קטגוריה:דברים כט כא

<< | ספר דברים • פרק כ"ט • פסוק כ"א | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה יהוה בה

המהדורה המנוקדת: וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְהוָה בָּהּ.

המהדורה המוטעמת:

וְאָמַ֞ר הַדּ֣וֹר הָאַחֲר֗וֹן בְּנֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֤ר יָק֙וּמוּ֙ מֵאַ֣חֲרֵיכֶ֔ם וְהַ֨נׇּכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖א מֵאֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֑ה וְ֠רָא֠וּ אֶת־מַכּ֞וֹת הָאָ֤רֶץ הַהִוא֙ וְאֶת־תַּ֣חֲלֻאֶ֔יהָ אֲשֶׁר־חִלָּ֥ה יְהֹוָ֖ה בָּֽהּ׃

המהדורה הדקדוקית:

וְ/אָמַ֞ר הַ/דּ֣וֹר הָֽ/אַחֲר֗וֹן בְּנֵי/כֶם֙ אֲשֶׁ֤ר יָק֙וּמוּ֙ מֵ/אַ֣חֲרֵי/כֶ֔ם וְ/הַ֨/נָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖א מֵ/אֶ֣רֶץ רְחוֹקָ֑ה וְ֠/רָאוּ אֶת־מַכּ֞וֹת הָ/אָ֤רֶץ הַ/הִוא֙ וְ/אֶת־תַּ֣חֲלֻאֶ֔י/הָ אֲשֶׁר־חִלָּ֥ה יְהוָ֖ה בָּֽ/הּ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְיֵימַר דָּרָא בָּתְרָאָה בְּנֵיכוֹן דִּיקוּמוּן מִבָּתְרֵיכוֹן וּבַר עַמְמִין דְּיֵיתֵי מֵאֲרַע רַחִיקָא וְיִחְזוֹן יָת מַחָתַהּ דְּאַרְעָא הַהִיא וְיָת מַרְעַהָא דְּאַמְרַע יְיָ בַּהּ׃
ירושלמי (יונתן):	וְיֵימְרוּן דָרַיָא בַּתְרָאֵי בְּנֵיכוֹן דִי יְקוּמוּן מִן בַּתְרֵיכוֹן וּבַר עַמְמֵי דְיֵיתֵי מֵאַרַע רְחִיקָא וְיֶחְמוּן יַת מַחֲוָותָא דְאַרְעָא הַהִיא וְיַת מַרְעָהָא דְגָרֵי יְיָ בָּהּ:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו" - כי שבטי ישראל בדור הראשון כבר ידעו זה כי הם שמעו אלות הברית ויתכן כי הכתוב הזה יחזור על שרש פורה ראש ולענה כי כשיקרה זה בדורות הבאים אז ישאלו כן

