משנה אבות ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בעשרה מאמרות - נברא העולם.

ומה תלמוד לומר - והלוא במאמר אחד יכול להבראות?
אלא, להיפרע מן הרשעים,
שהן מאבדין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות,
וליתן שכר טוב לצדיקים,
שהן מקיימין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות.


(ב) עשרה דורות - מאדם ועד נח,

להודיע, כמה ארך אפים לפניו -
שכל הדורות - היו מכעיסין לפניו,
עד שהביא עליהם את מי המבול.
עשרה דורות - מנח ועד אברהם,
להודיע, כמה ארך אפים לפניו -
שכל הדורות - היו מכעיסין ובאין,
עד שבא אברהם אבינו - וקיבל שכר כולם.


(ג) עשרה נסיונות - נתנסה אברהם אבינו,

ועמד בכולם -
להודיע, כמה חיבתו של אברהם אבינו.


(ד) עשרה ניסים - נעשו לאבותינו במצרים,

ועשרה - על הים.
עשר מכות - הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים,
ועשרה - על הים.
עשרה נסיונות - ניסו אבותינו את המקום במדבר,
שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים, ולא שמעו בקולי" (במדבר יד כב).


(ה) [ד] *הערה 1: עשרה ניסים - נעשו בבית המקדש.

לא הפילה אשה - מריח בשר הקודש.
ולא הסריח בשר הקודש - מעולם.
ולא אירע קרי לכוהן גדול - ביום הכיפורים.
ולא נראה זבוב - בבית המטבחים.
ולא נמצא פסול - בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים.
ולא כבו הגשמים - את עצי המערכה.
ולא נצחה הרוח - את עמוד העשן.
עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים.
ולא הזיק נחש, ועקרב בירושלים - מעולם.
ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים.


(ו) [ה] עשרה דברים - נבראו בין השמשות,

פי הארץ, פי הבאר, פי האתון,
והקשת, והמן, והמטה,
והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.
ויש אומרין -
אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם.
ויש אומרין -
אף צבת - בצבת עשויה.


(ז) [ו] שבעה דברים - בגולם,

ושבעה - בחכם.
חכם -
אינו מדבר - לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה,
ואינו נכנס - לתוך דברי חברו,
ואינו נבהל - להשיב,
שואל כהלכה - ומשיב כעניין,
ואומר על ראשון ראשון - ועל אחרון אחרון,
ועל מה שלא שמע, אומר: לא שמעתי,
ומודה - על האמת.
וחילופיהן - בגולם.


(ח) [ז] שבעה מיני פורעניות - באין על שבעה גופי עבירות.

מקצתן מעשרין, ומקצתן שאינן מעשרין -
רעב של בצורת בא - מקצתן רעבים, ומקצתן שבעים.
גמרו שלא לעשר - רעב של מהומה, ושל בצורת בא.
שלא ליטול חלה - רעב של כליה בא.
דבר בא לעולם,
על מיתות האמורות בתורה - שלא נמסרו לבית דין,
ועל פירות שביעית.
חרב באה לעולם,
על עינוי הדין,
ועל עיוות הדין,
ועל המורים בתורה - שלא כהלכה.


(ט) חיה רעה באה לעולם,

על שבועת שוא,
ועל חילול השם.
גלות באה לעולם,
על עבודה זרה,
ועל גילוי עריות,
ועל שפיכות דמים,
ועל שמיטת הארץ.


[ח] בארבעה פרקים - הדבר מרובה,

ברביעית, ובשביעית,
ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה.
ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית.
בשביעית - מפני מעשר עני שבשישית.
במוצאי שביעית - מפני פירות שביעית.
במוצאי החג, שבכל שנה ושנה - מפני גזל מתנות עניים.


(י) [ט] ארבע מדות באדם -

האומר: "שלי שלי, ושלך שלך" - זו מידה בינונית.
ויש אומרין - זו מידת סדום.
"שלי שלך, ושלך שלי" - עם הארץ.
"שלי שלך, ושלך שלך" - חסיד.
"שלך שלי, ושלי שלי" - רשע.


(יא) [י] ארבע מדות בדעות -

נוח לכעוס, ונוח לרצות - יצא הפסדו בשכרו.
קשה לכעוס, וקשה לרצות - יצא שכרו בהפסדו.
קשה לכעוס, ונוח לרצות - חסיד.
נוח לכעוס, וקשה לרצות - רשע.


(יב) [יא] ארבע מדות בתלמידים -

ממהר לשמוע, וממהר לאבד - יצא שכרו בהפסדו.
קשה לשמוע, וקשה לאבד - יצא הפסדו בשכרו.
ממהר לשמוע, וקשה לאבד - חכם.
קשה לשמוע, וממהר לאבד - זה חלק רע.


(יג) [יב] ארבע מדות בנותני צדקה -

רוצה שיתן, ולא יתנו אחרים - עינו רעה בשל אחרים.
שיתנו אחרים, והוא לא יתן - עינו רעה בשלו.
שיתן, ויתנו אחרים - חסיד.
לא יתן, ולא יתנו אחרים - רשע.


(יד) [יג] ארבע מדות בהולכי לבית המדרש -

הולך, ואינו עושה - שכר הליכה בידו.
עושה, ואינו הולך - שכר מעשה בידו.
הולך, ועושה - חסיד.
לא הולך, ולא עושה - רשע.


(טו) [יד] ארבע מדות ביושבי לפני חכמים - ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה.

ספוג - שהוא סופג את הכל.
משפך - שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו.
משמרת - שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים.
ונפה - שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.


(טז) [טו] כל אהבה, שהיא תלויה בדבר -

בטל דבר - בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם.
איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר - זו אהבת אמנון ותמר.
ושאינה תלויה בדבר - זו אהבת דוד ויהונתן.


(יז) [טז] כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים.

ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים.
איזו היא מחלוקת, שהיא לשם שמים - זו מחלוקת הלל ושמאי.
ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קרח ועדתו.


(יח) כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו.

וכל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
משה זכה, וזיכה את הרבים - וזכות הרבים תלויה בו,
שנאמר: "צדקת ה' עשה, ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג כא).
ירבעם חטא, והחטיא את הרבים - וחטאת הרבים תלויה בו,
שנאמר: "על חטאת ירבעם אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל" (מלכים א טו ל).


(יט) [יז] כל מי שיש בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של אברהם.

וכל מי שאין בו, שלשה דברים הללו - הרי זה מתלמידיו של בלעם.
תלמידיו של אברהם -
עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה.
אבל, תלמידיו של בלעם -
עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה.
מה בין תלמידיו של אברהם, לתלמידיו של בלעם? -
תלמידיו של בלעם -
יורדין לגיהנם, ונוחלין באר שחת,
שנאמר: "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה" (תהלים נה כד) וכו'.
אבל, תלמידיו של אברהם -
יורשין גן עדן,
שנאמר: "להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח כא).


(כ) [יח] יהודה בן תימא אומר:

הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמים.
הוא היה אומר:
עז פנים - לגיהנם,
ובוש פנים - לגן עדן.
כן יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו -
שתיבנה עירך - בימינו,
ותתן חלקנו - בתורתך, ועם עושי רצונך.


(כב) [יט] בן בג בג אומר:

הפוך בה, והפך בה, והגי בה - דכולא בה,
ובה תחזי - סיב ובלי בה,
ומינה - לא תזוז,
שאין לך מידה טובה יותר - ממנה.
בן הא הא אומר:
לפום צערא - אגרא.

הערות[עריכה]

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה אבות ה