משנה אבות ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה [כבחמורה], ובורח מן העבירהח.

שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה.

ששכר מצוה, מצוה.

ושכר עבירה, עבירהט.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:

הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה,
וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.
שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה,
וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.
שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה;
וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:

נוסח הרמב"ם

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה וברח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.

פירוש הרמב"ם

כבר בארנו פירוש זה המאמר בפרק י' מסנהדרין וכבר העירו חכמים ע"ה על חדוש נפלא בתורה יש בו זרוז על מעשה המצות והוא אמרו אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן וגו' בידוע שאינן מועילות שלא יהיה בהן דין ערי מקלט עד שיובדלו השלש האחרות שבארץ ישראל אמרו יודע היה משה רבינו עליו השלום שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו השלש שבא"י שנא' שש ערי מקלט תהיינה ואמנם הבדיל אלו מפני שאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה ואם כיוצא בזה במשה רבינו ע"ה משיג האמתות שלם שבשלמי' נכסף להוסיף חצי מצות עשה על כל מעלתו ושלמותו אין צריך לומר שיעשו מי שנצטרעה נפשם והוחזק צרעתה וקדמה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שמצוה גוררת מצוה - כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות, והמתחיל בעבירות קשה לפרוש מהם. ועוד, ששכר מצוה מצוה. שמן השמים מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן. וכן שכר עבירה וכו'. פירוש אחר, ששכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה:

ושכר עבירה עבירה - והשכר וההנאה שמגעת לו לאדם בעשיית העבירה נחשב לו כעבירה בפני עצמה, ולוקה על העבירה שעשה ועל השכר וההנאה שמקבל בעשייתה:

פירוש תוספות יום טוב

כבחמורת. ל"ג לה בס"א. וספרים דגרסי נשתבשו מריש פ"ב דתנן התם הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ואי גרסינן ליה צריך להיות כלחמורה ובמסכת אבות שבאה לידי מארץ ישראל נמחק מלת כבחמורה:

מן העבירה. ולא תנן הקלה כמו במצוה. לפי דהא דתנן קלה היינו שהיא קלה על האדם לעשותה. וכל העבירות הם קלות על האדם לעשותן. וכולם הם הנאה לאדם לכך לא שייך למתני מן העבירה הקלה. דרך חיים:

ושכר עבירה עבירה. שהשם יתברך מניחו ביד טבעו הרע. אבל לא שיסייעהו מן השמים כמו שכתב הר"ב בשכר מצוה דהא אמרינן [יומא דף ל"ח]. (שבת ק"ד. ) בא ליטהר מסייעין לו. בא ליטמא פותחין לו. וכן פירש מד"ש בשם רבינו יונה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) העבירה. ולא תנן הקלה כמו במצוה, לפי דהא דתנן קלה היינו שהיא קלה על האדם לעשות והעבירות הם קלות על האדם לעשותם ורובם הם הנאה לאדם. לכך לא שייך למיתני מן העבירה הקלה. ד"ח:

(ט) (על המשנה) עבירה. שהש"י מניחו ביד טבעו הרע. אבל לא שיסייעהו מן השמים כמ"ש הרב בשכר מצוה, דהא אמרינן [יומא ל"ח] הבא ליטהר מסייעין לו, הבא ליטמא פותחין לו. רבינו יונה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בן עזאי כו':    ע' בפי' משנה זו בפ' אמור ד' קצ"ג בדרשיותיו של הרב ר' משה אלשיך ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה:    ר"ל שקלה לקיימה, ולפיכך אינך מתירא שתשמט מידך, אפ"ה תרוץ לקיימה בזריזות ושמחה. אולם קלות שזכר התנא במעשה אפשר בד' פנים, (א) שהמעשה בעצמה א"צ לה סגוף הגוף, דהיא בעצמה קלה לעשותה. (ב) שהיא קשה בעצמה אבל מדמורגל בה כתפלה שבכל יום נגד תפלת ר"ה ויו"כ. (ג) מצוה שגם השכל יכריחו לעשותה ככיבוד או"א, ומפני שיבה תקום דכמה הרפתקאי דעדו עליה. (ד) מצוה שיש בה הנאת הגוף, כאכילה בשבת וכדומה, וכ"כ מצוה שמתכבד בה כטלית ותפילין ולולב ואתרוג נאה, שמתוך כל אלה קלים לעשותן. אולם לפ"ז זהירת שזכר תנא, אינה לעשות המעשה, דאדרבה מדהיא קלה וודאי יעשנה. אלא יהיה זהיר לקדש כוונתו שעושה כך מפני כי כך צוה ד', לא משום וכו', דמצות צריכות כוונה, ובזה לבד יושג השלמה לנפשו. אולם רץ ובורח שזכר התנא, היינו משום דבמורגל שכשיחליט האדם לעשות מצוה, יתנגדו לנגדו שטנה כדי לנסותו, ובעבירה להיפוך. וע"ז נתפלל והסר שטן מלפנינו כשנרצה לעשות מצוה, ומאחרינו בעבירה:

ובורח מן העבירה:    אף שאין יצרך דוחקך או רודפך [ולהכי נקט בורח ולא נוס. דבורת הוא למרחוק למקום שלא יראהו אויבו. משא"כ ניסה אין הכוונה להסתר מאויבו. רק להשמט מתחת ידו, ולכן ברח משה מפרעה ונס מלפני הנחש. ודו"ק]:

שמצוה גוררת מצוה:    שכשתתרגל נפשך להיות זריז במצות ה', אז גם כשיזדמן לך חמורה ממנה, תזדרז ג"כ לעשותה:

ועבירה גוררת עבירה:    דכך הוא דרכו של יצה"ר, בתחלה מפתהו לקלות, ואח"כ לחמורות [כסוכה נ"ב א']:

ושכר עבירה עבירה:    ר"ל לא לבד דהכי אורחא, אלא גם משמים יסבבו לו כך, דזה א' משכרי המצוה, דבעשה מצוה אחת קטנה בשמחה לכבוד ה', יגלגלו לו לעשות מצוה גדולה מהראשונה. וכ"כ תהיה אחד מעונשים היותר חמורים לחוטא, שיתנו לו מקום לטעות ולחטוא יותר, שכשיטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, דהבא לטהר מסייעין לו והבא לטמא פותחין לו [יומא דל"ח א']. א"נ דה"ק דהשכר שירבו לך עבור שתעשה מצוה קלה בשמחה, גם זהו מצוה, כי רק למחיה שלחך הקב"ה לארץ שירבה שכרך בעה"ז ובעוה"ב וכמ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה וכו':

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש כבר כתבתי במשנה שלפני זו למה נקרא בשם אביו והוא היה מהארבעה שנכנסו לפרדס והציץ ומת שמתוך עומק המרכבה לא יכול להציץ בה שתנצל נפשו ועל כן מת כמו שנזכר בפ' אין דורשין וכבר הארכנו בענין הפרדס והנכנסים בו בחלק שני מזה הספר. ומברייתא דספרי נראה כי האריך ימים כקהת ורבקה שחיה מאה ושלשים ושלש שנים. ובן עזאי היה אומר כל חכמי ישראל בעיני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה הוא רבי עקיבא כמו שנזכר באחרון מבכורות. ובפרק מי שמת אמרו דבן עזאי תלמיד חבר היה לרבי עקיבא ויש אומרים שלא נשא אשה לעולם ויש אומרים נשא ופירש כמו שנזכר בראשון מסוטה ובפרק הבא על יבמתו וכן בכתובות פרק אע"פי אמרו כי בתו של רבי עקיבא עשתה לו כמו שעשתה אמה לרבי עקיבא שהיה רועה של אביה כלבא שבוע וגרמה לו שלמד תורה עד שבאו עמו עשרים ארבעה אלף תלמידים. ואמרו עליו בפרק הרואה שהרואה אותו בחלום יצפה לחסידות. ואמר הוי רץ למצוה קלה ובפרק שני נתן טעם בזה לפי שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות וזהו לומר שאם בידו מצוה קלה לא יניחנה מפני מצוה חמורה כי אין משקל המצות בידו לידע אי זה שכרה מרובה ואי זו שכרה מועט וכמו שכתבנו בתחלת פרק שני ובן עזאי בא לומר דבר אחר שלא מפני חשיבות מצוה זו שבידו בלבד צריך בה זירוז אלא כדי שתזדמן לו מצוה אחרת כי מצוה גוררת מצוה וזהו שיש בין הוי זהיר שאומר רבי ובין הוי רץ שאמר בן עזאי. וכתב רבינו יונה ז"ל כי זה הטעם הוא ממנהגו של עולם כי האדם אשר הרגיל עצמו במצוה אחת יהיה נוח לו לעשות מצוה אחרת כאלו המצות הם נקשרות זו בזו והאחת נמשכת ונגררת אחר חברתה וכן כתב רבינו משה ז"ל כי התורה למדתנו זירוז במצות ממה שאמרה אז יבדיל משה שלש ערים ואמרו רז"ל יודע היה משה רבינו ע"ה שלא היו קולטות שלש שבעבר הירדן עד שיהיו קולטות שלש שבארץ כנען שנאמר שש ערי מקלט תהיינה אבל אמר משה מצוה שבאה לידי אקימנה ועליו נאמר אוהב כסף לא ישבע כסף וכן נזכר במסכת מכות בפרק אלו הן הגולין ואם משה רבינו נזדרז בחצי מצוה לעשות אותה כדי להוסיף שכרו ואע"פי שהיה שכרו מרובה כמו שנאמר רב לך אל תוסיף ופירשו רז"ל הרבה שכר צפון לך כמו שנזכר בראשון מסוטה כל שכן ששאר בני אדם צריכין להזדרז במצות:

וכן הזהיר בן עזאי לברוח מהעבירה מפני טעם זה שכיון שטעם טעמו של חטא כבר הוא קשה לפרוש הימנו והיצר הוא תאב לו ועבירה גוררת עבירה כאלו הם נכרכות ונגררות זו אחר זו ובסוף ילקה על כולן וזו תכלית אזהרה והתורה רמזה זה באומרה כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו לומר מפני שעבר על לא תשנא שהיא עבירה קלה בא לידי שפיכות דמים כמו שנזכר בספרי. ובילמדנו פרשת ויקרא שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפי' במזיד לא ישמח אדם על מצוה אחת שבאה לידו אלא שמצות רבות עתידות לבא לידו וכן היא באבות דרבי נתן וכן במסכת דרך ארץ שנו הוי רץ למצוה קלה שהיא תביאך למצוה חמורה:

ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. אין זה ממנהגו של עולם כטעם הראשון אבל הוא ממשפטי האלהים שמוליך האדם בדרך שרוצה ללכת בה שנאמר אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן ואמרו רז"ל בפרק ראשון מע"ז וביומא פרק אמר להם הממונה ובפ' הבונה ובפרק הקומץ רבה בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו כלומר מי שרוצה ללכת בדרך רעה מניחים אותו ומוצא פתחים להכנס בהם להרע וזהו שאמר הוא יליץ מניחם להליץ אבל הבא ליטהר מסייעין אותו ועל זה נאמר יתן חן מסייע על ידם וכן אמרו בפ' אלו הן הגולין אמר רבה בר רב הונה ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה דכתיב לא תלך עמהם וכתיב לך אתם. מן הנביאים דכתיב אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. מן הכתובים דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן וזהו שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה שמסייעו לעשות מצוה אחרת כדי שיכפול שכרו לא שלא יהיה לו שכר אחר אלא עשיית מצוה אחרת אלא שמסייעו לעשותה ויטיל שכר הראשונה גם השנייה ולא יספיק לו לתת שכר מצוה אחת וכן שכר עבירה תתגלגל לו עבירה אחרת וילקה על שתיהן וכן מאחת לשתים לשלש וזהו שאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו ואמרו ביומא פרק אמר להס הממונה מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון בא למדוד אפרסמון אומר לו המתין עד שאמדוד לך כדי שנתבשם אני ואתה כן הבא ליטהר מסייעין אותו בא למדוד נפט אומרים לו מדוד לעצמך וזהו בא ליטמא פותחין לו אומרים לו אתה לקחת מקח רע לעצמך דבר שריחו רע התעסק בו אתה לעצמך כי אין מי שירצה להתעסק עמך:


גביעי גביע הכסף

מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)

(נספח מסוף הספר) (משנה, אבות ד, ב) הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה וכו':    יש לדקדק מאי קאמר מצוה קלה, הלא ידוע מאמר חז"ל על פסוק (משלי ה, ו) "נעו מעגלותיה וכו'". ועוד מה "מן העבירה" בה"א הידיעה. ועוד למה ליה ליתן טעמים "שמצוה וכו'" -- בוודאי מחוייב כל איש אשר בשם ישראל יכונה לרדוף אחר מצוה ולברוח מן העבירה.

ונראה דאיתא במסכת נזיר (נזיר כג, ב) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, ופריך הגמרא וכו' עד אימא כמצוה שלא לשמה. וידוע שבכל מקום שנאמר כ"ף הדמיון אינו שוה ממש. ולפי זה יובן דעת התנא "הוי רץ למצוה קלה", פי' אפילו שלא לשמה, "ובורח מן העבירה" אפילו שהוא מצוה היינו לשמה. ונתן שני טעמים לזה. א' שמצוה גוררת מצוה, פי' המצוה שהוא שלא לשמה תגרור מצוה שהיא לשמה. ועבירה תגרור ח"ו עבירה ממש לשם עבירה.

וכשהרציתי הדברים לפני אדמ"ו הגאון זצל"ה אמר שמרגלא הוי בפומיה -- בשבת מצוה להתענג באכילה ושתיה ומצוה ללמוד. וטוב יותר שירבה בלימודו מבאכילה ושתיה, שהרגל הלימוד יעשה טבע אצלו וילמוד גם בחול והלימוד תמיד מצוה הוא, ואכילת השבת תגרור לו תאות אכילה גם כן אף בחול, ע"כ.

ונתן התנא עוד טעם ב' ששכר מצוה וכו', פי' העונג שמתענג בעת עשיית המצוה היא מצוה ושכר עבירה וכו' פי' העונג מעשייתה. וכן אמרו רז"ל גבי יעל והא קמתהני מעבירה ותירצו טובתם של רשעים רעה היא אצל צדיקים.