קטגוריה:שמות כב ב
נוסח המקרא
אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו
אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.
אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃
אִם־זָרְחָ֥ה הַ/שֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖י/ו דָּמִ֣ים ל֑/וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔/וֹ וְ/נִמְכַּ֖ר בִּ/גְנֵבָתֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אִם עֵינָא דְּסָהֲדַיָּא נְפַלַת עֲלוֹהִי דְּמָא לֵיהּ שַׁלָּמָא יְשַׁלֵּים אִם לֵית לֵיהּ וְיִזְדַּבַּן בִּגְנוּבְתֵּיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | אִין בָּרִיר פִּתְגָּמָא כְשִׁמְשָׁא דְּלָא לְמִיקְטוֹל נְפַשׁ עָאל וְקַטְלֵיהּ חוֹבַת שְׁפִיכוּת אֲדַם זַכְּאַי עֲלוֹי וְאִין אִישְׁתְּזִיב מִן יְדוֹי שַׁלָמָא יְשַׁלֵם אִין לֵית לֵיהּ מַה דִּמְשַׁלֵם וְיִזְדַּבֵּן לֵיהּ בֵּית דִּינָא מִן גְּנִיבוּתֵיהּ וְעַד שַׁתָּא דִשְׁמִיטְתָא: |
רש"י
"דמים לו" - כחי הוא חשוב ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית
"שלם ישלם" - הגנב ממון שגנב ואינו חייב מיתה ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי לקח לו שטה אחרת לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית וכשבא בעל הבית נגדו התרו בו שלא יהרגהו דמים לו חייב עליו אם הרגו שמאחר שיש רואים לו אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הממון
וטעם של רש"י, דבקרא לא נכתב שמדבר דווקא באב שבא לגנוב לבן, דהא בבן שבא לגנוב לאב, אפילו אם אין ידוע בודאי שבא להרגו, יש להרוג אותו. וקושיא זאת גם כן לברייתא דמפרש אם ברור לך כשמש שלא בא להרגו "דמים לו", ומדבר בבן שבא לגנוב לאב, אבל באב שבא לגנוב לבן, אפילו אם אין ברור לך שלא בא להרגו, אל תהרגהו, באיזה מקום נזכר חילוק זה בקרא, ולפיכך הניח הגמרא ופירש לפי פשוטו, דהשתא הוי שפיר דלא יקשה, דאם ברור שיש לו שלום עמך כשמש הזה שהיא שלום בעולם, אז אל תהרגהו, וממילא למדנו שכל אב שבא על הבן במחתרת שאל יהרגהו, דהא בודאי כל אב יש לו שלום עם הבן, אלא אם ידוע שבא האב להרוג אותו אז יקדים ויהרוג אותו. ואם כן אם בא על האב במחתרת, מסתמא אין שלום עמו, ויקדים להרוג אותו, אלא אם יודע לו שיש לו שלום עמו, ואז לא יהרוג אותו. ובפירוש המכילתא נכלל הכל בכתוב, ואין צריך לעשות חילוק. ומפני שהוא יותר קרוב לפשוטו, הניח הגמרא, כי בענין אין חילוק, רק למסבר קראי:
אמנם לפי הדקדוק יותר נכונים דברי חכמים בתלמוד, כי אם נפרש "אם זרחה השמש עליו" אם יש לו שלום עמך כמו השמש שהיא שלום בעולם, דבר זה לא נמצא בשום מקום שהשמש היא שלום בעולם, ואין לכתוב ליקח למשל אלא דבר שהוא פשוט, לפיכך פירשו "אם זרחה השמש עליו" 'אם ברור לך', כי בודאי האור יקרא על כל דבר שהוא ברור בכל המקרא, לכך יאמר הכתוב "אם זרחה השמש עליו דמים לו". וגם לפי ברייתא קיימתא אין "אם זרחה השמש עליו" דבוק אל מה שלפניו, אלא פירוש הכתוב "אם זרחה" דיש כאן בירור שלא בא להורגו, יש לו דמים, [ו]מפרש הברייתא דהבירור הזה הוא שלא בא להורגו, היינו שלא ידע בודאי שאביו חשב עליו להורגו, ואז בודאי לא בא להורגו, וזהו "זרחה עליו", כלומר שזרחה עליו לטובתו, אבל אם לא זרחה השמש עליו, דהוא יודע באביו שבא להורגו, "אין לו דמים". והברייתא מפרש כוונת הכתוב והדין היוצא מן הכתוב, (ולפי) [ולא] פירוש הכתוב, שלא באו בתלמוד רק לברר הדינים, ומכל מקום פירוש הכתוב הוא קרוב מאוד:
