווה בהר, כפי שפקד עליו המלאך: "הָהָרָה הִמָּלֵט" (ביאור:בראשית יט יז).
  • אין לו בנים שיעזרו לו.
  • אם הוא יחתן את בנותיו, בעליהן ייקחו אותן והוא יישאר לבד.
  • אם הוא יחתן את בנותיו, גם בעייני בעליהן הוא יהיה כשוטה זקן - "כִמְצַחֵק" (ביאור:בראשית יט יד).

לכן החליט לוט להחזיק את הבנות אצלו, ולא אפשר להן להתחתן או לעזוב.

מקורות[עריכה]

1. על-פי מאמר של יפעת (ערכה) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-15.

2. חלק ממאמר: "מדוע שכבו בנות לוט עם אביהם?". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (04/08/2010)



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:למה לוט ירא לשבת בצוער?