משנה אבות א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ב | >>
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
- הוּא הָיָה אוֹמֵר,
- עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
- עַל הַתּוֹרָה,
- וְעַל הָעֲבוֹדָה,
- וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים
- עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
שמעון הצדיק - היה משירי אנשי כנסת הגדולה.
- הוא היה אומר:
- על שלשה דברים - העולם עומד,
- על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.
- על שלשה דברים - העולם עומד,
יאמר שבחכמה והיא התורה, ובמעלות המידות והם גמילות חסדים, ובשמירת מצוות התורה הם הקרבנות, תהיה התמדת תיקון העולם וסידור מציאותו על הדרך השלם:
משיירי - משיורי; שלאחר שמתו כולן, נשתיירה הקבלה בידו. והוא היה כהן גדול אחר עזרא:
הוא היה אומר - כלומר, כך היה מרגלא בפומיה תמיד. וכן כל 'רבי פלוני אומר', 'הוא היה אומר', שבמסכתא זו – פירושן: היה רגיל לומר כן תמיד:
העולם עומד - לא נברא העולם אלא בשביל שלשה דברים הללו:
על התורה - שאלמלי לא קבלו ה ישראל את התורה לא נבראו שמים וארץ, דכתיב (ירמיהו לג כה): "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (שבת פח א):
ועל העבודה - עבודת הקרבנות. שכך שנינו במסכת תענית כ"ז ע"ב: שאלמלא מעמדות – לא נתקיימו שמים וארץ ו. ומצינו, שבשביל הקרבנות שהקריב נח – נשבע [הקדוש ברוך הוא] שלא יביא מבול לעולם; הרי שהעולם עומד על הקרבנות:
ועל גמילות חסדים - דכתיב (תהלים פט ג): "עולם חסד יבנה". וגמילות חסדים הוא – לשמח חתנים, ולנחם אבלים, ולבקר חולים, ולקבור מתים, וכיוצא בזה:
העולם עומד וכו'. פירש הר"ב לא נברא העולם אלא וכו' ובמשנה שבסוף פרקין כתוב במדרש שמואל ביש ספרים נמצא דגרסי העולם נברא:
על התורה. פירש הר"ב שאלמלא לא קבלו ישראל את התורה לא נבראו שמים וארץ. שנאמר אם לא בריתי וגו' ולפי שהוקשה לו דעבודה וגמילות חסדים היינו תורה. לכך מפרשה על קבלתה ויהיה פירוש הכתוב אם לא בריתי שקבלתם יומם ולילה. גם חוקות שמים וארץ לא שמתי. ועיין כיוצא בזה סוף פ"ג דנדרים. וקשיא לי שא"כ על התורה שאמר אינה אזהרה כלל ואינו דומה לאינך. ולכך נ"ל דהתורה היא ההגיון ולמוד התורה. והיינו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה. כענין שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה. ובפירש"י ליתא שאלמלא וכו' אלא על התורה. שנאמר אם לא וכו'.
ועל העבודה. כתב הר"ב עבודת הקרבנות שכך שנינו במסכת תענית אלמלא מעמדות וכו'. וכ"כ רש"י. ולא דייקי שאינה לא משנה ולא ברייתא. אלא מימרת אמוראים. רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי וכו'. בפ"ד דף כ"ז ע"ב. ויש לדקדק דלשון המאמר אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. וא"כ אין זו ראיה לשבשבילם נבראו שהרי אפשר לומר שאחרי שהם נבראו לא היה להם קיום אילו אין מעמדות. אבל לא שהמעמדות סבת בריאותם שיהיו נבראיה לכתחלה בשבילם שאין כח המקיים הדבר שכבר הוא גדול ככח הממציא דבר שלא היה. וא"כ מנלן מזה המאמר שיהא כח העבודה גדולה עד שבשבילה נתהוה ונברא העולם. ומצאתי לזה המאמר דאיתא נמי בפ' בני העיר במסכת מגילה דף ל"א. והתם הכי אתמר אמר ר' אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. וכתיב (בראשית ט') ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם אבינו ע"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך וכו'. אמר לו קחה לי עגלה משולשת וכו'. ודריש בריתי ברית בין הבתרים ואמר לא שמתי. ש"מ שהעבודה סבת שימת העולם ובריאתו. וא"ת תינח בזמן שבית המקדש קיים. אבל משחרב מאי איכא למימר. י"ל שבשביל שצפה הזמן שבית המקדש קיים נברא. ועוד שהרי סיים המאמר הנזכר אמר לפניו תינח בזמן וכו'. והשיבו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהם מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן. ובפירש"י דתענית כתוב גמגום דמנא יליף ליה להא:
(ה) (על הברטנורא) וקשיא לי, שא"כ אינה אזהרה כלל ואינו דומה לאינך. ולי נראה דהיינו ההגיון ולימוד התורה, והיינו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה, כענין שנאמר והגית בו יומם ולילה. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) ובמסכת מגילה מסיים, שנאמר אם לא בריתי וגו' לא שמתי. שבברית בין הבתרים הבטיח הקב"ה שאפילו ישראל חוטאים יקוים בריאות העולם בזכות הקרבנות. ועתוי"ט:
שמעון הצדיק: ירושלמי פ"ד דתעניות ובפ' בני העיר. ומסיים התם עלה ושלשתן בפסוק א' ואשים דברי בפיך בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובג"ח זוכה לישב בצלו של הקב"ה הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל עד כאן וביד פרק עשרים דהלכות סנהדרין סימן ז'. ובטור חושן משפט סימן א'. ובילקוט בספר שמואל רמז קמ"ה על שלשה דברים העולם עומד וכו' רב הונא ב"ר פפא אמר מקרא מלא הוא ועוברי הים פירשוהו נחית בחסדך הרי בזכות החסד נהלת בעזך הרי בזכות התורה אימתי נתבסם העולם משבאו אל נוה קדשיך ע"כ. ועיין על פירוש משנה זו בפרשה שמיני לפירוש הרב ר' משה אלשיך ז"ל בדף קע"א:
יכין
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה: מהנשארים מהן לבסוף. ולכן בצאתו מסר לבני דורו ג' מפתחות זהב לכל אוצרות הצלחות:
הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד: ר"ל הנזהר בג' אלו עולמו עומד, שיש קיום לחיי עוה"ז ועוה"ב שלו:
ועל גמילות חסדים: דתכלית בריאת האדם הוא שישלים נפשו ע"י גופו, בג' דברים
- (א) בהשכלה לאסוף חכמות [והוא חיוביו לעצמו].