[ג] שלם ישלם הגנב ממון ואינו חייב מיתה. הוצרך להוסיף 'ואינו חייב מיתה', דאם לא כן למה כתב תשלומין כאן גבי גנב שנמצא במחתרת, אלא שבא הכתוב לתת טעם למה לא יהרגו, ויניח אותו לקחת ממונו, ואמר הרי חייב לשלם, לכך לא יהרוג אותו:
[ד] שאם מצאו עדים קודם שבא בעל בית. פירוש, כי סבירא ליה לאונקלוס כיון דיש כאן עדים, אין כאן דין הבא במחתרת, ד"מחתרת" נקרא כאשר אין עדים, ולפיכך אנו אומרים שבא על עסקי נפשות, אבל כשיש רואים לא אמרינן שבא על עסקי נפשות, שהרי אם יהרוג [את] הבעל בית יביאוהו העדים, ויחייבו אותו. והקשה הרמב"ן, רישא דקרא דכתיב (פסוק א) "אין לו דמים" איך יתכן זה, דאם אין עדים והתראה - פשיטא שאין לו דמים בלא עדים והתראה. ואם יש שם עדים והתראה, בודאי יש לו דמים. ונראה לי דקרא איירי שהיה בן הגנב שם, ואמר הכתוב שאם הרג בעל הבית לאב אל יחזור ויהרוג אותו בדין גואל הדם, דאין לו דמים לבעל הבית שהרגו. והשתא, מה שהקשה הרמב"ן דהא רישא דקרא איירי גם כן במיתת בית דין שאין לו דמים לבעל הבית, והוקשה דאיך זה, שאם אין שם עדים לא הוצרך הכתוב לפטור אותו ממיתת בית דין, דזה לא קשיא, דאיירי במיתת גואל הדם, ואין חילוק בין בית דין ובין גואל הדם, כמו שבית דין מחייבים מיתה, כך גואל הדם יכול להמיתו:
ותימה על הרמב"ן ז"ל, שהרי בלאו הכי לא קשה מידי, דרישא דקרא איירי דאם בא הגנב על שלשה שותפין במחתרת, יאמר הכתוב "אין לו דמים" אם הרג לגנב אחד מן השלשה השותפין על פי התראת שני השותפין, ומכל מקום השותפין אינם עדים להציל את הגנב לומר בזה "אם זרחה השמש עליו", דהא הגנב בא להרוג שלשתן, שעל כולם בא במחתרת, אבל לענין התראה שהתרו בו שנים מן השותפין הוי שפיר עדים, ולא קשה מידי:בד"ה אם זרחה כו' וצ"ע ונ"ל ליישב דדעת ר"י הוא הא דקאמר תלמודא כאן באב על הבן כו' אין הפי' כמו שכתב הרא"ם ז"ל דבריית' קמייתה שמדבקת אם זרחה השמש עם אין לו דמים מיירי באב על הבן וכמו שכי' שם התו' אלא הא דקאמר כאן באב על הבן איירי ברייתה בתרייתא המדבקת אם זרחה השמש עם יש לו דמים וה"ק אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך דהיינו סתם אב על בנו הוא ברור כשמש שהוא רחמני על בנו אז תהרגיהו ויש לו דמים ואם לאו פי' שאינו ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך שאינו סתם אב אלא אב שידוע שהוא שונא לבנו אז תהרגיהו וזהו שכתב שם רש"י אב הבא על הבן במחתרת מספק אל יהרגיהו דודאי רחמנ' האב על בנו ואפי' הוא מציל ממונו לא יהרגהו הילכך דמים לו עד שיודע כשמש שהוא אכזרי עליך ושונאך ע"כ וכן משמע לי מדפרש"י בתר הכי דמים לו בין בחול בין בשבת אסור לבן להרוג את אביו ודוק הטיב כנ"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
דָּמִים לוֹ – כְּחַי הוּא חָשׁוּב, וּרְצִיחָה הִיא אִם יַהַרְגֶנּוּ בַּעַל הַבַּיִת.
שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם – הַגַּנָּב, מָמוֹן שֶׁגָּנַב, וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה. וְאוּנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם: "אִם עֵינָא דְּסָהֲדַיָּא נְפַלַת עֲלוֹהִי", לָקַח לוֹ שִׁטָּה אַחֶרֶת, לוֹמַר שֶׁאִם מְצָאוּהוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת, וּכְשֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת נֶגְדּוֹ הִתְרוּ בּוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגֵהוּ – דָּמִים לוֹ, חַיָּב עָלָיו אִם הֲרָגוֹ; שֶׁמֵּאַחַר שֶׁיֵּשׁ רוֹאִים לוֹ, אֵין הַגַּנָּב הַזֶּה בָּא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא יַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַמָּמוֹן.
רשב"ם
רמב"ן
"אין זה אלא כמין משל... ואונקלוס, שתרגם "אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי", לקח לו שיטה אחרת, לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית כנגדו התרו בו שלא יהרגנו, דמים לו, חייב עליו אם הרגו, מאחר שיש להם רואים שאין הגנב בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הבית", לשון רש"י.
ואני תמה, שהרי כשאמר למעלה "אין לו דמים", לפטרו על הריגתו, ודאי בשהתרו בו, שאין רוצח חייב מיתה לעולם אלא בהתראה. ואם תאמר שלא בא הכתוב אין לו דמים אלא להתיר לו דמו מידי שמים, לומר שמותר להרגו, זה איננו אמת, אלא הכתוב הראשון פוטרו בכל ענין, מידי שמים ומב"ד בהתראה, והשני מחייבו בדין שניהם.
ואולי יתכוין הרב לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית והכירוהו, והגנב ידע בהם, אינו בא על עסקי נפשות עכשיו, שכבר ראה שהכירוהו העדים, ואם יהרוג יבאו עדים לב"ד ויהרגוהו. וזה טעם אם זרחה השמש עליו, כי בלילה שלא הכירוהו העדים יהרגנו לבעל הבית ויברח.
ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת, ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת, דמים לו כשאר החיים, ואינו מותר להרגו, ואם הרגו נהרג עליו, אבל ישלם אם לקח משם דבר. ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו, שדבר בהווה, שדרך באי מחתרת לבא בלילה, שאין אדם מכיר בהם, וההורגן שם פטור ומותר, אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו הוא מיטמר ויוצא ובורח לנפשו. ואם בא לחייבו על פי עדים אינו מתחייב מיתה לא בב"ד ולא ביד בעל הבית.
ואם כן, על דעת האומר בתלמוד (סנהדרין עב א) שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור בדמים קננהו, יהיה "שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו" חוזר למעלה אל (שמות כא לז): "כי יגנוב איש", כדרך (דברים טו יז): "ואף לאמתך תעשה כן".
ודרך הפשט ידועה, יאמר, שאם חתר בחשך בתים ונמצא במחתרת בלילה יהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום.
וטעם "השמש", האור לעיני הרואים, וכן (שמואל ב יב יא): "לעיני השמש הזאת" בגלוי.
וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה יהרוג את בעל הבית, וזה יברח ממנו.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
העמק דבר
• לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק •
וע' מה שכתבתי בדברים יט ו, דמשום הכי פטור גואל הדם, יעויין שם.
משום הכי מפרש הכתוב דכאן לא היה לו להחם לבבו כל כך, שהרי שלם ישלם.
ואפילו יודע שהוא עני ו"אין לו", מכל מקום הרו "ונמכר בגניבתו"; זהו הפשט (א).