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

ואמר הדור האחרון וגו' עד והיה כי יבאו עליך כל וגו'. כבר ביארתי שבאמרו למעלה ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה כלל ענין האומה. שכל אלות הברית הם הקללות שנזכרו בפרש' והיה אם לא תשמע והם כלליות ופרטיות כמו שנראה מעניינם. ולכן יזכור עתה בכתובים האלה איך כל יושבי תבל ושוכני ארץ יכירו וידעו שבהשגחת השם יתברך נענשו על חטאתם ושלא היה חרבנם והפסדם בדרך טבעי או מקרי כי אם בענש אלהי. ולזה אמר שהדור האחרון שהם בני ישראל אשר יקומו מאחרי אבותם וכן הנכרי אשר יבא מארץ רחוקה כלם ידברו בזה הענין אם הנכרי דרך שאלה אשר ישאל. ואם הדור האחרון בדרך תשובה שישיב לנכרי איך נענשו על חטאתם. והיה השואל והמשיב שניהם יעידון יגידון שהיתה רעתם וחורבנם מפני ההשגחה ושלא היה במקרה והזדמן או מפני התקוטטות בני אדם אלו עם אלו כדרך העול'. וז"ש בדרך כללות. ואמר הדור האחרון שהם בניכם אשר יקומו מאחריכם. וגם הנכרי אשר יבא מארץ רחוקה ולא זכר כאן מה הוא המאמר שיאמר הדור האחרון ולא מהו אשר יאמר הנכרי. רק שיאמרו וידברו בענין זה לפי ששניהם רוצה לומר הדור האחרון והנכרי כלם יראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה יגזרו אומ' שהיה זה בהשגחה עליונית והוא אמרו אשר חלה ה' בה. והמכות הם אשר גפרית ומלח שרפה כל ארצה של ישראל באופן שלא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב. ונאמר זה ע"ד ההפלגה להגיד שא"י בהיותה צבי לכל הארצות. הנה אחר חרבן בית המקדש תקולל בתבואותיה עד שתהיה כמהפכת סדום ועמור' אשר הפך ה' באפו ובחמתו. ומפני ההדמות שתהיה בא"י לסדום ועמורה ישפוטו הם שהיה ענין א"י בחורבנה נעשה בחרון השם ית' ובחמתו כמו שנעשה ענין סדום ולכן יאמרו הגוים שהוא הנכרי שזכר למעלה על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה. רוצה לומר אין אנחנו שואלים איך נעשה החרבן הזה ולא מי עשאו. כי כבר ידענו מתכונתו וענין חורבנו שהש"י עשאו בהשגחתו. אבל אנחנו שואלים סבתו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. ולפי שידענו גם כן שהיה זה בחמה שפוכה כי הנה הורה עליו ענין סדום ועמורה כמו שנזכר. לכן אין אנחנו שואלים בעצם כי אם מה חרי האף הגדול הזה. רוצה לומר על מה חרה אפו כל כך שהביאו לעשות מעשה אשר כזה לארץ הזאת ארץ אשר תמיד עיני ה' בה. ועל השאלה הזאת באה התשובה מהדור האחרון שהם בני ישראל להודיע לנכרים סבת חרון האלהי. והוא אמרו ואמרו על אשר עזבו וגו'. והאמירה הזאת אינה מהגוים אשר זכר ולא תחזור מלת ואמרו אליהם. אבל היא תשובת הבנים אשר יקומו אחריה'. כי הם מבני ישראל והם יאמרו אל הגוים הנכרים. הנה הסבה בחרון אף ה' על הארץ הזאת היא לפי שבדורות הראשונים היו רעים ועזבו את ברית ה' אלהי אבותם שהיה אותו ברית מחוייב חיוב גמו' לפי שכרת אותו עמם בהוציאו אותם מבית עבדים. ולכן היו מחוייבים לעבדו כי עבדיו הם והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם. ולכן זכר הברית הראשון לפי שהוא התחלת השעבוד במה שהוציאם מבית עבדים. ולכן היו מחוייבי' לעבדו וילכו ויעבדו אלהים אחרים שלא היה עליהם אותו חוב. וזהו אלהים אשר לא ידעום מימים קדמונים כמו שידעו השם הנכבד וגם יפורש אשר ידעום מלשון רחמים כמו וידע אלהים יאמר שעזבו את הש"י שהוציאם ממצרים להיטיב עמהם והם חייבים לעבדו והם הלכו לעבוד אלהים אחרים אשר לא רחמו עליהם ולא היטיבו עמהם. ואם יאמרו שלא עבדום לאלודו' כי אם להיותם אמצעיים בינם ובין אלהיהם. הנה השם ית' לא חלק להם לעבדם ובהיותם עם מרעיתו איך יעבדו אלהים אחרים. או יהיה ולא חלק להם שלא חלקו להם לישראל האלוהות ההם שום טובות כמו שחלק השי"י להם בהוציאו אותם מארץ מצרים. ולפי שהיה להש"י על ישראל חיוב הארץ אשר נתן להם וחיוב עצמם שהוציאם מהגלות שעל ב' החיובים האלה היו שני הבריתות אשר אמרתי. לכן אמר שהיו עונשי הש"י בחרון אפו בב' הדברים האלה. אם לענין הארץ שחר' אפו בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה ואם בענין העם שהוציאם מעבדות לחרות ומרדו בו אמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. שהמה מפוזרים בכל עמי הארצות. והרמב"ן כתב שויתשם ה' מעל אדמתם ענינו כי יגלה השבט שעושה את הרע בעיני ה' כענין (ד"א א' ה') ויגלם לראובני ולגדי. אבל הנכון בעיני הוא שהפר' תרמוז לגלות כל ישראל שהיא היתה גלות שלמה. ואיך שיהיה הנה תשובת כל הדברים כלם הם תשובת הדור האחרון. ואחשוב אני שלזה הפי' נטה הראב"ע באמרו ז"ל ואמרו הקדמונים כי טעם אלהי אבותם שעזבו האל ית' אשר ידעו המה ואבותיהם ועבדו מה שלא ידעו עכ"ל. רצה בזה שמה שאמר הכתוב ואמרו על אשר עזבו היא מאמר הקדמונים רוצה לומר מאמר הראשונים בכתוב והקודמים בו שהוא הדור האחרון בניכם וגו'. ונתן הטעם למה אמרו אלהי אבותם ולא אמרו אלהי אבותינו. שהוא לפי שהיו מדברים עם הנכרי' ולא רצו לשתף עצמם עם הדור האחרון החטאים בנפשותם. אבל ספרו חטאתם במה שעזבו את אשר ידעו ועבדו את אשר לא ידעו. ואמנם אמרו אחר זה הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וגו'. הם גם כן אצלי דברי הדור האחרון המשיב דברים לנכרי. כי אחרי שנתנו תשובתם בדבר אמרו זאת היא סבת הגלות וקללות הארץ כפי הנגלה לנו ואם יש שמה סבה אחרת נסתרת הש"י הוא היודע. וזהו אמרו בסבת הגלות והחרבן שהיה הדרוש בו הנסתרות לה' אלהינו כי הוא ידע סבה אחרת נסתרת אם היתה שם מלבד מה שאמרנו. ואמנם הסבות הנגלות הן בקבלה לנו ולבנינו עד עולם שלא ישכחו מפינו כדי שנזכור מאוד לעשות את כל דברי התורה הזאת באופן שלא יקרה אותנו מהעונש כמו שקרה לראשונים והותרו בזה הספקות י' וי"א:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ואמר הדור האחרון "וגו'. יבאר אחרי שיתקיימו הברכות והקללות, לא יעלה בלבם שמעתה נתבטלו דברי הברית. לזה מודיעם במופת מהעונש שהגיע בעונם, שלא כן הוא,

