משנה אבות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


אבות פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק רביעי ("בן זומא") · >>

פרקי מסכת אבות: א ב ג ד ה ו

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·משנה טו ·משנה טז ·משנה יז ·משנה יח ·משנה יט ·משנה כ ·משנה כא ·משנה כב ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

בן זומא אומר:

איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר:(תהלים קיט צט): "מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי".

איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר(משלי טז לב): "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר".

איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר:(תהלים קכח ב): "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך".

אשריך, בעולם הזה.

וטוב לך, לעולם הבא.

איזהו מכֻבד? המכבד את הבריות, שנאמר:(שמואל א ב ל): "כי מכבדי אכבד ובזי יקלו".

משנה ב[עריכה]

בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה [ כבחמורה ], ובורח מן העברה.

שמצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה.

ששכר מצוה, מצוה.

ושכר עברה, עברה.

משנה ג[עריכה]

הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.

משנה ד[עריכה]

רבי לויטס איש יבנה אומר, מאד מאד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רמה.

רבי יוחנן בן ברוקא אומר, כל המחלל שם שמים בסתר, נפרעין ממנו בגלוי.

אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם.

משנה ה[עריכה]

רבי ישמעאל [ בנו ] אומר, הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד.

והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

רבי צדוק אומר, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדם לחפור בהם.

וכך היה הלל אומר, ודאשתמש בתגא, חלף.

הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם.

משנה ו[עריכה]

רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכבד על הבריות.

וכל המחלל את התורה, גופו מחלל על הבריות.

משנה ז[עריכה]

רבי ישמעאל בנו אומר, החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא.

והגס לבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח.

משנה ח[עריכה]

הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.

ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

משנה ט[עריכה]

רבי יונתן אומר, כל המקים את התורה מעני, סופו לקימה מעשר.

וכל המבטל את התורה מעשר, סופו לבטלה מעני.

משנה י[עריכה]

רבי מאיר אומר, הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה.

והוי שפל רוח בפני כל אדם.

ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך.

ואם עמלת בתורה, יש [ לו ] שכר הרבה לתן לך.

משנה יא[עריכה]

רבי אליעזר בן יעקב אומר, העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד.

והעובר עברה אחת, קונה לו קטיגור אחד.

תשובה ומעשים טובים, כתריס בפני הפרענות.

רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקים.

ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים.

משנה יב[עריכה]

רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים.

משנה יג[עריכה]

רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון.

רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן.

משנה יד[עריכה]

רבי נהוראי אומר, הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקימוה בידך.

ואל בינתך אל תשען.

משנה טו[עריכה]

רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים.

רבי מתיא בן חרש אומר, הוי מקדים בשלום כל אדם.

והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים.

משנה טז[עריכה]

רבי יעקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא.

התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.

משנה יז[עריכה]

הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא.

ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה.

משנה יח[עריכה]

רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

משנה יט[עריכה]

שמואל הקטן אומר, (משלי כד) בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה יי ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.

משנה כ[עריכה]

אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש.

והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.

רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו.

והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן.

רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו.

יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפלו חדש אין בו.

משנה כא[עריכה]

רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

משנה כב[עריכה]

הוא היה אומר, הילודים למות, והמתים להחיות, והחיים לדון.

לידע להודיע ולהודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדין, הוא עד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדון.

ברוך הוא, שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, שהכל שלו.

ודע שהכל לפי החשבון.

ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, [ועל כרחך אתה נולד], ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.


משנה מנוקדת[עריכה]

(א)

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר:

  • אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיט, צט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי.
  • אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי טז, לב) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
  • אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכח, ב) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא.
  • אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"א ב, ל) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ:
(ב)

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.
שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.
שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:

(ג)

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם,
וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר,
שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:

(ד)

רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בַגָּלוּי.
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:

(ה)

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (בְּנוֹ) אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד.
וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם.
וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.
הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:

(ו)

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת.
וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת:

(ז)

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא.
וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ:

(ח)

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.

וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:

(ט)

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר.
וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:

(י)

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה.

וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם.

וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ.

וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ (לוֹ) שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ:

(יא)

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד.
וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד.

תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.

רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,
סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם:

(יב)

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ,
וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ,
וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם:

(יג)

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם,
כֶּתֶר תּוֹרָה
וְכֶתֶר כְּהֻנָּה
וְכֶתֶר מַלְכוּת,
וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

(יד)

רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ.

וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:

(טו)

רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים.

רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם.

וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים:

(טז)

רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין:

(יז)

הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא.
וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה:

(יח)

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ,
וְאַל תְנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו,
וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ,
וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:

(יט)

שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (משלי כד,) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה יְיָ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

(כ)

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.
וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.

רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.
וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.

רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ:

(כא)

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:

(כב)

הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת,
וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת,
וְהַחַיִּים לִדּוֹן.
לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.
וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן.
וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר,
(וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד),
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי,
וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת,
וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בן זומא אומר איזה הוא חכם הלמד מכל אדם שנאמר מכל מלמדיי השכלתי (תהלים קיט צט) איזה הוא גיבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפיים מגיבור (משלי טז לב) איזה הוא עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהלים קכח ב) אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא איזה הוא מכובד המכבד את הברייות שנאמר כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו (שמואל א ב ל).

(ב) בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה וברח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.

(ג) הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.

(ד) רבי לוויטס איש יבנה אומר מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקוות אנוש רימה.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר כל המחלל שם שמיים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם.

(ה) רבי ישמעאל בנו אומר הלמד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלמד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד ולעשות.

רבי צדוק אומר לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם כך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם.

(ו) רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הברייות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הברייות.

(ז) רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח.

(ח) הוא היה אומר אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה.

(ט) רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.

(י) רבי מאיר אומר הוי מעט עוסק ועסוק בתורה ושפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לו בטילים הרבה כנגדך ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך.

(יא) רבי אליעזר בן יעקוב אומר העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות.

רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כניסה שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים.

(יב) רבי אלעזר אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חברך וכבוד חברך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמיים.

(יג) רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת התלמוד עולה זדון.

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן.

(יד) רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריי שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תישען (משלי ג ה).

(טו) רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלוות רשעים ואף לא מייסורי צדיקים.

רבי מתיה בן חרש אומר הוי מקדים לשלום כל אדם והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.

(טז) רבי יעקוב אומר העולם הזה דומה לפרוזדוד בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדוד כדי שתיכנס לטרקלין.

(יז) הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה כחיי העולם הבא יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

(יח) רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

(יט) שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח . (משלי כד יז) חרון אפו לא נאמר אלא אפו (משלי כד יח).

(כ) אלישע בן אבא אומר הלמד תורה ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלמד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק.

רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר הלמד מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגיתו והלמד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן וישן אפילו חדש אין בו.

(כא) רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

(כב) הוא היה אומר היילודים למות והמתים לחיות והחיים לידון לידע ולהודיע להיוודע שהוא היוצר והוא הבורא והוא המבין והוא הדיין והוא עד והוא בעל דין והוא עתיד לדון שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שהכל שלו ודע שהכל בא לחשבון ואל יבטיחך יצרך שבשאול בית מנוס שעל כורחך אתה נוצר ועל כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.


פירושים[עריכה]