משנה אבות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אבות פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ראשון ("משה קיבל") · >>

פרקי מסכת אבות: א ב ג ד ה ו

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·משנה טו ·משנה טז ·משנה יז ·משנה יח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

הם אמרו שלשה דברים, הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.

משנה ב

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה.

הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

משנה ג

אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק.

הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם.

משנה ד

יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם.

יוסי בן יועזר איש צרדה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם.

משנה ה

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.

באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו.

מכאן אמרו חכמים, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום.

משנה ו

יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם.

יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות.

משנה ז

נתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתיאש מן הפורענות.

משנה ח

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם.

יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין.

וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים.

וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעינך כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין.

משנה ט

שמעון בן שטח אומר, הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר.

משנה י

שמעיה ואבטליון קבלו מהם.

שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות.

משנה יא

אבטליון אומר, חכמים, הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל.

משנה יב

הלל ושמאי קבלו מהם.

הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

משנה יג

הוא היה אומר, נגד שמא, אבד שמיה.

ודלא מוסיף, יסיף.

ודלא יליף, קטלא חייב.

ודאשתמש בתגא, חלף.

משנה יד

הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי.

וכשאני לעצמי, מה אני.

ואם לא עכשיו, אימתי.

משנה טו

שמאי אומר, עשה תורתך קבע.

אמור מעט ועשה הרבה.

והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.

משנה טז

רבן גמליאל היה אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות.

משנה יז

שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.

ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה.

וכל המרבה דברים, מביא חטא.

משנה יח

רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.

משנה מנוקדת

(א) מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי,
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ,
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים:
  • הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין,
  • וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה,
  • וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:


(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
הוּא הָיָה אוֹמֵר,
עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
עַל הַתּוֹרָה,
וְעַל הָעֲבוֹדָה,
וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:


(ג) אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.
הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,
אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס
[נוסח אחר: כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרָס];
וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:


(ד) יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם.
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר:
יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים,
וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם,
וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:


(ה) יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:
יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,
וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ,
וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ,
קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים:
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה,
גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ,
וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה,
וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם:


(ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה לְךָ רַב,
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר;
וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:


(ז) נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר:
הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע,
וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע,
וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:


(ח) יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר:
אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין;
וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִּינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ,
יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים;
וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ,
יִהְיוּ בְּעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין,
כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:
(ט) שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר:
הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקֹר אֶת הָעֵדִים;
וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ,
שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:


(י) שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.
שְׁמַעְיָה אוֹמֵר:
אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה,
וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת,
וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:


(יא) אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר:
חֲכָמִים,
הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם;
שֶׁמָּא תָּחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת,
וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים,
וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ,
וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:


(יב) הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם.
הִלֵּל אוֹמֵר:
הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן:
אוֹהֵב שָׁלוֹם,
וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת,
וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:


(יג) הוּא הָיָה אוֹמֵר:
נָגֵד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ.
וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף.
וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב.
וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלֵף:


(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר:
אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?
וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?
וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?:


(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר:
עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע;
אֱמֹר מְעַט, וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה;
וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:


(טז) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר:
עֲשֵׂה לְךָ רַב,
וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק,
וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת:


(יז) שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר:
כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים,
וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה;
וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה;
וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:


(יח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
  • עַל הַדִּין,
  • וְעַל הָאֱמֶת,
  • וְעַל הַשָּׁלוֹם,
שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, טז):
אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:


*הערה 1:

נוסח הרמב"ם

(א) משה קיבל תורה מסיני - ומסרה ליהושע,

ויהושע - לזקנים,
וזקנים - לנביאים,
ונביאים - מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
והן אמרו שלשה דברים:
היו מתונים בדין,
והעמידו תלמידים הרבה,
ועשו סייג לתורה.


(ב) שמעון הצדיק - היה משירי אנשי כנסת הגדולה.

הוא היה אומר:
על שלשה דברים - העולם עומד,
על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.


(ג) אנטיגנוס איש סוכו - קיבל משמעון הצדיק.

הוא היה אומר:
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב - על מנת לקבל פרס,
אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב - על מנת שלא לקבל פרס.
ויהי מורא שמים עליכם.


(ד) יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסף בן יוחנן איש ירושלים - קיבלו ממנו.

יוסי בן יועזר איש צרידה אומר:
יהי ביתך - בית ועד לחכמים.
והוי מתאבק בעפר רגליהם.
ושותה בצמא את דבריהם.


(ה) יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר:

יהי ביתך - פתוח לרווחה.
ויהיו עניים בני ביתך.
ואל תרבה שיחה עם האשה,
באשתו אמרו - קל וחומר באשת חברו.
מכאן אמרו חכמים:
כל המרבה שיחה עם האשה -
גורם רעה לעצמו,
ובטל מדברי תורה,
וסופו יירש גיהנם.


(ו) יהושע בן פרחיה, וניתאי הארבלי - קיבלו מהם.

יהושע בן פרחיה אומר:
עשה לך רב.
וקנה לך חבר.
והוי דן את כל האדם - לכף זכות.


(ז) ניתאי הארבלי אומר:

הרחק משכן רע.
ואל תתחבר לרשע.
ואל תתיאש מן הפורענות.


(ח) יהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח - קיבלו מהם.

יהודה בן טבאי אומר:
אל תעש עצמך - כעורכי הדיינים.
וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך - יהיו בעיניך כרשעים.
וכשנפטרים מלפניך - יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין.


(ט) שמעון בן שטח אומר:

הוי מרבה - לחקור את העדים.
והוי זהיר בדבריך - שמא מתוכן ילמדו לשקר.


(י) שמעיה, ואבטליון - קיבלו מהם.

שמעיה אומר:
אהוב את המלאכה.
ושנא את הרבנות.
ואל תתוודע לרשות.


(יא) אבטליון אומר:

חכמים - היזהרו בדבריכם,
שמא תחובו חובת גלות,
ותגלו למקום המים הרעים,
וישתו התלמידים הבאים אחריכם - וימותו,
ונמצא שם שמים - מתחלל.


(יב) הלל, ושמאי - קיבלו מהם.

הלל אומר:
הוי כתלמידיו של אהרן -
אוהב שלום, ורודף שלום,
אוהב את הבריות - ומקרבן לתורה.


(יג) הוא היה אומר:

נגד שמא - אבד שמא.
דילא מוסיף - יסוף.
ודילא יליף - קטלא חייב.
ודישתמש בתגא - חלף.


(יד) הוא היה אומר:

אם אין אני לי - מי לי,
וכשאני לעצמי - מה אני,
ואם לא עכשיו - אימתי.


(טו) שמאי אומר:

עשה תורתך - קבע.
אמור מעט - ועשה הרבה.
והוי מקביל את כל האדם - בסבר פנים יפות.


(טז) רבן גמליאל אומר:

עשה לך רב.
והסתלק מן הספק.
ואל תרבה - לעשר אומדות.


(יז) שמעון בנו אומר:

כל ימי גדלתי בין החכמים,
ולא מצאתי לגוף טוב - אלא שתיקה.
ולא המדרש הוא העיקר - אלא המעשה.
וכל המרבה דברים - מביא חטא.


(יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר:

על שלשה דברים - העולם קיים,
על הדין, ועל האמת, ועל השלום.


הערות

  • הערה 1: בנוסח רבינו מסכת אבות קודמת למסכת הוריות שלא כבדפוס


פירושים