רק הברית עומדת בתקפה וקיימת לעד. שמן הראוי היה להעניש אותם בעצמן בעונש חמור כאשר ענש ז' האומות שעשו התועבות בארץ וקאה אותם הארץ המה הלכו לאבוד, והארץ נשארה פוריה זבת חלב ודבש ועתה היה בהפך ששמם את הארץ כמהפכת סדום (והארץ מה חטאה ונהפוך הוא ששבח הוא להארץ במה שתקיא ממנה עושי התועבות) ואת בני ישראל בעצמן אף שהשליכם בארץ אחרת באף וחמה עכ"ז לא עשה בהם כליה, וגם לא ירדו ממדרגתם ולא נתערבו בין הגוים ברבות הימים, והמה עוד בחשיבותם כמו שהיה הגלות ביום הזה, והוא כנגד הטבע אם לא מפני שהשגחת ה' עליהם, והוא שוכן אתם גם בתוך הגולה, ומצפה לתשובתם ואז יחזירם למקומם, ולזה נתן את הארץ שממה, בכדי שלא יתישבו שם אחרים, והארץ יושבת גלמודה, כאשה שהלך בעלה למדה"י ומצפה לעת שובו, ואף אם יתמהמה תחכה לו: "בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי "וגו' לא שיאמרו בניכם עם הנכרי ביחד כל הנאמר להלן דא"כ למה יאמר אחרי כן ואמרו כל הגוים ואח"כ ואמרו סתם ולא באר מי האומר, וההכרח לפרש כן שהבנים והנכרי שיבא מארץ רחוקה וראו וגו' ידברו ויתוכחו בענין הזה ויאמרו כל הגוים בשאלתם, על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וגו', ותשובת הבנים תהיה באופן הזה, שמתחלה יכפלו ויגדילו הפליאה ואח"כ יאמרו תשובת הדבר. ושעור הכתובים כך, "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם "ידברו מצד אחד: "והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו "וגו'

עד "באפו ובחמתו "הוא המדבר מצד השני (ולפני שהבנים מתחלה מגדילים הפליאה יחשבו לשואלים ומשיבים, לזה הקדימם):

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

ואמר הדור האחרון וגו'. יש בענין זה ספיקות, כי לא פורש במקרא מה יאמר הדור האחרון והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה, כי אין לומר שיאמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת שהרי ע"ז אמר ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה וא"כ בניכם מה יאמרו, ומהו שאמר תחילה והנכרי ואח"כ אמר ואמרו כל הגוים, ועוד שעל כרחך קודם שיראו מכות הארץ לא יאמרו כלום ואם כן למה אמר ואמר הדור האחרון קודם וראו את מכות הארץ.