הרחב דבר
(א) והדרש במכילתא: "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושיברן, כל זמן שהוא יודע דשלום עמו, הרי זה חייב". ולכאורה קשה, פשיטא דאם שבר והזיק חייב לשלם! וצריך לומר דבא ללמד, דאם אין לו דמים פטור. ועל כרחך מיירי בששבר אחר שיצא מן המחתרת, מדסיים המקרא "ואם אין לו ונמכר בגניבתו", ואי עודנו במחתרת, אינו אלא מזיק, שהרי לא זכה עדיין, ולא מיקרי גנב. ומזה למדנו, דאם אין לו דמים, פטור אפילו כששבר אחר כך. וזהו שיטת רש"י ותוספות בסנהדרין עב..
אבל לדעת הרמב"ם ורמב"ן, דסבירא להו דווקא כששברן במחתרת פטור, צריך לומר דמפרשי האי קרא "שלם ישלם" כששבר במחתרת, ולא בא הכתוב אלא ללמדנו, דאם אין לו ונמכר בגניבתו, שאין זה כדין מזיק בעלמא שאין נמכר, אלא מכל מקום הרי נכנס לגנוב, משום הכי ונמכר בגניבתו.מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
אם אין לו ונמכר בגנבתו שומע אני לעולם. תלמוד לומר שש שנים יעבוד וגו' מגיד שהוא עובד שש שנים ובשביעית יצא.
קלד. ונמכר בגנבתו לא פחות ולא יותר. רבי יהודה אומר, אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר. יותר ממה ששוה, הרשות ביד בעל הגנבה. אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר. רבי אליעזר אומר, גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קלג. דמים לו שלם ישלם , למה כפל שלם ישלם, שכפל המקור עם הפעל, ואמר שנית שנים ישלם . מזה למדו חז"ל שתחלה אומר שחיייב בתשלומין על כל נזק שעשה, אף חוץ מהגנבה. כגון ששבר כלים, שאם אין לו דמים, פטור משום דקם ליה בדרבה מינה. ואם דמים לו, אף שהרגו נתחייב בתשלומי הזיקות שעשה ונפרעין מנכסיו (וכמה שאמרו בסנהדרין דף עב) והוסיף שעל הגנבה עצמה, שנים ישלם.
קלד. ונמכר בגנבתו . הנה למעלה באר שהנמכר בב"ד על גנבתו, שש שנים יעבוד. וזהו שאמרו במכלתא, שומע אני לעולם, ת"ל שש שנים יעבד לא פחות ולא יותר. רצונם לומר, לא פחות משש ולא יותר על שש. ומה שאמרו ונמכר בגנבתו לא פחות, קאי השנים. ויותר נראה שצריך למחקו, כי אין כאן ג' דעות. רק רבי יהודה ורבי אליעזר. ובמה שאמרו ונמכר בגנבתו ממילא אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, לכ"ע. רק אם גנב יותר ממה ששוה, דעת ר' אליעזר שצריך למחול יתר החוב. ודעת רבי יהודה שהמותר נשאר עליו חוב.
ובזה תראה שנכונים דברי המקנה שפי' במה שאמרו לר' אליעזר (קדושין דף יח) דאם אין גנבו נגד ממכרו, אינו נמכר. אין פירושו שאינו נמכר כלל, רק רצו לומר שאינו נמכר עד שימחול יתר החוב. והוא כתב זאת מסברתו, וזה מוכרח להשוות דברי המכלתא עם דברי הש”ס.
ורבי יהודה סבירא ליה שאין צריך למחול יתר החוב. אבל מודה דאינו חוזר ונמכר. וכן פסק הרמב”ם, ומבואר שהרמב"ם פסק כר' יהודה דמכלתין. ואפשר היה גורס בדברי הש"ס בדברי ה"ק נכמר ואינו חוזר ונמכר. לא כרש”י שהגיה שחוזר ונמכר עיי"ש.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כב ב.
עבדות במקום כלא
(שמות כב ב): "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו, דָּמִים לוֹ; שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ."
אם זרחה השמש , ורואים שהגנב אינו מסכן חיים, אז דמים לו - יש ערך לחייו, ולכן אסור לשפוך את דמו; אלא עליו לשלם את הגניבה ולשלם קנס, ואם אין לו ממה לשלם - יש למכור אותו לעבד ולהשתמש בכסף כדי להחזיר את הגניבה.
ונמכר בגנבתו
בימינו, אדם הנתפס בגניבה בדרך-כלל יושב בכלא, וחי על חשבון שאר האזרחים, בעוד שהקרבן נשאר להתמודד עם הנזקים בעצמו.
הגישה של התורה היא שונה: הפושע צריך קודם-כל לפצות את הקרבן - שלם ישלם (עליו לשלם כפליים מסכום הגניבה).
אם הפושע לא יכול לפצות את הקרבן - כגון במקרה של שוד גדול, כשהשודד כבר בזבז את רוב הרכוש - הפתרון הוא ונמכר בגנבתו : הפושע נמכר לעבדות, והעבודה שלו משמשת לפיצוי הקרבן על נזקיו.
גישה זו מעוררת כמה שאלות מעשיות, כגון: איך מוודאים שהפושע-העבד לא יברח, ולא יבצע עבירות נוספות? בזמנם היו דרכים למנוע בריחה של עבדים, אולם בימינו זה מורכב יותר.
עם זאת, מבחינה עקרונית, העקרון של ונמכר בגניבתו נראה הרבה יותר נכון וצודק משיטת הכליאה.
לעיון נוסף: על עבדות, מוסר, וצדק חברתי / הרב רונן נויבירט .
פירושים נוספים
" אם זרחה השמש עליו - אין זה אלא כמין משל אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך כשמש הזה שהוא שלום בעולם כך פשוט לך שאינו בא להרוג אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו כגון אב החותר לגנוב ממון הבן בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות. דמים לו - כחי הוא חשוב ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית. שלם ישלם - הגנב ממון שגנב ואינו חייב מיתה ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי לקח לו שטה אחרת לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית וכשבא בעל הבית נגדו התרו בו שלא יהרגהו דמים לו חייב עליו אם הרגו שמאחר שיש רואים לו אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות ולא יהרוג את בעל הממון" ( רש"י ) .
" אם זרחה השמש - שהיה גונב ביום." ( רשב"ם ) .
" " אם זרחה השמש עליו - "אין זה אלא כמין משל... ואונקלוס, שתרגם "אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי", לקח לו שיטה אחרת, לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית כנגדו התרו בו שלא יהרגנו, דמים לו, חייב עליו אם הרגו, מאחר שיש להם רואים שאין הגנב בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הבית", לשון רש"י ."
"ואני תמה, שהרי כשאמר למעלה "אין לו דמים", לפטרו על הריגתו, ודאי בשהתרו בו, שאין רוצח חייב מיתה לעולם אלא בהתראה. ואם תאמר שלא בא הכתוב אין לו דמים אלא להתיר לו דמו מידי שמים, לומר שמותר להרגו, זה איננו אמת, אלא הכתוב הראשון פוטרו בכל ענין, מידי שמים ומב"ד בהתראה, והשני מחייבו בדין שניהם."
"ואולי יתכוין הרב לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית והכירוהו, והגנב ידע בהם, אינו בא על עסקי נפשות עכשיו, שכבר ראה שהכירוהו העדים, ואם יהרוג יבאו עדים לב"ד ויהרגוהו. וזה טעם אם זרחה השמש עליו, כי בלילה שלא הכירוהו העדים יהרגנו לבעל הבית ויברח."
"ועל דעתי נתכוון אונקלוס לומר שאם יצא הגנב מן המחתרת, ובא זה לומר עליו יש לו עדים שבא במחתרת, דמים לו כשאר החיים, ואינו מותר להרגו, ואם הרגו נהרג עליו, אבל ישלם אם לקח משם דבר. ואמר הכתוב אם זרחה השמש עליו, שדבר בהווה, שדרך באי מחתרת לבא בלילה, שאין אדם מכיר בהם, וההורגן שם פטור ומותר, אבל המתעכב שם עד זרחה השמש עליו הוא מיטמר ויוצא ובורח לנפשו. ואם בא לחייבו על פי עדים אינו מתחייב מיתה לא בב"ד ולא ביד בעל הבית."
"ואם כן, על דעת האומר בתלמוד ( סנהדרין עב א ) שהבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור בדמים קננהו, יהיה "שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו" חוזר למעלה אל ( שמות כא לז ): " כי יגנוב איש ", כדרך ( דברים טו יז ): " ואף לאמתך תעשה כן "."
"ודרך הפשט ידועה, יאמר, שאם חתר בחשך בתים ונמצא במחתרת בלילה יהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו, לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום."
"וטעם השמש , האור לעיני הרואים, וכן ( שמואל ב יב יא ): " לעיני השמש הזאת " בגלוי."
"וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה יהרוג את בעל הבית, וזה יברח ממנו." " ( רמב"ן ) .
" "- אבל אם זרחה השמש עליו , מבואר הוא שלא בא להרוג את האדם בביתו כצאת השמש בגבורתו, ולכן אין ראוי להמית את הגנב אף שיימצא במחתרת, כי לא בא אלא לגנוב ממון, לא להרוג את הנפש, ואין ראוי שבעבור הממון יומת."
"וחז"ל פירשו אם זרחה השמש עליו שהוא דיבור הלציי, בדרך משל, רוצה לומר: אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך, כגון האב החותר לגנוב ממון בנו, שבידוע שלא בא להרגו, אז דמים לבעל הבית אם יהרגהו, כי לא ייהרג נפש אלא על הנפש, אבל הגונב ממון שלם ישלם אם גמר המעשה, רוצה לומר, שישלם שניים."
"" ואם אין לו - ונמכר בגניבתו . ובא בקבלה: בגניבתו הוא נמכר, ואינו נמכר בתשלומי כפל חמישה או ארבעה, כי מכירתו מייסרתו. והמכירה בבית דין, כבר התבאר שלא תהיה יותר מלשש שנים. האמנם, אם היתה הגנבה דבר מועט, והוא, אין בידו לשלמו, ויספיק למוכרו בעד שנה אחת או שנתיים, הסברא נותנת שלא יימכר אלא לאותו זמן בלבד, שיספיק לגניבתו." " ( אברבנאל ) .
" " שלם ישלם - לפי הפשט הוא טעם דמשום הכי יש לו דמים , אף על גב שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחם ליבו והוי כמו יצרא אנסיה."
"וע' מה שכתבתי ב דברים יט ו , דמשום הכי פטור גואל הדם, יעויין שם."
"משום הכי מפרש הכתוב, דכאן לא היה לו להחם לבבו כל כך, שהרי שלם ישלם."
"ואפילו יודע שהוא עני ו" אין לו ", מכל מקום הרי " ונמכר בגניבתו "; זהו הפשט." " ( העמק דבר ) .
" "קלג . דמים לו שלם ישלם - רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושברן. כל זמן שהוא יודע שבשלום עמו והרגו, הרי זה חייב. לכך נאמר דמים לו שלם ישלם."
"אם אין לו ונמכר בגנבתו - שומע אני לעולם. תלמוד לומר שש שנים יעבוד וגו' מגיד שהוא עובד שש שנים ובשביעית יצא."
"קלד . ונמכר בגנבתו - לא פחות ולא יותר. רבי יהודה אומר, אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר. יותר ממה ששוה, הרשות ביד בעל הגנבה. אם רצה למכור ימכור ואם לאו כותב לו שטר. רבי אליעזר אומר, גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה." " ( מכילתא ) .
ביטויים
גנב = לקח בסתר .
תגובות
תהלים קז י: "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל"
אם אתם בכלא אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל תוכלו להמיר זאת
לעבוד את השם וזאת תהיה עבדות במקום כלא
ככה תינצלו בחיים האלה מהכלא של העוני
- -- DAIAN SHEM, 2023-09-03 14:19:14
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2023-10-08.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כב ב"
קטגוריה זו מכילה את 19 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 19 דפים.