קטגוריה:בראשית יט לא
נוסח המקרא
ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ
וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.
וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
וַ/תֹּ֧אמֶר הַ/בְּכִירָ֛ה אֶל־הַ/צְּעִירָ֖ה אָבִ֣י/נוּ זָקֵ֑ן וְ/אִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּ/אָ֙רֶץ֙ לָ/ב֣וֹא עָלֵ֔י/נוּ כְּ/דֶ֖רֶךְ כָּל־הָ/אָֽרֶץ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרַת רַבְּתָא לִזְעֵירְתָא אֲבוּנָא סִיב וּגְבַר לֵית בְּאַרְעָא לְמֵיעַל עֲלַנָא כְּאוֹרַח כָּל אַרְעָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרַת רַבְּתָא לִזְעֵירְתָּא אָבוּנָא סִיב וּגְבַר לֵית בְּאַרְעָא לְמֵיעַל עֲלָנָא כְּאוֹרַח כָּל אַרְעָא: |
ירושלמי (קטעים): | וּגְבַר לֵית בְּאַרְעָא לְמִזְדַמְנָא לְוָותָן כְּנִימוּס כָּל אַרְעָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ – סְבוּרוֹת הָיוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם נֶחֱרַב כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל (בראשית רבה נא,ח) .
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
איש אין בארץ לבא וכו' ולא אומר אבינו זקן, הלא תענה אחותי אולי לא ירצה להשתכר, ובאיזה טענה נאמר לו שישתכר. על כן אמרה שני דברים. א. "אבינו זקן". ב. "ואיש אין בארץ" וכו'. מה שאמרתי "אבינו זקן" וכו', לכן (לב) "לכה נשקה" כו' שלא יהיה לו כמו זר בעיניו שנרבה להשקותו יין, כי נאמר שלהחזיקו כי זקן הוא אנו עושות, ומה גם אחר צער וטלטול. ועל מה שאמרתי "ואיש אין בארץ" וכו' אמרה "ונשכבה עמו", ולא לחיבת תשמיש כי לא נתמיד, רק "ונחיה מאבינו זרע" מציאות זרע, ודי לנו ולא יוסיף עוד לדעתנו:
או יאמר אל תאמרי אולי לא נתעבר ונעשה נבלה לבלתי הועיל, לזה אמרה "ואיש אין בארץ" כו' ועל ידי עשותנו על כוונה זו על קיום העולם, ודאי נצליח "ונחיה מאבינו זרע":
והנה לפי מה שנראה שחשבו שלא היו בני אדם זולת הן ואביהן בעולם. ראוי לשית לב למה עשו בערמה ולא אמרו לאביהן נחיה ממך זרע, כי אין זולתך לקיים העולם על ידו והוא יעשה. אך אפשר שאם כך יאמרו יקח אחת מהן ולא תעשה המצוה על יד השנית. וזהו אומרה "לכה נשקה" וכו' ועל ידי כן "ונחיה" - כלומר שנינו - "מאבינו זרע" - ולא אחת בלבד. ולמה שאמרו ז"ל (בראשית רבה נא יא) כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה אלא שהוציאו עדותן לחוץ, שהוא אצלי שהוציאו בידן דם בתוליהן הנקרא עדות שלא נטמאו. בזה יאמר "ונחיה" וכו', נעשה באופן שנחיה מאבינו זרע, שהוא על ידי הסרת בתולים
תחלה:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט לא.
- מדוע חשבה בת לוט שאין יותר אנשים בארץ? הרי בוודאי ידעה שאברהם לא מת, ושישנם אנשים בצוער!
תשובות
1: היא חשבה שכל העולם נחרב
בת לוט נחרדה כל כך מפני האש והגופרית שנפלו מן השמים, ולכן סברה שכל העולם נחרב גם הוא. היא לא ידעה שמדובר באסון מקומי, וכוונתה היתה טובה: ליישב מחדש את העולם. ראו את הדיון בפסוק הקודם שבו נתבאר כי אפשר שבאמת לא נשארו אנשים בצוער. (יפעת). אולם פרוש כזה אינו אפשרי הן הם ראו גברים בצוער, וגם לוט נשאר עשיר עם צאנו ורועיו שסיפקו לו אוכל ויין במערה.
2: רגשי נחיתות
בנות לוט לא חשבו שאין בארץ אנשים כלל, אלא שאין בארץ אנשים שיסכימו לשאת אותן לנשים. כזכור, כשאנשי סדום התגודדו סביב בית לוט הוא הציע להם לקחת את בנותיו, ואילו אנשי סדום רצו לדעת דווקא את האורחים. עובדה זו גרמה לבנות לוט לרגשי נחיתות עזים. הן חשבו: 'יש בעיר הזו כל כך הרבה גברים, ואף לא אחד רוצה בנו! אנחנו בוודאי מכוערות מאוד, אין לנו שום סיכוי למצוא חתן'; ולכן הן אמרו: ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ (אראל).
3: אנשי צוער הפכו לנציבי מלח
לפי סדר ההתרחשויות בבראשית י"ט:
- לאחר יציאתם מסדום, נאמר ללוט: "המלט על נפשך! אל תביט אחריך, ואל תעמוד בכל הכיכר; ההרה המלט, פן תספה" (פסוק יז).
- לוט מקבל אישור לברוח למצער/צוער (פסוקים כא, כב).
- לוט מגיע לצוער (פסוק כג).
- ה' ממטיר אש וגופרית והופך את ערי הכיכר (פסוקים כד, כה).
- "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח" (פסוק כז).