והר"י אברבנאל פירש, שפסוק ראשון לא פורש בו עדיין מה שיאמרו אלא אמר סתם ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי כי שניהם ידברו מענין זה, ואחר כך פירש מה שיאמרו כל הגוים על ישראל על מה עשה ה' ככה, ובניכם ישיבו על אשר עזבו וגו' ופירושו אינו מספיק לכל הספיקות שהזכרנו כי מתחילה קראו נכרי ואחר כך אמר כל הגוים, סוף דבר פירושו אינו מספיק כלל ליישב המקראות על אופנם.

ואומר אני שפסוקים אלו מילי מילי קתני, כי מתחילה אמר פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט. ובפסוק זה הוא מדבר הן ביחיד החוטא הן ברבים החוטאים, ואח"כ חזר ופירש על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. כי מן והיה בשמעו את דברי האלה הזאת עד וראו את מכות הארץ. הכל מדבר בעונש יחיד החוטא, ומן וראו את מכות הארץ עד סוף הפרשה הכל מדבר בחטא הרבים, וצריך שתדע שכך מדתו של הקב"ה כי בזמן שיחיד חוטא אז הוא לוקה בגופו כדי רשעתו, אבל בזמן שרבים חוטאים א"א לקיים בהם מ"ש אצל היחיד ומחה ה' את שמו מתחת השמים כי לאבד את שם ישראל א"א הן מצד שכבר נשבע ה' לאבות שלא להחליפם באומה אחרת, הן מצד שי"ב שבטי ישראל הם כנגד י"ב מזלות שברקיע ובביטול אפילו שבט אחד יפול המזל שברקיע הנשען עליו, ע"כ הקב"ה מכלה חמתו בעצים ואבנים ובארץ ההיא גפרית ומלח שרפה כל ארצה. והדין נותן שתלקה הארץ כי היא היתה סבה לחטא ראשון של אדה"ר ע"י החומר שנתנה בו כאשר הוכחנו בראיות ברורות למעלה בפר' אחרי מות (יח.כה) בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו'. ע"כ בכל חטא הרבים תלקה הארץ כמו בדור המבול כתיב ותשחת הארץ. וכן ותקיא הארץ את יושביה. כי היא דומה לחולה המקיא ואינו סובל מאכלות הראוי לו כך האדמה תלקה כי היא היתה סבה לכל חטאת ועון המצוי בכל דור ודור, אבל בחטא יחיד, אם תלקה הארץ יגיע הנזק אף למי שלא חטא.

וזהו שאמר תחילה בעונש איש או אשה אשר לבבו פונה מעם ה', כי אז יעשן אף ה' באיש ההוא וגו', והבדילו ה' לרעה וגו', ואמר הדור האחרון בניכם וגו', והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה. כי שניהם ידברו ויספרו ענין פלאי פלאות מכות אשר שלח ה' על היחיד ההוא ואע"פ שלא פורש במקרא מה ידברו מ"מ דומה זה ממש למה שנאמר בתוכחה (דברים כח, לז) והיית למשל ולשנינה. פירש"י ולשנינה לשון דבור ידברו בך כתרגומו ולשועי אע"פ שגם שם לא נתפרש מה שיאמרו אלא מסתמא שידברו ממה שיראו בך מן גודל הפלאות המכות, כך מה שנאמר כאן ואמר הדור האחרון וגו' והנכרי וגו' שניהם יאמרו דרך חידוש מה שקרה לאיש ההוא ודווקא הדור האחרון או הנכרי אשר יבא מארץ רחוקה יאמרו וידברו זה לזה דרך חידוש מה שקרה לאיש הזה. אבל אותו דור וכן הגוים הקרובים אשר ראו בעיניהם אותן המכות ומכירין את האיש ואת שיחו ודאי ידונו אותו לכף חובה ויצדיקו עליו את הדין, אמנם הדור האחרון והנכרי אשר לא הכירוהו יאמרו זה לזה ממה שקרה לו ויהיה אצלם למשל ולשועי.

