משנה אבות ה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה ט | >>

[עריכה]

6. חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא, ועל חילול השם.
7. גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל השמטת הארץמב.

בארבעה פרקים הדבר מתרבהמג: ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החגמד שבכל שנה ושנה:

  1. ברביעית — מפני מעשר עני שבשלישית.
  2. בשביעית — מפני מעשר עני שבששית.
  3. ובמוצאי שביעית — מפני פירות שביעית.
  4. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה — מפני גזל מתנות עניים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חַיָּה רָעָה בָּאָה לָעוֹלָם

עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא,
וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.
גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם
עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה,
וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת,
וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים,
וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ.
בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה:
בָּרְבִיעִית,
וּבַשְׁבִיעִית,
וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
בָּרְבִיעִית,
מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית.
בַּשְּׁבִיעִית,
מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית.
וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
מִפְּנֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.
וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה,
מִפְּנֵי גֶּזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:

נוסח הרמב"ם

חיה רעה באה לעולם,

על שבועת שוא,
ועל חילול השם.
גלות באה לעולם,
על עבודה זרה,
ועל גילוי עריות,
ועל שפיכות דמים,
ועל שמיטת הארץ.


בארבעה פרקים - הדבר מרובה,

ברביעית, ובשביעית,
ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה.
ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית.
בשביעית - מפני מעשר עני שבשישית.
במוצאי שביעית - מפני פירות שביעית.
במוצאי החג, שבכל שנה ושנה - מפני גזל מתנות עניים.

פירוש הרמב"ם

כבר בארנו פעמים רבות בסדר זרעים סדר הוצאת החוקים מן התבואה. ושם התבאר שבשנה השלישית והששית היה מוציא מעשר ראשון ונותנו ללוי בכל שנה ושנה, ואחר כך היה מוציא מעשר עני ונותנו לעניים, וזה המעשר עני הוא במקום מעשר שני שהיה מוציא בשאר שני השמיטה.

ומתנות עניים הם הלקט והשכחה והפאה והפרט והעוללות. כי בחג ישלם זה כולו, כי כבר נשלם עסק האדמה ומי שנתן אלו החוקים נתנם, ומי שלא נתנם גזלם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שבועת שוא - לבטלה, שלא לצורך:

חלול השם - העובר עבירה בפרהסיא ביד רמה. אי נמי, שבני אדם רואים ולומדים ממעשיו:

ועל השמטת הארץ - שחורשים וזורעים בשביעית:

מפני מעשר עני שבשלישית - שבמקום מעשר שני שמפרישים בשאר שנים של שמטה, בשלישית ובששית מפרישין מעשר עני:

גזל מתנות עניים - לקט שכחה ופאה פרט ועוללות:

פירוש תוספות יום טוב

חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם. שנאמר (שם) ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה [ויש במשמע בין שוא בין שקר] וכתיב [שם] והשלחתי בכם את חית השדה וגו' וכתיב בשבועת שקר (שם י"ט) לא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך ובחילול השם כתיב (שם כ"ב) ולא תחללו את שם קדשי. גמ' דבמה מדליקין [שם]:

גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה וכו'. שפיכות דמים שנאמר (במדבר ל"ה) ולא תחניפו וגו' ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה. הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה. ואיני שוכן בתוכה. גילוי עריות שנאמר (ויקרא י"ח) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וכתיב (שם) ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה. וכתיב (שם) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה. ובעבודה זרה כתיב שם (כו) ונתתי את פגריכם וגו'. וכתיב (שם) והשמותי את מקדשיכם ואתכם אזרה בגוים. בשמיטות ויובלות כתיב. (שם) אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וכתיב (שם) כל ימי השמה תשבות. גמרא דבמה מדליקין (שם):

בארבעה פרקים הדבר מתרבה וכו'. שכאשר יקרה שיהיה דבר באלו הפרקים יתרבה אז בעון אלו לפי שיקרה בהם תמיד העון אצל קצת אנשים והנה הוא מדה כנגד מדה כי החסיר חיות העני וגם חשב שכשיתן שיחסר לו לחמו כשיארכו לו חייו. לכך יחסרו חייו ותשאו תבואתו לאחרים. ומעתה לא קשיא על המשנה הקודמת כלום. מד"ש בשם הר"ם אלמשונינו:

ובמוצאי שביעית. לפי שהשביעית היא עצמה יש בה עון אשר חטא המסבב הדבר לכך מתרבה במוצאי שביעית מיד ולא תנן בשמינית מפני פירות שביעית כ"כ במד"ש. ואצלי אינך דקדוק דהא בספ"ז דסוטה דתנן בשמינית ולא סגי ליה ומסיים נמי במוצאי שביעית.

ובמוצאי החג. כי בחג יבר נשלם עסק האדמה. ומי שנתן אלו התקים נתנם. ומי שלא נתנם גזלם. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מב) (על המשנה) חיה רעה כו' גלות כו'. כולהו מייתי להו קראי בגמרא שם:

(מג) (על המשנה) מתרבה. שכאשר יקרה שיהיה דבר באלו הפרקים יתרבה אז בעון אלו, לפי שיקרה בהם תמיד העון אצל קצת האנשים, והנה הוא מדה כנגד מדה, כי החסיר חיות העני וגם חשש שכשיתן שיחסר לו לחמו כשיאריכו לו חייו, לכך יחסרו חייו ותשאר תבואתו לאחרים. ומעתה לא קשיא על המשנה הקודמת. מדרש שמואל:

(מד) (על המשנה) ובמוצאי החג. כי בחג כבר נשלם עסק האדמה, ומי שנתן אלו החוקים נתנם, ומי שלא נתנם גזלם. הר"מ:[מה] שלי כו'. לא בנותני צדקה איירינן, דהנהו מתניין לקמן משנה י"ג. אלא בהנאה דעלמא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ועל שמטת הארץ:    הגיה הר"ר יהוסף ז"ל הַשְׁמֵט הארץ:

תפארת ישראל

יכין

על שבועת שוא:    כולל שוא או שקר:

ועל חלול השם:    שעובר עבירה בפרהסיא בעזות ויד רמה. או שעושה דבר שהרואין יכולין לחשוב שעושה עבירו ואינו חושש [כיומא דפ"ו א]:

גלות בא לעולם:    הוא העונש היותר קשה שיוכל להשיג להלאום, שיחרב המקדש ושיגלו הבנים מעל שולחן אביהם, ויהיו משל ולשנינה בקרב הארץ:

ועל השמטת הארץ:    שחרשו וזרעו בשביעית:

בארבעה פרקים הדבר מתרבה:    ?"ל הדבר הנ"ל כשנענשים בו על מיתות של"נ לב"ד, אז מתרבה בד' פרקים הללו אגב גררא, מדהחסירו חיות העניים שמחוייבין לפרנסן אז. משא"כ מעשר ראשון הרי יוצא אדם גם כשיתנו ללוי עשיר, נמצא שלא חסר אותו של עני. וכ"ש מע"ש הרי נשאר לעצמו, לכן לא נענשים עליהן במיתה. מיהו מדיש בשאר המעשרות קדושה קצת להכי חשיבא להשתלם עונש המיוחד עליהן בקביעותא ולא מקופיא:

ברביעית:    בשנת ד' שבשמיטה:

ובשביעית:    היא שנת השמיטה:

ובמוצאי שביעית:    היא שנה א' שבשמיטה. ומדמתרבה במוצאי שביעית מיד, דהרי עונשו קביע וקיימא [כמ"ח] להכי לא קאמר בשמינית:

ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה:    שחג היא זמן האסיפה, שחייב ליתן לקט שכחה ופיאה פרט ועוללות:

בועז

פירושים נוספים


מגן אבות (רשב"ץ)

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)