רש"י מנוקד על המקרא/ספר דברים/י

(א) בָּעֵת הַהִוא – לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם, נִתְרַצָּה לִי וְאָמַר לִי: "פְּסָל לְךָ", וְאַחַר כָּךְ "וְעָשִׂיתָ לְךָ אֲרוֹן"; וַאֲנִי עָשִׂיתִי אָרוֹן תְּחִלָּה, שֶׁכְּשֶׁאָבֹא וְהַלּוּחוֹת בְּיָדִי – הֵיכָן אֶתְּנֵם? (מדרש תנחומא עקב י). וְלֹא זֶה הוּא הָאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל; שֶׁהֲרֵי מִשְׁכָּן – לֹא נִתְעַסְּקוּ בּוֹ עַד לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר – צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן; וּבְצַלְאֵל עָשָׂה מִשְׁכָּן תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אָרוֹן וְכֵלִים (ברכות נ"ה ע"א). נִמְצָא זֶה – אָרוֹן אַחֵר הָיָה; וְזֶהוּ שֶׁהָיָה יוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה. וְאוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל – לֹא יָצָא לַמִּלְחָמָה אֶלָּא בִּימֵי עֵלִי, וְנֶעֶנְשׁוּ עָלָיו וְנִשְׁבָּה (ירושלמי שקלים ו א).

(ו-ז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה – מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן? וְעוֹד, וְכִי מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן נָסְעוּ לְמוֹסֵרָה? וַהֲלֹא מִמּוֹסֵרָה בָּאוּ לִבְנֵי יַעֲקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת" וְגוֹמֵר (במדבר לג,לא). וְעוֹד, שָׁם מֵת אַהֲרֹן? וַהֲלֹא בְּהֹר הָהָר מֵת! צֵא וַחֲשֹׁב וְתִמְצָא שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת מִמּוֹסֵרוֹת לְהֹר הָהָר. אֶלָּא אַף זוֹ מִן הַתּוֹכָחָה: וְעוֹד עֲשִׂיתֶם זֹאת; כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד, יְרֵאתֶם לָכֶם מִמִּלְחֶמֶת מֶלֶךְ עֲרָד, וּנְתַתֶּם רֹאשׁ לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, וַחֲזַרְתֶּם לַאֲחוֹרֵיכֶם שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת עַד בְּנֵי יַעֲקָן, וּמִשָּׁם לְמוֹסֵרָה, שָׁם נִלְחֲמוּ בָּכֶם בְּנֵי לֵוִי וְהָרְגוּ מִכֶּם וְאַתֶּם מֵהֶם, עַד שֶׁהֱחֶזִירוּ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חֲזָרַתְכֶם (ירושלמי סוטה א י), וּמִשָּׁם חֲזַרְתֶּם הַגֻּדְגֹּדָה, הוּא חֹר הַגִּדְגָד, וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה. וּבְמוֹסֵרָה עֲשִׂיתֶם אֵבֶל כָּבֵד עַל מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁגָּרְמָה לָכֶם זֹאת, וְנִדְמָה לָכֶם כְּאִלּוּ מֵת שָׁם (פרקי דר"א יז). וְסָמַךְ מֹשֶׁה תּוֹכָחָה זוֹ לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, לוֹמַר שֶׁקָּשָׁה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּיּוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ בּוֹ הַלּוּחוֹת (ויק"ר כ,יב); וּלְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֻקְשָׁה לוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ" (במדבר יד,ד) לִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ, כַּיּוֹם שֶׁעָשׂוּ בּוֹ אֶת הָעֵגֶל.

(ח) בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' וְגוֹמֵר – מוּסָב לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן; בָּעֵת הַהִוא, בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם וּטְעִיתֶם בָּעֵגֶל, וּבְנֵי לֵוִי לֹא טָעוּ, הִבְדִּילָם הַמָּקוֹם מִכֶּם. וְסָמַךְ מִקְרָא זֶה לַחֲזָרַת בְּנֵי יַעֲקָן, לוֹמַר שֶׁאַף בְּזוֹ לֹא טָעוּ בָּהּ בְּנֵי לֵוִי אֶלָּא עָמְדוּ בֶּאֱמוּנָתָם.
לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן – הַלְוִיִם.
לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ – הַכֹּהֲנִים, וְהוּא נְשִׂיאַת כַּפַּיִם (ערכין י"א ע"א).

(ט) עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק – לְפִי שֶׁהֻבְדְּלוּ לַעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ, וְאֵינָן פְּנוּיִין לַחֲרֹשׁ וְלִזְרֹעַ.
ה' הוּא נַחֲלָתוֹ – נוֹטֵל פְּרָס מְזֻמָּן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ (אונקלוס).

(י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר – לְקַבֵּל הַלּוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ לְמַעְלָה כַּמָּה עָמַד בָּהָר בַּעֲלִיָּה אַחֲרוֹנָה זוֹ, חָזַר וְהִתְחִיל בָּהּ.
כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים – שֶׁל לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת: מַה הֵם בְּרָצוֹן, אַף אֵלּוּ בְּרָצוֹן. אֲבָל הָאֶמְצָעִיִּים שֶׁעָמַדְתִּי שָׁם לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם הָיוּ בְּכַעַס (סדר עולם פ"ו).

(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי וְגוֹמֵר – אַף עַל פִּי שֶׁסַּרְתֶּם מֵאַחֲרָיו וּטְעִיתֶם בָּעֵגֶל, אָמַר לִי: "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" וְגוֹמֵר (שמות לב,לד).

(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל – אַף עַל פִּי שֶׁעֲשִׂיתֶם כָּל זֹאת, עוֹדֶנּוּ רַחֲמָיו וְחִבָּתוֹ עֲלֵיכֶם, וּמִכָּל מַה שֶּׁחֲטָאתֶם לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹאֵל מִכֶּם כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹמֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ מִכָּאן: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם (ברכות ל"ג ע"ב).

(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' – וְאַף הִיא לֹא לְחִנָּם, אֶלָּא לְטוֹב לָךְ, שֶׁתְּקַבְּלוּ שָׂכָר.

(יד) הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ – הַכֹּל; וְאַף עַל פִּי כֵן, רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ מִן הַכֹּל.

(טו) בָּכֶם – כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אֶתְכֶם חֲשׁוּקִים מִכָּל הָעַמִּים הַיּוֹם הַזֶּה.

(טז) עָרְלַת לְבַבְכֶם – אֹטֶם לְבַבְכֶם וְכִסּוּיוֹ.

(יז) וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים – לֹא יוּכַל שׁוּם אָדוֹן לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.
לֹא יִשָּׂא פָנִים – אִם תִּפְרְקוּ עֻלּוֹ
וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד – לְפַיְּסוֹ בְּמָמוֹן.

(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה – הֲרֵי גְּבוּרָה, וְאֵצֶל גְּבוּרָתוֹ אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ (מגילה ל"א ע"א).
וְאֹהֵב גֵּר לָתֵת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה – וְדָבָר חָשׁוּב הוּא זֶה, שֶׁכָּל עַצְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל זֶה הִתְפַּלֵּל: "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בראשית כח,כ; ב"ר ע,ה).

(יט) כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם – מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ (ב"מ נ"ט ע"ב).

(כ) אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא – וְתַעֲבֹד לוֹ וְתִדְבַּק בּוֹ; וּלְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, אָז בִּשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (מדרש תנחומא ויקרא ז).