ואח"כ חזר לפרש על אחרון אחרון, והוא על מ"ש למעלה או משפחה או שבט. והם בלי ספק יעבדו עבודה זרה בנגלה כי אם יחיד יתברך בלבבו, הנה ברבים שנתקבצו לרעה אין שייך לומר שיעבדוהו בסתר וא"כ אם כל עדת ישראל לא ימחו בהם דין הוא שיתפסו כולם בעון אותה משפחה או שבט, וע"ז אמר וראו את מכות הארץ כי בזמן שרבים סרו מן הדרך אשר לכלותם א"א על כן יכלה ה' חמתו בארץ ההיא מקצת, ובהם מקצת כי יגלו ממנה וראו כל העמים את מכות הארץ ההיא וגו', גפרית ומלח שרפה כל ארצה וגו'. וע"ז יתמהו כל הגוים בין קרובין בין רחוקים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ר"ל על מה אבדה הארץ לא פשעה ולא חטאתה, המה מקשים והמה מפרקים ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. דומה לחטא של אדה"ר שאמרו רז"ל ^[2] כופר בעיקר היה, והארץ היא שגרמה לו ע"י חומר עב ועכור שנתנה בו יותר ממה שצוה לה ה' ועי"ז שנתקלל האדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה שנאמר (בראשית ג, יז) ארורה האדמה בעבורך, ע"כ גם אלו שהיו כופרים בעיקר דין הוא שילקו שניהם הארץ והעובדים הע"ז זה"ש ויחר אף ה' בארץ ההיא וגו', ויתשם ה' מעל אדמתם. לחלק העונש ביניהם כי בזה לא יכלה את זרע ישראל כי יתחלק העונש לשנים, וישליכם אל ארץ אחרת. שלא יהיו באותה ארץ אשר ממנה נתגדל החומר שלהם אשר גרם להם לחטוא.

ומה שבאה למ"ד גדולה במלת וישליכם, רמז שאחר ל' דור יגלו מארצם כי מן אברהם ועד שלמה ט"ו דור ומן שלמה ועד צדקיהו גם כן ט"ו דור כדאיתא ברבתי (שמו"ר טו, כו) בפסוק החדש הזה לכם. שמלכות של ישראל נמשל לירח שלא עמד כי אם ל' דור כימות הלבנה לכך באה למ"ד גדולה בוישליכם אל ארץ אחרת. ומ"ש כיום הזה לומר לך לפי שהם קיימים כיום הזה על כן לכלותם א"א לפיכך נתחלק העונש בינם ובין הארץ.

ואמר הנסתרות לה' אלהינו וגו', לתרץ השינוי הנאמר למעלה בחטא איש או אשה והבדילו ה' לרעה וכל ישראל נקיים, ובחטא משפחה או שבט כתיב וראו את מכות הארץ וגו' משמע שכל ישראל בכלל העונש. על זה אמר הנסתרות לה' אלהינו. כי היחיד אשר יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי מי יודע מה שבלבו בלתי ה' לבדו על כן והבדילו ה' לרעה. אבל חטא המשפחה או שבט א"א שיהיה הדבר בנסתר על כן על כל ישראל חל חובת ביעור הגילולים מן הארץ והנגלות לנו ולבנינו עד עולם ואם לא יבערום מן הארץ אז דין הוא שכולם יהיו נתפסים בעון אותו שבט זהו שאמר והנגלות לנו ולבנינו וגו'. זה הנראה ישר ונכון בישוב כל המקראות על אופנם.

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

אשר יקומו מאחריהם. ר"ת אחאב, ירבעם, מנשה, שהם הרשיעו בעכו"ם יותר מכלם:

חלה. ב' במס' מתרי עניני. דין. ואידך וכהצר לו חלה את פני ה' וגומר ונעתר לו. ודרשינן ויחתר לו, מלמד שחתר הקב"ה חתירה תחת כסא הכבוד וקבלו בתשובה. והיינו מה חלה דהכא לשון שבירה בארץ, אף חלה דגבי מנשה ל' חתירה, שנעשה לו חתיכה ברקיע: