משנה אבות ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה ג | >>
הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם,
- וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר.
- שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה,
- וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:
הוא היה אומר:
- אל תהי בז - לכל אדם,
- ואל תהי מפליג - לכל דבר.
- שאין לך אדם - שאין לו שעה,
- ואין לך דבר - שאין לו מקום.
ואמר, שאי אפשר שלא יהיה לכל אדם עת שיוכל להזיק בו או להועיל, ואפילו בדבר מועט:
אל תהי בז לכל אדם - לומר מה יוכל פלוני להזיק לי:
ואל תהי מפליג - מרחיק לכל דבר שיש לחוש עליו, אל תאמר רחוק הוא שיהיה ואין לדאוג ממנו:
.אין פירוש למשנה זו
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם: משמע אפי' קטן ועל דרך שאמרו רז"ל על תלמיד קטן או עו"ג קטן דמלכותייהו בתר אודנייהו קיימא. ואפשר שהוא מוסיף אפי' שאינו תלמיד כך נלע"ד:
יכין
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם: אפילו לכסיל ולבער, ומשולל מכל דעת ואפילו אשר הוא רשע למות, תרחם על קלקולם ולא תבזם, כי לא אותם רק בוראם תחרף, ואם כי ממך נעלם טעם הווייתם, אלדים הבין דרכו, וכל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה [משלי ט"ז פ"ד]:
ואל תהי מפליג: מרחיק:
לכל דבר: אפילו דבר מאוס ושנאוי מכאיב ומצער, מזיק וארסיי, כזבובים ויתושים נחשים ועקרבים, לא תרחיקם בדעתך מצורך העולם. ודי לך לידע כי ד' בראם, ורק לטובת העולם נבראו:
שאין לך אדם שאין לו שעה: אף שעכשיו לא תראה בו צורך כלל בעולם, מדהוא משולל מכל דעת ולא עוד אלא שתראהו ג"כ דוחק עבדי ה' ורודפם, והוא כשחפת בעולם. עכ"פ דע, שלא לחנם הניחו הקב"ה בחיים עדיין, על כרחך שיש בו עכשיו צורך הנעלם ממך, או שיבוא שעה שיהיה צורך בו, ומי יודע מהו הטוב שיתגלגל על ידו, ואל דעות ה':
ואין לך דבר שאין לו מקום: באדם שהוא בעל בחירה ומשתנה כל שעה, נקט תנא שעה. משא"כ בשאר דברים נקט מלת מקום ור"ל, מעולם לא ברא הקב"ה דבר לבטלה, ואם לא נצרך לו במקום זה, יש בו צורך במקום אחר. ואפילו זבובים ויתושים ושאר דברים ארסיים, נצרכים הם, שבתנועתם מעכבים עפוש האויר. ולכן במקומות החמים שהעפוש שם מצוי, ג"כ מרובים אלה טפי. וגם נצרכים הן לכמה רפואות, וכדקאמרינן בש"ס [שבת ע"ז ב']. ועל זה אמר הכתוב כל פעל ה' למענהו, וגם רשע, בראו ה' ליום רעה שימתיק אותו. או ליום רעה של עצמו. שכשיראו בני עולם עונשו. ייראו את ה' [וי"א דה"ק אל תהי בז לכל אדם. לומר זה לא יוכל להרע או להטיב לי ואינני צריך לחוש שיהיה שונא לי, ואל תהי מפליג לכל דבר שתכניס את עצמך לסכנה. ולומר בקלות הדעת. לא יארע לי נזק דאשרי אדם מפחד תמיד וגו']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש זהו לענין הרואה את הנולד והזהירך שאפי' לאדם שאין בידו עתה יכולת לעשות רע אל תבוז לו בלבך מה יעשה לי זה על כן הזהר ממנו שלא תעשה לו בין בזיון בין דברים המקניטין מה שלא היית עושה אלו היה יכולת בידו לעשות רע. כמו שהזכירו בירושלמי דסדר זרעים בשמיני מתרומות כי ישראל בזו עכו"ם אחד שמו דוקלט חזירא והיה רועה ונתגדל עד שנעשה קיסר ורצה לגזור עליהם שמד והלכו לו חכמי ישראל לבטל השמד ואמר להם אתם בזיתם אותי ואקח נקמתי מכם והם אמרו לו אנחנו בזינו דוקלט חזירא ועכשיו נכבד דוקלט קיסר אמר להם אע"פי כן הזהרו מכאן ואילך ומחל להם וכן הוא בבראשית רבה פרשת תולדות יצחק ועל זה אמרו בפרק ערבי פסחים שלשה אין מתקנאים בהם עכו"ם קטן ונחש קטן ותלמיד קטן וזה הוא שאמר בן עזאי אין לך אדם שאין לו שעה ובאותה שעה יזיקך אם הרעותה לו. וכן אמר שלמה בז לרעהו חסר לב בז לרעהו חוטא וכן אל תפליג ותרחיק כל מה שאתה חושש ממנו ותאמר זה לא יהיה לעולם וכמו שאומרים הבריות עשה מה שתרצה ומה שאתה חושש ממנו או יהיה או לא יהיה ומלא רצונך עכשיו על כן הזהיר בן עזאי מזאת המדה כי אין לך דבר אע"פי שהוא רחוק רחוק שאין לו מקום. ואמרו הפילוסופים על זה:
כל אפשר הוה. וכן אמר שלמה המלך ע"ה בז לדבר יחבל לו:
הוא היה אומר וכו'. מפני שבן עזאי אמר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה, ובזה למדנו שכל מצוה ומצוה דבר מיוחד בפני עצמו, שאם היו שתי מצות האחת כמו האחרת לא שייך שתהא מצוה אחת גוררת אחרת, לפי הטעם אשר אמרנו שמצוה גוררת מצוה כי אין דבר אחד נחלק לשנים וכל המצות הם דבר אחד ולכך המצוה האחת גוררת האחרת, שזה דוקא שייך רק כאשר כל מצוה בפני עצמו ומתחברים ביחד, אבל אם האחת כמו האחרת אין אחת חצי דבר, ולפיכך אי אפשר לומר רק שכל מצוה ומצוה הוא דבר מיוחד ומ"מ הם מתחברים ביחד, וכאשר הוא מקיים מצוה אחת נחשב כמו דבר אחד שנחלק ולכך מצוה אחת גוררת אחרת, ומזה תדע כי כל מצוה יש לה מקום בפני עצמה. ודבר זה למעלת המצוה שכל מצוה יש לה ענין מיוחד, ולפיכך החזיק דבריו להביא ראיה, וסמך אחריו כמו שזה הוא במצות כך הוא בבני אדם ובכל הנבראים בעולם שיש להם דבר זה בעצמו כי יש לכל אחד מקום מיוחד, לכך אמר אל תהי בז לכל אדם, לומר כי אדם זה אינו נחשב לכלום והוא נחשב דבר מיותר בעולם ואין לו חלק בעולם כלל, וכן אל תהי מפליג לכל דבר והם שאר דברים שהם נבראים בעולם שבא האדם להרחיקו ולהפליגו שאינו נחשב ממציאות עולם הזה. דבר זה אל יעשה שאין לך אדם שאין לו שעה, כלומר שיש לכל אדם שעה מיוחדת אע"ג שמצאנו בן גילו היינו שהם קרובים במזל, אבל בודאי יש לכל אחד ואחד מזל בפני עצמו. כי אי אפשר שיהיה לשני בני אדם מזל אחד לגמרי, שאף שתי שערות אינם יונקים מגומא אחת כ"ש שאין שני בני אדם יש להם מזל אחד, ומאחר שיש לכל אחד ואחד מזל בפני עצמו מה שאין לאחר הרי הוא ממציאות העולם שהרי העולם הוא מסודר תחת המזל, ובמה שיש לכל אדם מזל בפני עצמו הרי כל אחד ואחד נחשב ממציאות העולם ומשלים את העולם עד שמצד כל בני אדם שהם בעולם העולם שלם. ודבר זה דומה למצות התורה שכל מצות התורה הם משלימים לתורה אחת וכל התורה הוא מושכל אחד שלם בלי חסרון ובלי גרעון, וכן כל אדם שברא הקדוש ברוך הוא על האדמה כל אחד משלים העולם. ואמר ואין לך דבר שאין לו מקום דבר זה אמר כנגד שאר דברים שהם מסודרים בעולם. ומפני כי האדם בפרט יש לו מזל וכדאיתא בפרק קמא דב"ק (דף ב:) שאני אדם דאית ליה מזל ולכך אמר אין לך האדם שאין לו שעה היינו מזל, ושאר הדברים שהם בעולם כולם יש להם מקום שהם מסודרים מן הש"י כל אחד על מקומו. ואל האדם שייך בז מפני כי אצל האדם שייך כבוד, ולכך אמר שאל תהא בז לכל אדם לנהוג בו הפך הכבוד ואצל שאר דבר שייך הרחקה ודבר זה מבואר:
הרי"א ז"ל פי' שהיה מאמר הזה השני לבן עזאי תשלום והוכחה למאמרו הראשון כי לפי שאמר שיש שכר ועונש סגוליי במצות אע"פ שלא נשיגהו אנחנו כמ"ש רבי שאין אתה יודע מתן שכרן ולכן אמר הוי רץ למצוה קלה וכו' אמר עתה שיש בדברים הטבעיים סגולות נעלמות אם באנשים ואם בשאר הדברים ההוויים בטבעם עד שמפני זה אין ראוי לבזות שום דבר ושום אדם לפי שיש להם שעה ומקום ואם אלו הדברים נעלמים שיש כמה אמצעיים ביניהם לבין העליון כל שכן המצות והעבירות שנצטוינו מפי השם ית' שאין ספק שלא נוכל לדעת סגולתן והנמשך מהן ולכן אין ראוי שנבזה אפי' הקלה מהן ולא נפליג ולא נדחוק ענינם שאין לך דבר מהם שאין לו שעה ושאין לו מקום עכ"ל:
ואפשר עוד לפרש שאמר אל תהי בז לכל אדם כנגד מ"ש ובורח מן העבירה הקלה כי זו היא קלה להכשל בה כי לעולם האדם נראה בעיניו שחבירו פחות ממנו ולכך מבזה אותו ועבירה שהיא קלה בעיני האדם גוררת כל שאר עבירות שבתורה כי כמו שבואהבת לרעך כמוך תלויה כל התורה כלה כן המבזה הוא מבטל כל התורה כלה וכנגדן אמר אל תהי בז וכו' וכנגד הוי רץ למצוה קלה אמר ואל תהי מפליג לכל דבר כלומר שאם באה דבר מצוה לידך אל תפליגנה ותרחיקנה ממך רק החזק בה אל תרף תצר כי היא חייך ואל זה כוון דהמע"ה בפסוק עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר אותם שמפליגין ומרחיקין דבר המצוה באמרם הן עוד היום גדול ועדיין יש שהות ועת לעשות לה' האנשים האלה הפרו תורתך כי אין ראוי לדחות המצוה לכשיפנה שמא לא יפנה ונתן טעם לשתי אזהרות אלו לראשונה אמר שאין לך אדם שאין לו שעה ואולי תבא שעה שתבא לידו כי גלגל הוא שחוזר בעולם. ולשנית אמר שאין לך דבר שאין לו מקום ומי יודע אם לעת כזאת הגיע זמנה של מצוה זו אם יעבור זמנה ומקומה אפשר ששוב לא תזדמן לידך ולכן אל תהי מפליג לכל דבר רק הוי רץ למצוה קלה:
ואפשר לומר שאמר אל תהי בז לכל אדם וכן אל תהי מפליג לכל דבר כלומר אם אוהביך ורעיך יועצים אותך לאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן יבא עליך דבר פלוני ותוזק ממנו אל תהי מפליג ומרחיק לאותו הדבר לומר שהוא רחוק ומופלג ממך ולא תחוש לעצתם שאין לך אדם שאין לו שעה ואפשר שזה שאתה עתה מבזה אותו יבא יום שהשעה תהיה משחקת לו וישוב בזיונך בראשך ועל קדקדך חמסך ירד ולכן אל תהי מפליג ומרחיק לשום דבר כי אין דבר שאין לו מקום כי בז לדבר יחבל לו ולכן אל תהי מרחיקו רק חשוב כי קרוב אליך הדבר מאד ושמור נפשך מאותו דבר המזיק. ועל כיוצא בזה אמר שהמע"ה בז לדבר יחבל לו וגו' שאמר שאל יהי בוזה ומפליג לשום דבר בעולם רק לעולם יחוש לעצמו אולי יוזק מאותו הדבר כי בז לדבר לפעמים ישיגנו ויחבל לו, וסיים ואמר וירא מצוה הוא ישולם ונדייק מלת הוא שהיא מיותרת שהיה די שיאמר וירא מצוה ישולם אלא הכוונה פירושו שאפי' שיהיה בז לדבר לא יחבל לו רק הוא ישולם ומלת הוא שב אל בז לדבר כלומר הבז לדבר הוא עצמו ישולם ולא יחבל לו להיותו ירא מצוה:
ורבינו יונה ז"ל פירש אותו על ענין הדבור שלא תאמר רחוק הוא שיבא עלי היזק מדבור זה עכ"ל. ואפשר לפרש מה שאמר שאין לך דבר שאין לו מקום על ענין הדבור כי כל דבר ודבר שיוצא מפיו של אדם הוא עולה ובוקע כל הרקיעים עד שעולה לפניו ית' ואותו הבל היוצא מן הפה מקומו הוא מעלה ושם הוא עושה רושם, וכן שמעתי פי' נאה בפסוק לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה כלומר לא יעשה דברו חולין לדבר בדברי נבלות או ליצנות וכיוצא לפי שבכל היוצא מפיו יעשה רושם למעלה אם טוב ואם רע והוא מסכים עם מה שפירשנו:
וה"ר אפרים ז"ל כתב ואל תהי מפליג לכל דבר אל תהי דוחה שום דבר של תורה לאמר למחר אשמענו וכמו אל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע לפי שאין לך דבר שאין לו מקום ושמא אם תדחהו עכשיו שוב לא תשמענו וכשיבא מקומו לא תדענו או שמא קודם שתשמענו תצטרך לאותו דבר ואינך יודעו. ד"א אל תהי מפליג לא יהא שום חפץ קל בעיניך להניחו במקום שהוא אבד מאליו לפי שאין דבר שאין לו צורך כשבא עתו עכ"ל. וכן פירש רשב"ם ז"ל. עוד כתב כי שמע אל תהי מפליג לכל דבר כלומר אל תהי חולק לכל דבר שאתה רואה שמא יבא לך מקום שגם הם יפליגו על דבריך ולא יהיו נשמעים עכ"ל:
וה"ר משה אלשקר ז"ל פירש ואל תהי מפליג לכל דבר כלומר אין לך להרחיק שום דבר בין מדברי תורה בין בדרך ארץ ולא תאמר מה יועיל לי לפי שלפעמים יועיל שאין לך דבר שלא יבא זמן שלא תצטרך זה עכ"ל:
ולב אבות כתב אל תהי בז לכל אדם ואל תרחיק שום דבר ותתייאש ממנו כי הנה הזמן והמקום הם שני מקרים כוללים כל הנמצאים התחתונים לא ימלט מידם נמצא מהם:
עוד כתב אל תהי מפליג לכל דבר רוצה לומר לא תרבה מאד בדברי זה העולם וירצה בזה אל תהי בז לבל אדם אלא ירבו לפניך הרבה אהובים ולא תסתפק להרבות מהם כל מה שתוכל אבל לא תעשה כן בדברים והקנינים כי לא תרבה מהם כל כך בהפלגה אלא תסתפק במיצוע שאין לך דבר שאין לו מקום ר"ל מדרגה וגבול ובעברך מן הגבול לא יועיל רק יזיק. ואם תתבונן תמצא שבמאמר האחד דבר בן עזאי בחכמה ובגבורה, ובמאמר השני הזה כנגד הכבוד אמר אל תהי בז לכל אדם, וכנגד העושר אמר אל תהי מפליג לכל דבר אלא תשמח בחלקך ויגיע כפיך כי תאכל עכ"ל:
והחסיד ז"ל פירש כי עתה דבר כנגד המעלה הרביעית שאמר בן זומא ואמר אל תהי בז כלומר אם לא תכבד אל תהי בז או אל תהי בז אותו מלכבדו, ונתן טעם למאמר איזהו מכובד המכבד את הבריות כי החכם הנלבב שהגיע למעלת הענוה מכיר צורך הדברים בעולם כי אין דבר בטל בעולם כי הכל מעשה ידיו ית' כי מסדורי המעשים וחכמתם גדולת המסדר נודעת ומטעם זה החכם מכבד את הבריות כמכבד. את בן המלך והמלך יושב בחלון אשר בו צופה ומביט, ולזה אמר אל תהי בז כי לועג לרש חרף עושהו ואין לך אדם שאין לו שעה או בעוה"ז או בעוה"ב ואולי מעלתו בעוה"ב גדולה ממעלתך כאומרו עליונים למטה ותחתונים למעלה, וכן אל תהי מפליג שום דבר לומר שאינו נכון שלא היה ראוי להיות נברא כי אין בעולם דבר שאין לו טעם למה נברא (כטעם) ומה מקום לשאלה זו כי האומר כן אינו מספר בשבחו של עולם, ועוד כי העולם כגוף והתורה כצורתו וכמו שאין דבר בטל בתורה כי אין לך דבר בטל בעולם עכ"ל:
ואפשר עוד לפרש שאמר אל תהי בז לכל אדם כי אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרמון: