וכאשר תמצא מלת סור ואחריה מ"ם, היא כמשמעה. ואם אחריה אל"ף הפתוח בפתח קטן[2], טעמה שיסור ממקומו וילך אל הקורא או אל המקום הנקרא, כמו "סורה אלי" (שופטים ד יח).
ויאמרו לא — אם לא תפצר. וזאת המלה ריבוי דברים, כטעם פיוסים, וכן: "ואון ותרפים הפצר" (שמואל א טו כג):
ידעו איש — לשון רבים ורבות בפועל שעבר, בלא תוספת וי"ו פתוח, שוה.
האל — כמו האלה. ויאמר הגאון, כי בעבור השלישי שלא בא אמר כן. וזה הטעם רחוק, כי גם שתי הלשונות תמצאם בלשון ארמית:
עוד מי לך פה — אם יש לך חתן. ובניך, או חתנים שהם כבניך וכבנותיך.
והנה פה טענה על האומר כי האחד הלך להציל את לוט, כי הנה שניהם דברו אליו. ועוד, "כי משחיתים אנחנו" (בראשית יט יג). גם האחד שדיבר לוט אחר כן עמו, שאמר לו: "ותגדל חסדך" (בראשית יט יט), הוא אמר: "כי לא אוכל לעשות דבר" (בראשית יט כב):
וכמו — ויאמר ר' יונה הספרדי המדקדק, כי לא יתכן לאמר "וכמו עלה השחר". ושכח "ורבו כמו רבו" (זכריה י ח).
ויאיצו — כמו "ויציקו", כמו "אצים לאמר" (שמות ה יג):
ואתמה מהפירוש שחבר בן אפרים, שאמר כי ויתמהמה – מגזרת "מה". והנה שכח כי שני ההי"ן מפיקין. רק הוא לשון עיכוב, ושרשו משולש, והפ"א כפול.
ויחזיקו — יבאר שפחד ואין בו כוח לברוח.
ומלת כהוציאם — שם הפועל, ואינו כמו "להוציאם מארץ מצרים" (שמות יב מב); והמ"ם סימן הפועלים, והם המלאכים, ו"אותם" פעולים.
אל תביט אחריך — אתה וכל אשר לך. וכן "לא תאכל ממנו" (בראשית ב יז):
אל נא אדני — חול, ונקמץ בעבור שהוא סוף פסוק. ויאמר רבי שמואל הספרדי הנגיד ז"ל, כי אל נא מגזרת "הואיל". ועל דעתי שהוא כמו "לא", כי כשאמרו לו "ההרה המלט" (בראשית יט יז), השיב: "לא כן, רבותי!":
ואמר לאחד מהם "עבדך" (בראשית יט יט), שחשב בעיניו שהוא גדול. גם יש במלאכים שרים.
ותי"ו "מות" מובלע בתי"ו "ומתי" (שם), כי התי"ו והיו"ד סימן היחיד בפעלים. והיה כן בעבור התחברות שני תוי"ן, וכן: "אותו תשחית וכרת" (דברים כ כ):
מאחריו — מאחרי לוט.
נציב — כטעם "מצבה" (בראשית כח יח), כי נשרפו עצמיה בגפרית והיתה עם מלח, כי כן כתוב: "גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום" (דברים כט כב). גם זה הפסוק יורה שנמלטה צוער, גם כן אמר המלאך (בראשית יט כא):