- בשלב הזה סביר להניח שכל תושבי צוער שלא קיבלו את ההוראה: "אל תביט אחריך", מפנים פניהם לכיוון המחזה בסדום ועמורה (מתוך סקרנות וכתגובה טבעית), והופכים לנציבי מלח, כאשת לוט; אלא שהכתוב אינו "טורח" לפרט בעיניינם, בדיוק כפי שאיננו מאריך בתיאור מותם של שאר תושבי הכיכר. ההבטחה ללוט נשמרת: ה' אינו הופך את מצער, אך מאידך, גם אינו חס על תושביה.
- לוט רואה את המוות סביבו, מפחד לשבת בצוער, ועובר עם שתי בנותיו להר (פסוק ל'), כציווי הראשון של המלאכים; וכנראה זה מה שמביא את בנות לוט לחשוב "ואיש אין בארץ" (פסוק לא) (אהוד).
4: הבנות חששו שאביהן ימסרן לבני בליעל
(אילן סנדובסקי)
"וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ" - אין ספק שהם ראו גברים נוספים, הרי הם חיו במערה והיה להם אוכל ויין, ככתוב: "לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינו יַּיִן" (ביאור:בראשית יט לב). כאשר הם יצאו מסדום נאמר: "ויַַּחֲזִיקו הָּאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ ובְּיַד אִשְׁתּוֹ ובְּיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; ויַֹּצִאֻהוּ ויַַּנִּחֻהו,ּ מִחוץּ לָעִיר" (ביאור:בראשית יט טז), ולבטח הם לא לקחו איתם יין והרבה אוכל. מכאן שמישהו הביא להם אוכל.
"כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ"
- לפני מותו יהושע אמר: "וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם, בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" (יהושע כג יד), וגם דוד אמר: "אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ" (מלכים א ב ב) - והכוונה היא לדרך הטבע, כנהוג.
- אולם הבנות אמרו "כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" - 'כמו', ולא "בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" - 'בדיוק'.
כאן "וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינו כְּּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ", מתכוון לכנהוג: בכבוד, בחופה וקידושין; כדרך וכמנהג הארץ, ולא כחיית השדה.
עכשיו, בהיותן במערה, רחוקות מיישוב, ללא דלת מגן כבביתן בסדום, אביהן עלול ומסוגל להציע אותן בשנית – כבתולות – לאנשי בלייעל כדי להציל את נפשו (כפי שעשה בסדום בראשית יט ח). בשל חששן זה, נאלצו הבנות להיחלץ מהיותן בתולות ולא נשואות בהקדם האפשרי. היחיד שהתאים לתפקיד הזה היה לוט עצמו. לאחר המעשה, לוט לא יכול היה לטעון עוד שהן בתולות בלי לשקר ביודעין; כמו כן הוא לא יוכל להרוג את בנותיו על שנכנסו להריון מאדם זר (ראו מה יהודה רצה לעשות לתמר, בראשית לח כד), שכן הוא עצמו נעשה הגואל לעצמו, בעל לבנותיו ואב לילדיהן.
לאחר שהבת הבכירה גמרה את מעשיה, נותרה הצעירה חשופה לבדה לסכנה; ולכן, מחוסר ברירה, חזרה גם היא על המעשה למען עצמה.
5: מצוות ייבום
סגנון הצהרת הבכירה הוא: "לָבוֹא עָלֵינוּ", כאשר מקובל ברוב המקרים להגיד 'לבוא אל' ולא 'לבוא על'. הסגנון הזה מופיע רק פעם אחת נוספת בתנ"ך בהקשר של ייבום, ככתוב: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה ה). כלומר הבת רומזת שהיא עומדה לבצע ייבום עבור אביה, כדי שהבטחת אלוהים: שתמורת עזיבתו של לוט את כנען לאברהם, אלוהים יתן ללוט זרע ונחלה לירושה (ביאור:דברים ב ט), (ביאור:דברים ב יט). לאחר שהבכירה קיימה את הייבום, הצעירה גם היא רצתה לקבל ירושה ונחלה לבניה, והיא עשתה כאחותה.
כך אלוהים העניק יורש ללוט ונחלה בעבר הירדן המזרחית, בתמורה לנכונותו של לוט לעזוב את כנען לאברהם ובניו.
- הערה. דוד מלך ישראל הוא צאצא של רות המואביה שפיתתה את בועז, שהיה מהמיוחסות שבמשפחות יהודה, לשאת אותה, הגיורת הנוכריה (ראו רות פרק ג); בועז הוא צאצא של תמר שפיתתה את יהודה, אבי בעלה (בראשית לח); ומואב, אביה הקדמון של רות, הוא צאצא של לוט ובתו הבכירה. שלושת הנשים: בתו של לוט, תמר ורות, זכו בכבוד ההורות למלכות בית דוד כתוצאה של מעשי עורמה שיש בהם משום גילוי עריות,[1] אולם פעלו בהתאם לחוק כדי לקיים את חוק הגאולה: שמירת שם המשפחה, רכושה וזרעה. זו נקודה מעניינת שלבטח אינה צירוף מקרים.
הערות שוליים
- ^ לפחות במקרים של בת לוט ותמר; גם במקרה של רות, קובעת מסורת של חז"ל כי שלמון, אביו של בועז, היה אחיו של אלימלך, אבי בעלה של רות, וגם אחי אביה של נעמי, אם בעלה של רות
מקורות
1-3. על-פי מאמר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-15. מתוך: דיון על בראשית יט.
4. חלק ממאמר: "מדוע שכבו בנות לוט עם אביהם?". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (04/08/2010)
- תוספת מקורות והרחבות בידי צוות ויקיטקסט
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יט לא"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.