משנה אבות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


אבות פרק ה: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק חמישי ("בעשרה מאמרות") · >>

פרקי מסכת אבות: א ב ג ד ה ו

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·משנה טו ·משנה טז ·משנה יז ·משנה יח ·משנה יט ·משנה כ ·משנה כא ·משנה כב ·משנה כג ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

משנה ב[עריכה]

עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול.

עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל [עליו] שכר כלם.

משנה ג[עריכה]

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום.

משנה ד[עריכה]

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים.

[עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים].

עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר (במדבר יד, כב), וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

משנה ה[עריכה]

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש:

  1. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש,
  2. ולא הסריח בשר הקדש מעולם,
  3. ולא נראה זבוב בבית המטבחים,
  4. ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים,
  5. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה,
  6. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן,
  7. ולא נמצא פסול בעמר ובשתי הלחם ובלחם הפנים,
  8. עומדים צפופים ומשתחוים רוחים,
  9. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם,
  10. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

משנה ו[עריכה]

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן:

  1. פי הארץ,
  2. ופי הבאר,
  3. ופי האתון,
  4. והקשת,
  5. והמן,
  6. והמטה,
  7. והשמיר,
  8. והכתב,
  9. והמכתב,
  10. והלוחות.

ויש אומרים, אף

המזיקין,
וקבורתו של משה,
ואילו של אברהם אבינו.

ויש אומרים, אף

צבת בצבת עשויה.

משנה ז[עריכה]

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם:

  1. אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין,
  2. ואינו נכנס לתוך דברי חברו,
  3. ואינו נבהל להשיב,
  4. שואל כענין ומשיב כהלכה,
  5. ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון,
  6. ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי,
  7. ומודה על האמת.

וחלופיהן בגולם.

משנה ח[עריכה]

שבעה מיני פרעניות באין לעולם על שבעה גופי עברה:
1. מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין — רעב של בצרת באה: מקצתן רעבים ומקצתן שבעים.
2. גמרו שלא לעשר — רעב של מהומה ושל בצורת באה.
3. ושלא לטול את החלה — רעב של כליה באה.
4. דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית.
5. חרב באה לעולם על ענוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה.

משנה ט[עריכה]

6. חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא, ועל חילול השם.
7. גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל השמטת הארץ.

בארבעה פרקים הדבר מתרבה: ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה:

  1. ברביעית — מפני מעשר עני שבשלישית.
  2. בשביעית — מפני מעשר עני שבששית.
  3. ובמוצאי שביעית — מפני פרות שביעית.
  4. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה — מפני גזל מתנות עניים.

משנה י[עריכה]

ארבע מדות באדם:

  1. האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית. ויש אומרים, זו מדת סדום.
  2. שלי שלך ושלך שלי, עם הארץ.
  3. שלי שלך ושלך שלך, חסיד.
  4. שלי שלי ושלך שלי, רשע.

משנה יא[עריכה]

ארבע מדות בדעות:

  1. נוח לכעוס ונוח לרצות, יצא שכרו בהפסדו.
  2. קשה לכעוס וקשה לרצות, יצא הפסדו בשכרו.
  3. קשה לכעוס ונוח לרצות, חסיד.
  4. נוח לכעוס וקשה לרצות, רשע.

משנה יב[עריכה]

ארבע מדות בתלמידים:

  1. מהר לשמוע ומהר לאבד, יצא שכרו בהפסדו.
  2. קשה לשמוע וקשה לאבד, יצא הפסדו בשכרו.
  3. מהר לשמוע וקשה לאבד, חכם.
  4. קשה לשמוע ומהר לאבד, זה חלק רע.

משנה יג[עריכה]

ארבע מדות בנותני צדקה:

  1. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים, עינו רעה בשל אחרים.
  2. יתנו אחרים והוא לא יתן, עינו רעה בשלו.
  3. יתן ויתנו אחרים, חסיד.
  4. לא יתן ולא יתנו אחרים, רשע.

משנה יד[עריכה]

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש:

  1. הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.
  2. עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו.
  3. הולך ועושה, חסיד.
  4. לא הולך ולא עושה, רשע.

משנה טו[עריכה]

ארבע מדות ביושבים לפני חכמים: ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה.

  1. ספוג, שהוא סופג את הכל.
  2. משפך, שמכניס בזו ומוציא בזו.
  3. משמרת, שמוציאה את היין וקולטת את השמרים.
  4. ונפה, שמוציאה את הקמח וקולטת את הסלת.

משנה טז[עריכה]

כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.

איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר.

ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן.

משנה יז[עריכה]

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקים.

ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקים.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי.

ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו.

משנה יח[עריכה]

כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו.

וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

משה זכה וזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, שנאמר (דברים לג), צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.

ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו, שנאמר (מלכים א טו), על חטאות ירבעם [בן נבט] אשר חטא ואשר החטיא את ישראל.

משנה יט[עריכה]

כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.

ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.

עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע.

תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח), להנחיל אהבי יש, ואצרתיהם אמלא.

אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה), ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך.

משנה כ[עריכה]

יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.

הוא היה אומר, עז פנים לגיהנם, ובשת פנים לגן עדן.

יהי רצון מלפניך יי אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.

משנה כא[עריכה]

הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחפה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.

משנה כב[עריכה]

בן בג בג אומר, הפך בה והפך בה, דכלא בה.

ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה.

משנה כג[עריכה]

בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא.


משנה מנוקדת[עריכה]

(א) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:


(ב) עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל (עָלָיו) שְׂכַר כֻּלָּם:


(ג) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
(ד)

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד,), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:


(ה) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ,
וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם,
וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם,
וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה,
וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן,
וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים,
עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים,
וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם,
וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:


(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה:


(ז) שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם.
חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן,
וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ,
וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב,
שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה,
וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן,
וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי,
וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.
וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:


(ח) שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה:
  1. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים.
  2. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה.
  3. וְשֶׁלֹּא לִטּוֹל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָּאָה.
  4. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
  5. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה.


(ט)
חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.
גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ.
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה. בָּרְבִיעִית, וּבַשְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:


(י) אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:


(יא) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת.
נוֹחַ לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ.
קָשֶׁה לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִּשְׂכָרוֹ.
קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת - חָסִיד.
נוֹחַ לִכְעוֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת - רָשָׁע:


(יב) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים.
מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ.
קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ.
מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד - חָכָם.
קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד - זֶה חֵלֶק רָע:


(יג) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדְקָה.
הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.
יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ.
יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים - חָסִיד.
לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים - רָשָׁע:


(יד) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ.
עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ.
הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה - חָסִיד.
לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה - רָשָׁע:


(טו) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה.
סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל.
מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ.
מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים.
וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:


(טז) כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:


(יז) כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:


(יח) כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג,), צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מ"א, טו), עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:


(יט) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח,), לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה,), וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:


(כ) יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, ובשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ:


(כא) הוּא הָיָה אוֹמֵר,
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,
בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,
בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף,
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,
בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה,
בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה,
בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה,
בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ,
בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:


(כב) בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. ובָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.


(כג) בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלוא במאמר אחד יכל להיבראות אלא להיפרע מן הרשעים שהן מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

(ב) עשרה דורות מאדם ועד נוח להודיע כמה ארך אפיים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול עשרה דורות מנוח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפיים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כלם.

(ג) עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו (ד) עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים ועשרה על הים עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר יד כב).

(ה) עשרה ניסים נעשו בבית המקדש לא הפילה אישה מריח בשר הקודש ולא הסריח בשר הקודש מעולם ולא אירע קרי לכוהן גדול ביום הכיפורים ולא נראה זבוב בבית המטבחיים ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים ולא כבו הגשמים את עצי המערכה ולא נצחה הרוח את עמוד העשן עומדים צפופים ומשתחווים רווחים ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

(ו) עשרה דברים נבראו בין השמשות פי הארץ פי הבאר פי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרין אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם ויש אומרין אף צבת בצבת עשויה.

(ז) שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חברו ואינו נבהל להשיב שואל כהלכה ומשיב כעניין ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודה על האמת וחילופיהן בגולם.

(ח) שבעה מיני פורענייות באין על שבעה גופי עבירות מקצתן מעשרין ומקצתן שאינן מעשרין רעב של בצורת בא מקצתן רעבים ומקצתן שבעים גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל בצורת בא שלא ליטול חלה רעב של כליה בא דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פירות שביעית חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה (ט) חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חילול השם גלות באה לעולם על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ.

בארבעה פרקים הדבר מרובה ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית בשביעית מפני מעשר עני שבשישית במוצאי שביעית מפני פירות שביעית במוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים.

(י) ארבע מדות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית ויש אומרין זו מידת סדום שלי שלך ושלך שלי עם הארץ שלי שלך ושלך שלך חסיד שלך שלי ושלי שלי רשע.

(יא) ארבע מדות בדעות נוח לכעוס ונוח לרצות יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס וקשה לרצות יצא שכרו בהפסדו קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד נוח לכעוס וקשה לרצות רשע.

(יב) ארבע מדות בתלמידים ממהר לשמוע וממהר לאבד יצא שכרו בהפסדו קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו ממהר לשמוע וקשה לאבד חכם קשה לשמוע וממהר לאבד זה חלק רע.

(יג) ארבע מדות בנותני צדקה רוצה שיתן ולא ייתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים שייתנו אחרים והוא לא ייתן עינו רעה בשלו שיתן וייתנו אחרים חסיד לא ייתן ולא ייתנו אחרים רשע.

(יד) ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו הולך ועושה חסיד לא הולך ולא עושה רשע.

(טו) ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה ספוג שהוא סופג את הכל משפך שהוא מכניס בזו ומוציא בזו משמרת שהיא מוציאה את היין וקולטת את השמרים ונפה שהיא מוציאה את הקמח וקולטת את הסולת.

(טז) כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטילה לעולם איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דויד ויהונתן.

(יז) כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח ועדתו (יח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה משה זכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלויה בו שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא) ירובעם חטא והחטיא את הרבים וחטאת הרבים תלויה בו שנאמר על חטאות ירובעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל (מלכים א טו ל).

(יט) כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של אברהם וכל מי שאין בו שלשה דברים הללו הרי זה מתלמידיו של בלעם תלמידיו של אברהם עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה אבל תלמידיו של בלעם עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוהה מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם תלמידיו של בלעם יורדין לגיהינם ונוחלין באר שחת שנאמר ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה . (תהלים נה כד) אבל תלמידיו של אברהם יורשין גן עדן שנאמר להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא (משלי ח כא).

(כ) יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים הוא היה אומר עז פנים לגיהינם ובוש פנים לגן עדן כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתיבנה עירך בימינו ותיתן חלקנו בתורתך ועם עושי רצונך.

(כא) בן בגבג אומר: הפוך בה והפך בה והגי בה, דכלא בה. ובה תחזי, סיב ובלי בה, ומינה לא תזוז, שאין לך מידה טובה יותר ממנה. בן האהא אומר: לפום צערא אגרא.


פירושים[עריכה]