אבן עזרא על בראשית יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · יט · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ופירוש בערב — בפסח מצרים.

אפים — עד שם אפיו בארץ, והם הנחירים, שהם גבוהים על הפנים:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה נא אדונַי — רבותי, לשון חול‏[1].

וכאשר תמצא מלת סור ואחריה מ"ם, היא כמשמעה. ואם אחריה אל"ף הפתוח בפתח קטן‏[2], טעמה שיסור ממקומו וילך אל הקורא או אל המקום הנקרא, כמו "סורה אלי" (שופטים ד יח).

ויאמרו לא — אם לא תפצר. וזאת המלה ריבוי דברים, כטעם פיוסים, וכן: "ואון ותרפים הפצר" (שמואל א טו כג):

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

נסבו — מבניין נפעל.

כל העם מקצה — שלא היו סמוכים אל הבית:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ונדעה אותם — כינוי לשכיבה:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפתחה — אל הפתח.

תי"ו "דֶלת" סימן נקבה, ונמצא חסר:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ידעו איש — לשון רבים ורבות בפועל שעבר, בלא תוספת וי"ו פתוח, שוה.

האל — כמו האלה. ויאמר הגאון, כי בעבור השלישי שלא בא אמר כן. וזה הטעם רחוק, כי גם שתי הלשונות תמצאם בלשון ארמית:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

בסנורים — מלה רביעית. וחברתה במעשה אלישע (מלכים ב ו יח). ופירושו, מחשך העין והלב:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עוד מי לך פה — אם יש לך חתן. ובניך, או חתנים שהם כבניך וכבנותיך.

והנה פה טענה על האומר כי האחד הלך להציל את לוט, כי הנה שניהם דברו אליו. ועוד, "כי משחיתים אנחנו" (בראשית יט יג). גם האחד שדיבר לוט אחר כן עמו, שאמר לו: "ותגדל חסדך" (בראשית יט יט), הוא אמר: "כי לא אוכל לעשות דבר" (בראשית יט כב):

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

לוקחי בנותיו — ב' בנות אחרות היו לו, ומתו בסדום. והעד, "הנמצאות" (בראשית יט טו):

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכמו — ויאמר ר' יונה הספרדי המדקדק, כי לא יתכן לאמר "וכמו עלה השחר". ושכח "ורבו כמו רבו" (זכריה י ח).

ויאיצו — כמו "ויציקו", כמו "אצים לאמר" (שמות ה יג):

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואתמה מהפירוש שחבר בן אפרים, שאמר כי ויתמהמה – מגזרת "מה". והנה שכח כי שני ההי"ן מפיקין. רק הוא לשון עיכוב, ושרשו משולש, והפ"א כפול.

ויחזיקו — יבאר שפחד ואין בו כוח לברוח.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלת כהוציאם — שם הפועל, ואינו כמו "להוציאם מארץ מצרים" (שמות יב מב); והמ"ם סימן הפועלים, והם המלאכים, ו"אותם" פעולים.

אל תביט אחריך — אתה וכל אשר לך. וכן "לא תאכל ממנו" (בראשית ב יז):

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

אל נא אדני — חול, ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל, כי אל נא מגזרת "הואיל". ועל דעתי שהוא כמו "לא", כי כשאמרו לו "ההרה המלט" (בראשית יט יז), השיב: "לא כן, רבותי!":

ואמר לאחד מהם "עבדך" (בראשית יט יט), שחשב בעיניו שהוא גדול. גם יש במלאכים שרים.

ותי"ו "מות" מובלע בתי"ו "ומתי" (שם), כי התי"ו והיו"ד סימן היחיד בפעלים. והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן, וכן: "אותו תשחית וכרת" (דברים כ כ):

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצער — קטנה, מגזרת "צעיר" (בראשית כה כג). והוא תאר השם, ובא בלא סימן נקבה, כמו "שגל" (תהלים מה י):

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאת ה' — לשון צחות; והטעם, "מאתו". וכן תמצא בפסוק אחד חמש פעמים "בני ישראל" (במדבר ח יט):

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וצמח האדמה — נשרפו האילנות:

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאחריו — מאחרי לוט.

נציב — כטעם "מצבה" (בראשית כח יח), כי נשרפו עצמיה בגפרית והיתה עם מלח, כי כן כתוב: "גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום" (דברים כט כב). גם זה הפסוק יורה שנמלטה צוער, גם כן אמר המלאך (בראשית יט כא):

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

כקיטור — כעשן, מגזרת "קטורת".

הכבשן — מקום אש דולקת תמיד:

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר ישב בהן — באחת מהן. וכן: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב ז); "בן אתונות" (זכריה ט ט); "באש ישרפו אותו ואתהן" (ויקרא כ יד):

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמר הבכירה — יתכן שהיתה לו אשה אחרת ומתה בתחילה. והבנות חשבו כי אש וגפרית היה בכל הארץ, כמבול המים:

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

בשכבה — שם הפועל, ואם הוא בחירק, וכן "בשברי לכם" (ויקרא כו כו):

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מואב — כמו מֵאָב.

וטעם עד היום, שלא התערב עמם גוי זר; או, זה הדבר ידוע עד היום:


הערות

  1. ^ ראו קטע:אבן עזרא על בראשית יח יג.
  2. ^ סגול, והכוונה למלת "אֶל".