- (ב) בשמירת המצות [הוא חיוביו להקב"ה לשמוע בקולו כתורתו, אף שלא יבין לפעמים טעם דבריו]:
- (ג) ובמדת החסד ונדיבות [הוא חיוביו לחבירו].
וכולם כללם התנא בדבריו. דתורה היינו ההשכלה, דהיא עומדת בראש כל החכמות וכולם כלולות בה. ועבודה, הוא עבודת ה' לשמור מצותיו. וג"ח הוא חיוביו לחבירו. דכ"ש שלא ירע לו. והנזהר בג' אלו יתרומם ויתנשא בעה"ז ובעה"ב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש שמעון הצדיק כהן גדול היה כמו שנזכר במס' יומא פ' בא לו כהן גדול שיצא לאלכסנדרוס מוקדון מלובש בבגדי כהונה והשתחוה לו ואמרו לו עבדיו כל מלכי הארץ השתחוו לך ואתה משתחוה ליהודי הזה אשר בא אליך לא בחיל ולא בכח אמר להם דמות דיוקנו של זה אני רואה מנצחת לפני במלחמותי כן כתבו חכמינו ז"ל וכן הוא במגילת תענית. ובספר קורות אלכסנדרוס כתוב כי אמר איני משתחוה אלא אל השם הכתוב בציץ שהוא על מצחו. עוד אמרו כי ראה זוהר גדול יוצא מהציץ ושאל מה כתוב שם אמרו לו קודש לה'. שאל פירוש השם מה הוא אמרו לו שאינם יודעים אלא שם בן ארבע אותיות על כן הן קוראין בלשון יון שם השם טֶטרא גראמטון כלומר ארבע אותיות כי סטרא בלשון יון ארבע כמו שנזכר בפרק גט פשוט וגראמטון אותיות ואמר להם כי כשהיה חולם בלילה בדמות אותו ציץ היוצא ממנו אותו זוהר היה מנצח למחרת. ובמס' פרה אמרו שהוא עשה פרה אדומה אחר עזרא הכהן שהיה דודו של אביו כי שריה הכהן היה אבי יהוצדק ואבי עזרא ולא שימש עזרא בכהונה גדולה כדי שלא לעקור שלשלת יוחסין ממקומה כמו שנזכר במדרש חזית ושמעון הצדיק היה מזרעו של יהושע הכהן הגדול בן יהוצדק וכן הוא מפורש בכתובים כי עזרא דודו של יהושע היה והיו קוראין לשמעון הצדיק עדוא וכן כתוב בס' יוסיפון בן גוריון. ולא נתפרש בשום מקום למה נתייחס בשם צדיק יותר משאר התנאים כי כולם היו צדיקים ונראה כי כך היו קוראים אותו כל העם כי בדורו לא היה צדיק יותר ממנו ודבר זה נלמד מאבות דרבי נתן ששנו שם יוסף הכהן חסיד בדורו ומצינו ר' שמעון החסיד בשני מחגיגה ובהעור והרוטב ובפ' חלק ובפ' הגוזל ומאכיל ובפ' מציאת האשה וזה שמעון הצדיק היה התנא הראשון שנזכר במשנה והיה משירי כנסת הגדולה כלומר שנשאר מהם והוא לשון שיריים כמו שירי הלשכה מה שנשאר שם אחר שנתרמה תרומה. ובמדרש רות ותשאר היא נעשית שירי מנחות. ובילמדנו נשאר מיתר הרפאים. עשה אותו שיריים. ומצינו בספר ירמיה אם לא שריתיך לטוב מלשון השארות חסר אל"ף וכן בדברי הימים שרית ישראל לב א' להמליך את דוד ובלשון חכמים מחלף האל"ף של שאר ביו"ד ואומרים נשתייר במקום נשתחר ובמקומות מניחין אותה כמו ששנינו בפ"ב מפאה מן המשואר במקום המשוייר וכן בפרק עשירי מנגעים ובפרק התערובות. ורבינו שלמה ז"ל כתב שלא היה עמהם בימי עזרא בתחלת הבית ואמת הוא שלא היה בתחלת הבית אבל מכלל כנסת הגדולה שקבלו מהנביאי' היה וכשמתו כולם נשארה הקבלה בידו שהוא גם כן קבל מהנביאים שהרי לא הזכירה המשנה שקיבל מאנשי כנסת הגדולה לפי שהוא נכלל במה שאמרה המשנה ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה:
הוא היה אומר. כך היה רגיל לומר ולזה נאמר בזה הלשון המורה על התמידות ולא נאמר בלשון שמעון הצדיק אומר ודומה לזה יש בפרק היה קורא מרגלא בפומיה דרבי פלוני לשון רגילות וכן הוא כל היה אומר שבזאת המסכתא ולפי שהקודמים הזהירו על קיום התורה בא הוא ופירש שכן ראוי להם:
על שלשה דברים העולם עומד. דקדק רבינו יונה ז"ל שאין עומד כמו קיים שנאמר למטה בפרק זה לפי ששם הזכיר דברים אחרים שלא נזכרו כאן אבל לשון עומד הוא שהעולם לא נברא אלא בשביל דברים אלו שמזכיר כאן ולשון העולם קיים הוא שהעולם אחר שנברא הוא מתקיים בשביל אותם דברים שמזכיר שם ולמטה אאריך בזה בעז"ה:
על התורה. בפרק חלק אמרו כן ובפרק ארבעה נדרים שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכן נזכר בפסחים פ' אלו דברים ובא' מע"ז וכן אמר שלמה ע"ה ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז אמרה תורה אני נבראתי קודם העולם ובעבורי נבראו כל הנבראים. וכן אמרו בפרקי ר' אליעזר ובמדרש חזית שהקב"ה נתייעץ עם התורה ואמרה לו אם אין עם אין מלך שנא' לי עצה והקב"ה מסתכל בתורה ובורא עולם שנא' ואהיה אצלו אמון אומן אני הייתי כלי אומנותו וכן אמרו בבראשית רבה ולזה כתוב בסוף מעשה בראשית ה"א יתירה שאם יקבלו ישראל את התורה בששה בסיון מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו כמו שנזכר בפרק ראשון מע"ז ובמדרש רות ובמדרש תהלים. וכן אמרו רז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות מפני שהוא הבל שאין בו חטא כמו הבל הגדולים כמו שנזכר בפ' כל כתבי ואמרו לשון זה לפי שכדור הארץ תלוי באמצע ואין לו סמיכות כמו שנא' תולה ארץ על בלימה ואין סומך אותו אלא הבל התורה היוצא מפי התלמידים כמו שמעמיד האדם בהבל פיו דברים התלויים באויר. וקודם התורה שהיו כ"ו דורות היה מתקיים בחסדו של הקב"ה ולזה יש כ"ו פעמים כי לעולם חסדו בהלל הגדול כמו שנזכר בפ' ערבי פסחים. וכן דרשו רז"ל נמוגים ארץ וכל יושביה אם לא קבלו ישראל את התורה מה כתיב אחריו אנכי תכנתי עמודיה סלה כשקבלו עליהם אנכי ה' אלהיך נתקיים העולם כמו שנזכר בפ' ר' עקיבא ובמדרש חזית:
ועל העבודה. של בית המקדש כמו ששנינו במס' תענית בפרק שלשה פרקים אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ לכך היו קוראין אנשי מעמד במעשה בראשית כל השבת ומעמדות לא נתקנו אלא מפני הקרבנות כמו שנתפרש שם וזה מפורש הוא שהרי בשביל קרבנות שהקריב נח נשבע ה' ולא ינחם שלא יביא מבול לעולם הרי שבשביל העבודה העולם עומד. וזה גם כן מתבאר מדרך שקול הדעת שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם והאדם כדי לעבוד השם ית' ולזה נבחרה ירושלים מכל הארצות וישראל מכל העכו"ם לקיים עבודת הקרבנות וכבר אמרו רז"ל שבזמן שאין בית המקדש קיים העוסק בתורת קרבנות הרי הוא כאלו הקריב קרבנות וזהו שנא' בדברי הימים בקרבנו' לעולם זאת על ישראל כמו שנא' בסוף מנחות וכן אמרו בענין המעמדות שאם יתבטלו יעסקו בתורת קרבנות ומעלה עליהם הכתוב כאלו הקריבו קרבנות ולזה אנחנו קורים בכל יום פרשת תמיד ובכל יום מוסף פרשת מוספין וכן תפלות כנגד תמידין תקנום כמו שנזכר בפ' תפלת השחר ובמדרש תהלים. וזו היא עבודה שבלב שנא' ולעבדו בכל לבבכם כמו שאמרו בספרי ובירושלמי פ' תפלת השחר. ובדניאל כתיב אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך מפני התפלה שהיה מתפלל תלת זמנין ביומא כי לא היה פולחן בבבל ובפרק החובל ובפ' המקבל אמרו ועבדתם את ה' אלהיכם זו קריאת שמע ותפלה. ולזה אמר דוד כשחטא בענין בת שבע והיה מזיד ולא היה מתכפר לו בקרבן אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך. כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה. זבחי אלהים רוח נשברה פירוש כי יותר מכפרת התפלה בלב נשבר מהקרבנות כי המתפלל בשברון לב מקריב חלבו ודמו וכן המתענה כמו שהיה מתפלל בר ששת כשהיה מתענה כמו שנזכר בפ' היה קורא והמביא קרבן הוא מקריב חלב ודם בהמה אחת ועל זה תקנו קודם התפלה פסוק זה. וזה הוא שנא' כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו פירוש הכתוב כל עון תשא וקח מידינו זה הטוב והוא שנשלם מקום הפרים הגות שפתינו הרי שהתפלה גדולה מהקרבנו' שהתפלה מכפרת על הזדונות והקרבנות אינן מכפרין אלא על השגנות:
ועל גמילות חסדים. דבר זה מפורש הוא שעל גמילות חסדים העולם עומד שהרי סדום וחברותיה היו עובדים ע"א ועושין כל תועבת השם ולא הקפיד הכתוב עליהם אלא על שלא היה בהם גמילות חסדים כדכתיב זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת להם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה. ולא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על החמס והכתוב אומר עולם חסד יבנה כי לא היה צורך להקב"ה לבראתו אלא מצד דרכי החסד לבני אדם וגמילות חסדים גדול מהצדקה שהרי אמרו רז"ל בפ' השותפין שהנותן צדקה לעניים מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים שהוא מדרך גמילות חסדים מתברך באחת עשרה וזהו שאמר הכתוב שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש כלומר כי כמו שהשמן הטוב והקטרת משמחים הלב כן מתק לרעהו עצת נפש. וגמילות חסדים גדול מהצדקה בשלשה דברים כמו שנזכר במסכת סוכה בפרק החליל ובמדרש קהלת שהצדקה היא לעניים וגמילות חסדים אפי' לעשירים להלוותו בשעת דחקו וצדקה בממונו וגמילות חסדים בגופו לשמח חתנים ולבקר חולים ולנחם אבלים וכיוצא בזה והגוף חביב מהממון וכן צדקה לחיים וגמילות חסדים לחיים ולמתים לקוברם וזה הוא חסד של אמת שנא' וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו ללמדך שעל החסד העולם עומד. והתורה תחילתה גמילות חסדים ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם. באמצעיתה גמילות חסדים וירא אליו ה' בקרו ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וכן ביעקב ויברך אותו ברכת אבלים. סופה גמילות חסדים ויקבור אותו בגי כמו שאמרו בא' מסוטה ובמדרש קהלת. ובמדרש רות אמרו יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהם ועמדי שויתרו לה כתובותיהן א"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים. ובירושלמי במס' מעשר שני אמרו כמה גדול כח של צדקה שכל השקפה לשון ארור וזה לשון ברכה. ורבינו משה ז"ל פי' בחכמה וזה הוא התורה ובמעשה המצות וזהו העבודה ובמעלות המדות וזהו גמילות חסדים האדם נשלם. וזה אמת הוא אבל אינו כוונת המאמר כי אין זה סיבת קיום העולם כי אם שלימות האיש ולמה ייחד עבודה משאר מצות וגמילות חסדים משאר המדות. ובירושלמי מפורש במסכת מגילה ותענית כי על אלה הדברים נברא העולם ומסמיך אותם אל המקרא שנא' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ואשים דברי בפיך זו תורה. ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו קרבנות. ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל הרי כתוב כי על שלשה אלה נטע שמים ויסד ארץ על מכוניה. וכן נזכר מזה בילמדנו בפרשת ראה. וזה מפורש בפי' הראשון וכן בפירקי ר' אליעזר אמר על התורה שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ועל העבודה שנ' ותפלת ישרים רצונו ועל גמילות חסדים שנא' כי חסד חפצתי ולא זבח. ופעם אחת היה מהלך רבן יוחנן בן זכאי בירושלים והיה מהלך ר' יהושע אחריו ראו בית המקדש שהיה חרב אמר אוי לנו על חורבן הבית שהיו מתכפרין בו עונותינו אמר לו בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחרת כמותה ואיזו זו גמילות חסדים שנא' כי חסד חפצתי ולא זבח. וכן אמרו על דניאל שהיה עוסק בגמילות חסדים בבבל שאין שם קרבנות שהיה מתקן את הכלה ומלוה את המת ונותן פרוטה לעניים:
שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה וכו'. יש לשאול למה הוצרך לומר שהיה משירי אנשי כנסת הגדולה, ולא אמר שהיה מאנשי כנסת הגדולה. וזה מוכיח הפירוש שאמרנו, שתוכחות מוסר הם לפי הדור, ולפיכך לא נמצא מוסר קודם אנשי כנסת הגדולה כמו שאמרנו, רק מן אנשי כנסת הגדולה כלם ביחד שהיו עדה קדושה, ובודאי הדור היה יותר שלם מאשר כבר הלכו כלם לעולמם ולא נשאר רק שמעון הצדיק בלבד והוא היה חיחידי. וכן פירש רש"י ז"ל משירי אנשי כנסת הגדולה מלשון שירים, והיה אותו הזמן דומה לדור של אחריו שהרי לא נמצא כל אנשי כנסת הגדולה רק יחיד היה, ובזה היה דומה הדור לדור שאחריו, שלא נמצאו רק יחידים שהיו אבות הדור כמו שתמצא ג"כ באנטיגנוס איש סוכו שהיה אחר שמעון הצדיק וכן הזוגות שהיו אחר אנטיגנוס. ועוד כי מה שנקראו אנשי כנסת הגדולה, שפירושו כנסיה של גדולים וזהו מצד הכלל שכולם ביחד, ושמעון הצדיק צדיק אחד פרטי היה והוא בחינה בפני עצמו, לכך מחלק הכנסיה הקדושה אנשי כנסת הגדולה לשתי בחינות, האחת מצד החבור של כלם ביחד והם אמרו מוסר אחד, והבחינה השנית מצד הפרט שהיה שמעון הצדיק משירי כנסת הגדולה והוא אמר מוסר בפני עצמו, ולפיכך אמר שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה:
הוא היה אומר על ג' דברים העולם עומד, ואזהרה כמו זאת הוא קודם לכל כי צריך לבנות קודם היסוד, ולפיכך היה שמעון הצדיק שהוא משירי אנשי כנסת הגדולה מזהיר אותם שיהיו נזהרים בדברים שהם יסוד ועמוד העולם שעליו הכל נבנה. ודברי אנשי כנסת הגדולה שאמרו הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה הוא עוד קודם על הכל כפי מה שאמרנו, כי אותן הדברים תקון וחסרון האדם במה שהוא אדם, ודרכו לטעות בדברים אלו הוא התורה וצריך אליו השלמה, ומפני שהוא התקון בתורה והתורה הוא ראשון וקודם על הכל היו בו מתקנין אנשי כנסת הגדולה התורה בראשונה, ואח"כ שמעון הצדיק מזהיר בדבר שהוא יסוד העולם שהוא אחר התורה, ועוד יתבאר בפרק הזה באריכות איך באו הדברים מסודרים. ויש לשאול על זה שאמר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, למה על אלו דברים ולא על כמה דברים אחרים, על המילה שנאמר בה (ירמי', לג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וכמה דברים שראוי שיהיה העולם עומד עליו. והצעה של פירוש המשנה זאת יש לך לפרש, כי הנבראים נבראו בשביל שיש בהם הטוב ואם לא היה בנמצאים הטוב לא היו נבראים, כי הדבר שאינו טוב בעצמו אין ראוי שיהיה לו המציאות, ויותר ראוי שיהיה נעדר ולא יהיה לו המציאות, אבל מציאותו בשביל הטוב שיש בו וכמו שבריאתו הוא בשביל הטוב, מכ"ש קיום העולם ועמידת כל הנבראים הוא מפני שנמצא בהם הטוב, ואם לא היה נמצא בנבראים הטוב לא היה ראוי להם הקיום, רק מצד הטוב שנמצא בכל אחד יש לו קיום, ומפני זה חתם בכל בריאה ובריאה במעשה בראשית (בראשית, כ) וירא אלקים כי טוב, וזהו בפרט כל בריאה ובריאה בפני עצמה, וכן בכלל כל הבריאה וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. ודבר זה, כי כאשר הדבר הוא טוב, אז ראוי לו הבריאה שיהיה נברא ונמצא הדבר שהוא טוב, וכן אין לדבר קיום רק מצד הטוב. ובכל הימים נאמר כי טוב חוץ מיום שני שלא נאמר בו כי טוב, ואמרו ז"ל (ב"ר פ"א) מפני שבו נברא המחלוקת וזה שאמרו מחלוקת שהיא לא לשם שמים אין סופה להתקיים כי לא נאמר בזה כי טוב, ואף כי המחלוקת שנברא בעולם ביום ב' הוא לשם שמים והוא לצורך העולם, מכל מקום כיון שמצד עצמו אין קיום לו רק מצד הש"י כאשר המחלוקת הוא לשם שמים, ולפיכך אין לומר אצלו כי טוב רק בדבר שיש לו קיום מצד עצמו. והתבאר כי אין לדבר קיום רק מצד הטוב, וזה כי כאשר יש בנברא חסרון ולכך אינו טוב ודבר שהוא חסר קרוב אל ההעדר לגמרי, אבל הטוב שאין בו הרע והחסרון הוא רחוק מן ההעדר וראוי לו הבריאה והקיום. והש"י העיד על הכללים שבהם הטוב, אע"ג שנמצא בפרט שלהם החסרון ולפיכך הפרטים מקבלים העדר בודאי, אבל הכללים הם עומדים ועליהם העיד שהבריאה היא טובה שכל מין ומין יש בו הטוב, וכלל הבריאה העיד הכתוב ג"כ עליהם שנאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב, ואין להאריך בדבר זה כי הם דברים ברורים מעידים על זה הכל כי ההעדר שמקבל הנברא הוא מפני החסרון אשר הוא הרע הדבק בנברא מביא אותו אל ההעדר:
וכאשר התבאר לך דבר זה יש לך לדעת כי הנבראים כולם תלוים באדם שהם נבראים בשביל האדם, ואם אין האדם כמו שראוי להיות הנה הכל בטל, וכמו שכתוב בדור המבול (בראשית, ו) ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם ועד בהמה עד עוף השמים וגו'. ובמדרש (ב"ר פכ"ח) משל למלך שהי' משיא את בנו ועשה לו חופה וסיידה וכיירה כעס המלך על בנו התחיל המלך לשבר בקנקנים אמר המלך כלום עשיתי אלא בשביל בני בני אבד וזו קיימת ולפיכך מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים ע"כ. הרי כי הנבראים כולם הם בשביל האדם, וכאשר אין ראוי לאדם הבריאה הכל בטל ואין ראוי הקיום לעולם, ודבר זה אמרו ז"ל בכל מקום כי הכל נברא בשביל האדם. וכאשר התבאר לך כי כל העולם הוא קיים בשביל האדם, א"כ האדם צריך שיהיה בו הטוב ואז ראוי אליו הקיום, וכאשר ראוי אליו הקיום ראוי לכל העולם הקיום שהכל תלוי באדם, ולא נמצא בפי' בכתוב אצל האדם טוב רק ברמז והנה טוב מאוד ואמרו במדרש (שם פ"ט) מאד זה אותיות אדם. וזה נראה כי האדם חסר ועיר פרא אדם יולד, ואחר כך מתעלה האדם אל המדריגה עד שהוא טוב, ולפיכך צריך האדם לקנות מעלת הטוב. ומה שהאדם הוא טוב עד שאומרים עליו כמה בריאה זו טובה, היינו כשהוא טוב בעצמו ור"ל בצד בחינת עצמו יש בו הטוב, וזהו בחינה אחת שאומרים עליו הבריאה הזאת יש לה מעלה והיא טובה מצד עצמה, הבחינה השנית שראוי שיהיה טוב לשמים הוא הש"י אשר ברא את האדם ויהיה עובד אליו עושה רצונו, הג' שראוי שיהיה טוב אל זולתו מבני אדם אשר הם נמצאים עמו, כי אין האדם נמצא בלבד רק הוא נמצא עם בני אדם זולתו, וצריך שיהיה האדם טוב בכל מיני בחינות אשר יבחן האדם, אם בערך עצמו צריך שיהיה טוב שהרי תיכף ומיד במעשה בראשית נאמר בכל בריאה כי טוב, שמזה תראה שהבריאה בעצמה צריך שיהא בה הטוב, ואם בערך העלה שהוא נמצא ממנו וצריך שיהיה ג"כ טוב בערך זולתו מבני אדם, כלל הדבר צריך שיהיה טוב כאשר יבחן בכל החלקים כי אין זה כזה ובהקדמה ביארנו אלו ג' דברים ג"כ:
ובגמרא בפ"ק דקידושין (דף מ.) אמרו לצדיק כי טוב וכי יש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ואינו טוב לבריות זהו צדיק שאינו טוב, טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק שהוא טוב ע"כ, ובודאי מכ"ש צריך שיהיה האדם שלם בעצמו ואם לא כן אינו צדיק כלל, שדבר זה אין צריך לומר כי כל בריאה בעצמה יש בה הטוב, הרי לך שצריך שיהיה הצדיק טוב בכל צד. ולכך התחיל התנא הזה דבריו לומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. כי כאשר יש באדם התורה הוא נחשב בריאה טובה בעצמו כאשר יש בו התורה השכלית, אבל אם אין בו התורה אין האדם בעצמו נחשב טוב כי חסר ממנו התורה שהיא השלמת האדם במה שהוא אדם והוא נמשל כבהמה נדמה ואין זה נחשב בריאה ואין ראוי לו המציאות, ועל דבר זה אמרו רז"ל בפרק ר"ע (שבת דף פח.) אמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ע"כ, ופירוש זה כי כל הנבראים שנבראו אין בהם חכמה האלקית העליונה, אף כי האדם הוא בעל שכל אין זה רק שכל האנושי שהוא מצורף אל החומר, ואין ראוי לעולם הקיום בשביל הטוב הזה כי פחות ושפל הוא השכל האנושי רק בשביל התורה שהוא השכל האלקי והוא הטוב הגמור, ואז יש מעלה אל העולם באשר יש בעולם התורה השכלית האלקית ואין זה דעת וחכמה אנושית, ולפיכך שלימות האדם עצמו עד שהוא נחשב הבריאה החשובה שיש בה הטוב הוא בשביל התורה, כאשר יאמר על האדם שהוא בעל תורה. ודבר זה אין צריך ראיה, כי בודאי שפלות בריאת האדם כאשר הוא נוטה להיות כמו בהמה, ומעלת הבריאה באשר הוא נבדל מן הבהמי', ואין זה רק על ידי התורה השכלית שבזה נחשב בריאה שלימה טובה בעל מעלה מצד עצמו כאשר הוא בעל שכל, וכאשר הוא בעל תורה אז הוא טוב מצד עצמו. ואין דבר בעולם שעל ידו נחשב האדם עצמו בעל מעלה רק בתורה והוא מבואר, כי התורה נקראת טוב שנאמר (משלי, ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וכדאיתא במנחות (דף נג:) יבא טוב זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב ויקבל טוב זו התורה דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם, הרי התורה נקראת טוב וכל מה שנקראת התורה טוב מפני שהיא שכלית לגמרי לא שכל האנושי כמו שאר חכמות, וכמו שבארנו זה במקום אחר והארכנו בזה, כי הדבר שהוא שכלי נבדל מן החומר לגמרי הוא טוב גמור ולכך התורה היא טוב הגמור בפרט, והפך זה הדבר שהוא חמרי הוא רע גמור. ודבר זה בארנו בכמה מקומות ואין להאריך כאן, כי הדבר הזה הוא ברור כי החומר דבק בו הרע ובארנו זה בהקדמה וכל אשר הוא רחוק מן החומר כמו התורה שהיא השכל האלקי הברור הוא טוב לגמרי, ולפיכך הדבר שהוא מעלה את האדם מן הבהמית עד שלא יחשב בריאה פחותה היא התורה השכלית, שעל ידי התורה נעשה אדם שכלי נבדל מן החומר ואז הוא בריאה שלימה טובה וראוי אליו המציאות, ולפיכך שלימות האדם בעצמו הוא ע"י התורה בלבד ולא זולת זה. ולפיכך אמר התנא האלקי, כי זה עמוד אחד שהעולם עומד עליו הוא התורה, מה שהתורה היא משלמת האדם עד שהוא בריאה שלימה מצד עצמו. ואח"כ אמר על העבודה, והעבודה שהיא עבודה בעצם ובראשונה היא העבודה בקרבנות, ואין דבר יותר ראשון מזה, וכל שאר הדברים שהם עשיית המצות לעשות רצון הש"י נכללים תחת העבודה, רק העבודה היא ראשון וקודם אל הכל, ולפיכך העבודה היא עמוד אל העולם שמזה יחשוב האדם שלם וטוב אל מי שבראו כאשר הוא עובד לו, וצריך שיהיה האדם שלם וטוב לבוראו. וכנגד הג' שצריך שיהיה האדם שלם וטוב עם זולתו, וזהו על ידי גמילות חסדים, כאשר הוא עושה לזולתו חסד חנם הנה אין ספק שבזה הוא טוב לזולתו, ואין דבר יותר טוב מזה כאשר עושה טוב לזולתו בחנם ואז הוא טוב לגמרי:
והנה התבאר לך כי ראוים אלו שלשה שיהיו עמודי העולם, כאשר אלו ג' דברים משלימים האדם עד שהוא טוב בכל ג' בחינות אשר אמרנו, כי אין במציאות רק השם יתב' שהוא מחויב המציאות, והנמצאים שנמצאו מאתו, ובודאי יש לאדם יחס אל בוראו במה שבראו הש"י והאדם נברא ממנו, וראוי שיהיה שומר היחס הזה ואם אין שומר היחס הזה הרי אין בריאתו לכלום, ועוד האדם נברא לעצמו, ואם האדם מקולקל בעצמו ואינו נחשב הרי הוא בריאה של תוהו ואין בו ממש, והשלישי כי האדם הזה אינו יחידי בעולם אבל הש"י בראו עם בני אדם אחרים, ולפיכך צריך שיהיה שומר היחס הזה שיש לו אל שאר בני אדם. לכן אמר שהעולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, כי על ידי התורה אין האדם בעצמו בריאה של תוהו אבל היא בריאה חשובה, ועל ידי העבודה הוא שומר היחס שיש לאדם אל בוראו שנברא ממנו, ועל ידי גמילות חסדים האדם יש לו חבור אל שאר בני אדם, כי לא נברא האדם בפני עצמו כלל רק עם שאר בני אדם, וכאשר האדם עושה חסד עם זולתו הנה יש לו חבור אל זולתו, ובזה האדם כאשר בראו הש"י, כי לא נברא שיהיה האדם יחידי בעולם, ודבר זה נראה כאשר עושה חסד לזולתו שלא יאמר אין לי עסק עם אחר, ודברים אלו מבוארים. וכבר בארנו הלשון שאמר העולם עומד ולא אמר האדם עומד, כי האדם יסוד ועמוד כל העולם כמו שאמרנו. ומן הדברים אשר בארנו יש לך להבין מה שאמרו ז"ל (סנהדרין דף עד.) כי כל העבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז [ג"ע] ושפיכות דמים, כי אף אם נתנו חכמים סברא לשפיכות דמים דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דחבירך סומק טפי, אבל לגילוי עריות לא נתנו טעם רק דילפינן מקרא כדאיתא במקומו. אבל טעם דבר זה, כי אלו ג' עבירות הם הפך אלו ג' דברים שהעולם עומד עליהם, כי אין ספק כי ע"ז הפך העבודה שהיא אל הש"י, ושפיכות דמים היא הפך גמילות חסדים, כי זה מטיב לאחר ועושה לו דבר שאין צריך לעשות, ושפיכות דמים מאבדו לגמרי, וגלוי עריות הוא הפך התורה כי כבר בארנו למעלה כי מעלת התורה שהיא השכל נבדל מן חמרי לגמרי, ואין דבר שעל ידו האדם נבדל מן החמרי רק ע"י התורה השכלית ואין צריך לזה ראיה, והפך זה ג"ע שהולך אחר זנות שהיא ג"כ ובזה הולך אחר החמרי עד שהוא נחשב לגמרי כמו בהמה וחמור. וכן אז"ל כי מעשה הזנות הוא מעשה בהמה, ובמס' סוטה (דף ט.) מפני מה קרבנה של סוטה מאכל בהמה שהיא מן השעורים אמרה תורה היא עשתה מעשה בהמה ולפיכך קרבנה מאכל בהמה, ולדבר זה אין צריך ראיה כי הזנות מעשה בהמה חמרית, ועוד אמרו ז"ל (שם) כי תשטה למה נאמר ללמד שאין המנאפים מנאפים עד שיכנס בהם רוח שטות ע"כ, למדנו מזה כי אין הולך האדם אחר זנות רק כאשר יכנס בו רוח שטות שהוא כמו בהמה בעלת חומר ואז יש ניאוף, ולפיכך הזנות של גלוי עריות הוא הפך מדריגת התורה שהיא תורה שכלית והזנות מעשה חמרי, ולפיכך באלו ראוי שיהיה נהרג ואל יעבור, כיון שקיום האדם על שלשה דברים השנויים כאן שעל ידי שלשה דברים העולם עומד, ובהפך שלהם אין לאדם מציאות כלל, ואם ירצה לעבור ואל יהרג, הרי על כל פנים נחשב כאלו אין לאדם מציאות, ומוטב שימות זכאי ואל ימות חייב, כי כאשר הוא הפך הטוב כאלו אין לו מציאות כלל. ואף על גב שהוא באונס, מכל מקום כיון שאלו דברים נוטים מן המציאות לגמרי לא שייך לומר וחי בהם ולא שימות בהם, כי באלו עבירות הוא עצם המיתה וההעדר ואין בהם המציאות שהוא החיות כלל ודבר זה מבואר:
ומזה תדע כי בדור המבול לא נחרב העולם עד שחטאו בכל אלו שלשה דברים שהעולם עומד עליהם ובאו אל ההיפך, וכאשר נטו אל ההיפך אז העולם נחרב מאדם עד בהמה, לפי שחטאו בעבודה זרה והיא הפך עמוד העבודה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ע') וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה אין נשחתה אלא עבודה זרה ועריות, עבודה זרה דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל, ועריות דכתי' כי השחית כל בשר את דרכו, ואלו שני דברים הם הפך שני עמודי העולם שעליהם העולם קיים שהם העבודה והתורה, ועוד היה בהם גזל כדכתיב ותמלא הארץ חמס, ודבר זה הפך גמילות חסדים שהוא נותן לו משלו וזהו גוזל את שלו, והנה אלו שלשה דברים הם הפך לגמרי אל שלשה דברים שעליהם העולם עומד, וכאשר עקרו שלשה העמודים והיו נוטים אל ההיפך לגמרי, לא היה לדור ההוא עמוד ויסוד להשען עליו ובא חורבן אל העולם. אמנם מה שאמרנו כי הפך גמילות חסדים הוא שפיכת דמים, וכאן אמרנו כי הפך גמילות חסדים הוא גזל. בודאי הא והא שפיר הוא, וזה כי בדור המבול הכתוב מדבר מכל העולם והגזל היה בהם יותר כדכתיב ותמלא הארץ חמס שהכל היו גוזלים וחומסים והארץ מלאה חמס, ולא שייך לומר ותמלא הארץ שפיכת דם שהרי בודאי נשאר העולם קיים, אבל חמס אפשר שתהיה הארץ מלאה ממנו, אבל אצל אדם יחידי בודאי הפך גמילות חסדים כאשר הרגו לגמרי. אבל מה שכתוב מדבר בדור המבול מכל הארץ לא שייך דבר זה בשפיכת דמים שא"כ היה בטל העולם, והנה התבאר לך פירוש המשנה כאשר תעיין בדברים אלו:
ועוד יש לך להבין פירוש המשנה הזאת, כי המבין שורש ואמיתת הדברים יבין כי הכל ענין אחד. רק כדי שיבאר לך הלשון ביותר ברור, מה שאמר על שלשה דברים העולם עומד, יש לך לדעת, כי העולם הזה שברא הקדוש ברוך הוא אי אפשר שיהיה עומד בעצמו רק על ידי הש"י אשר מאתו הכל. ושלשה דברים צריך אל העולם עד שיש לו קיום ועמידה מן הש"י, וזה כי העולם הזה הוא צריך לטובו ולחסדו דהיינו אל השפעתו ית', כי אחר שנברא צריך העולם שיושפע ממנו פרנסת העולם וקיומו, ועוד קיום העולם כאשר העולם הוא נברא לעבוד השם יתברך, כי אם לא היה זה שנברא לעבוד השם יתברך ובזה כל העולם הוא חלק גבוה, אם כן אין ראוי הבריאה לעולם, כי דבר מחויב הוא וברור שאי אפשר שיהיה דבר זולתו יתברך, ובזה שהעולם נברא לעבוד השם יתברך היה כל העולם חלק גבוה, ובזה יש מציאות אל העולם, כי בזה נחשב שאין העולם יוצא מן השי"ת כאשר נברא לעבודתו יתברך, ועוד דבר שהוא קיום העולם והוא שלימות העולם שאינו מציאות תוהו ומציאות חסר, שאלו העולם מציאות חסר אין ראוי לו המציאות כלל. ועל ידי שלשה אלו, שהעולם הוא נברא לעבוד הש"י, והוא עוד בריאה בשלימות ולא חסירה, וכאשר הש"י משפיע לו חסדו וטובו ובאלו דברים העולם עומד. וכנגד זה אמר על התורה, כי קיום העולם בעצמו הוא התורה כמו שהתבאר לך לפני זה, כי שלימות העולם הוא בשביל התורה כמו שרמז גם כן בקרא יום הששי ואמרו ז"ל (שבת דף פח:) מלמד שתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שתלוים ועומדים עד ששה בסיון אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו יחזרו לתוהו ובוהו, ודבר זה כי לפחיתת העולם אם לא היה בעולם התורה לא היה נחשב העולם לכלום, כי מה הוא ולפחיתתו כאלו היה העולם תוהו ובוהו ואין בו ממש, לכך היה חוזר העולם לתוהו ובוהו לגמרי אם לא ע"י התורה שהיא החשיבות והמעלה העליונה בעולם שעל ידי זה ראוי העולם אל הבריאה ומכל מקום תמצא מבואר שהתורה הוא עמוד העולם וכמ"ש למעלה:
וגם העבודה אל הש"י שבשביל זה נברא העולם לעבוד השם ית', וזה אמרם בפרק בני העיר (מגילה דף לא:) אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ויאמר אברם במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה שמא בני יהיו חוטאים ואתה עושה להם כאנשי דור המבול וכאנשי דור הפלגה אמר לו לאו אמר לו במה אדע אמר ליה קחה לי עגלה משולשת וגומר אמר ליה תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הם הקריבו קרבן ואני מוחל להם עד כאן. וביאור זה, אברהם היה יודע כי העולם לא נברא אלא בשביל הקדוש ברוך הוא, שנאמר (משלי, טז) כל פעל ה' למענהו, כי אין ראוי לשום דבר שיהיה לו מציאות כי אם אשר הוא אל השי"ת עד שהכל צורך גבוה. ודבר זה בארו חכמים ז"ל (לקמן פ"ו) באמרם כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ונאמר כל פעל ה' למענהו, כי אם נמצא לעצמו הרי יש ח"ו דבר זולת השם, ובמה שהוא לכבוד הש"י לעבדו הרי בזה הוא למענהו. וזה שאמר ועל העבודה, כי מה שעובדין אל השם ית' בזה העולם הוא אל השם ית' ואינו העולם דבר לעצמו שיאמר ח"ו שיש מציאות זולת השם ית', כי אין אל העבד שום מציאות מצד עצמו רק שהוא משמש לרבו, וכל אשר משמש לזולתו אין עליו שם בפני עצמו, ולפיכך העבודה היא העמוד השני, וממילא כאשר אין עובדין הקב"ה וסרים מאתו מחויב להם החורבן והאבדון מן העולם כי לא נבראו אלא בשביל כבודו לעבדו. והשיב לו הקב"ה שלא יאבד אותם. והשיב במה אדע. כי דבר זה לא יצויר כלל שיהיו חוטאים ולא יאבד אותם, כי מתחלה לא נברא העולם רק לעובדו, ועל זה השיב לו שתקנתי להם הקרבנות, כי על ידי הקרבנות מכפר להם מה שחוטאים, והוא עם זה עבודה אל הש"י שבשביל זה נברא העולם:
ועוד אמר על גמילות חסדים, שעם כל זה אם אין חסדי הש"י לא היה העולם קיים כלל, כי צריכים אל חסדו ומכל שכן לפרנסה שלהם, ובחסדו מפרנס הכל ומשפיע אל הכל, ולפיכך אמר ועל גמילות חסדים, כי כאשר יש גמילות חסד בעולם הזה הש"י גם כן מנהיג עולם בחסדו ומשפיע להם חסדו, ואם אין חסד בעולם אין העולם יכול לעמוד. ובמדרש (שו"ט פ"ט) משכיל לאיתן חסדי ה' לעולם אשירה וגו' אמרתי עולם חסד יבנה אמרו לאיתן על מה העולם עומד אמר להם על החסד משל למה הדבר דומה לכסא שהיה לו ארבע רגלים והיתה האחת מתמוטטת שהיא קטנה מה עשה נטל צרור וסומכו כך היה הקדוש ברוך הוא כביכול כסא כבודו מתמוטט עד שסמכו הקדוש ברוך הוא ובמה סומכו הקדוש ברוך הוא בחסד הוי אומר אמרתי עולם חסד יבנה וכן דוד הוא אומר לעושה השמים בתבונה כי לעולם חסדו וכן כל המזמור שהם חמשה ועשרים כי לעולם חסדו ואחר כך נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו למדנו שקשה המזון כנגד כל מעשה בראשית ע"כ, וביאור המדרש זה יתבאר בנתיבת עולם בנתיב החסד, ומזה תדע כי אם לא היה חסדי הש"י לא היה קיום לעולם. ומכל מקום התבאר לך כי העולם הזה עומד בחסדו, בפרט מה שהוא יתברך משפיע אל העולם המזונות, זה יותר מכל החסדים וכל הנבראים הם עומדים בחסדו כמו שאמר עולם חסד יבנה, ואין לך דבר שהוא חסד כמו פרנסת האדם וכמו שסיים נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, הרי לך כי החסד הוא עמוד העולם שאם אין חסדי הש"י אין העולם עומד וכדכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. והתבאר לך כי אל העולם צריכים אלו ג' עמודים ביחד, שאם אין התורה לפחיתתו ולשפלתו לא היה ראוי לו המציאות כמו שהתבאר למעלה, והכל היה עומד עד ששה בסיון, אם כן התורה עמוד העולם. ואף אם יש התורה, אם אין העבודה שהעולם נברא לעבוד הש"י שיהיה אל העולם חלק גבוה כמו שהתבאר, אין ראוי אל העולם הבריאה ולפיכך העבודה עמוד ב', כמו שאמר ואם אין מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ אם כן העבודה הוא עמוד העולם, ועם כל זה צריך העולם אל חסדו ואל טובו כדכתיב אמרתי עולם חסד יבנה, ויותר מהכל הפרנסה:
ואל יקשה לך כי מה שאמר כאן ועל גמילת חסדים היינו החסד שהאדם עושה לחבירו, ואין זה חסד שהקדוש ברוך הוא עושה. אין זה קשיא, כי כאשר בני אדם עושים חסד זה עם זה למטה, הש"י עושה חסד עם העולם למעלה ומקיים העולם על ידי שפע חסדו. ובמדרש (ילקוט בשלח רנ"א) תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה אמר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים רב הונא בשם רבי חייא אמר עוברי הים פרשוהו נחית בחסדך עם זו גאלת זו גמילות חסדים נהלת בעזך זו התורה עדיין העולם מתמוטט ואימת נתבסס כשבאו אל נוה קדשך ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי ואשים דברי בפיך אלו דברי תורה ובצל כנפי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמילת חסדים זוכה לחסות בצלו של הקב"ה הדא הוא דכתיב מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון לנטוע השמים וליסוד ארץ אלו קרבנות ע"כ, הרי לך כי חסדי הקב"ה כדכתיב נחית בחסדך הוא עמוד העולם, והאדם כאשר גומל חסד בעולם אז נמצא החסד בעולם מן הש"י שהוא עמוד העולם כי כפי שעושה חסד למטה כך נעשה למעלה והדברים האלו ברורים מאוד:
ותדע כי אלו שלשה דברים שהם התורה והעבודה וגמילת חסדים, כמו שהיו אלו ג' דברים ג' עמודי עולם, נתנו לג' אבות שהם אברהם יצחק ויעקב שהם ג"כ יסודות ואבות העולם, ולכך ראוי שיהיה להם אלו ג' דברים שהם יסודות ועמודים לעולם. וזה כי תמצא גמילת חסדים שהיה מדת אברהם. כמו שמבואר בכתוב שהיה זריז בכל גמילת חסדים, דהיינו קבלת אורחים, וכן ממה שהכתוב אומר ויטע אשל בבאר שבע ודרשו ז"ל (סוטה דף י.) פונדק או פרדס למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכתיב (מיכה, ז) תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד ודבר זה מבואר ואין להאריך כלל. יצחק זכה במדת העבודה שהרי הקריב עצמו על גבי מזבח. ובמדרש (ויק"ר פ"ב) אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח תקן הקב"ה שני כבשים אחד בשחרית ואחד בין הערבים שנאמר את הכבש האחד וגו' וכל כך למה בשעה שישראל מקריבין תמידים על המזבח וקוראין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר עקידת יצחק בן אברהם מעיד אני עלי שמים וארץ בין גוי ובין ישראל ובין אשה עבד ושפחה קורא את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר עקידת יצחק ע"כ, הרי כי בשביל העקידה היה העבודה אל הש"י, מפני כי יצחק הקריב עצמו אל הש"י, ולפיכך עיקר העבודה היה ליצחק שהקריב עצמו. והוא הסוד שלא נאמר צפונה אלא בפרשת ואם מן הצאן קרבנו בפרשת ויקרא (ויקרא, א), ואף כי העולה מן הבקר שפרשה ראשונה מדברת ממנו גם כן צריכה צפון וכמו שדרשו מן וי"ו של ואם מן הצאן, מכל מקום לא נזכר צפון אלא אצל הצאן, מפני כי קרבן של יצחק היה איל וראוי אליו צפון והוא ידוע למבינים כי משם היה העקידה. יעקב היה לו מדת התורה כמו שאמר (בראשית, כה) יעקב איש תם יושב אוהלים, וכמו שרמזו חכמינו ז"ל במדרש אם לבן גרתי ואחר עד עתה אף על פי כן תרי"ג מצות שמרתי, הרי לך כי יעקב היה לו מדת התורה. ואל יקשה לך הרי אברהם היה שומר התורה דהא כתיב בפירוש אצלו (שם כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי ודרשו ז"ל (יומא דף כח:) קיים אברהם אפילו עירוב תבשילין. חלוק יש, כי אברהם שומר התורה במעשה, אבל למוד התורה היה ליעקב בפרט כי אצלו נאמר יושב אוהלים שזה נאמר על הלומד בה, ועוד אף כי אברהם שמר התורה לא מצינו כי בזכותו נתנה תורה לישראל, אבל בזכות יעקב נתנה תורה לישראל שנאמר (מיכה, ט) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל בשביל יעקב ובשביל ישראל נתנה תורה, גם תבין זה ממה שנאמר (שם) תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד וכתיב (מלאכי, ה) תורת אמת היתה בפיהו הרי כי ליעקב נתנה התורה בפרט כי היא תורת אמת וכל הדברים נתבארו במקום אחר:
ובמכילתא (ילקוט יתרו רע"ו) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל לבית יעקב בזכות יעקב ותגיד לבני ישראל בזכות ישראל ע"כ, הרי לך בזכות יעקב נתנה תורה לישראל. ובמדרש (ילקו"ש ברכה תתקנ"א) תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב כל העוסק בתורה זוכה לנחלת יעקב שנאמר מורשה קהילת יעקב ונאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, א"כ בזכות יעקב נתנה התורה לישראל. וכל הדברים האלו יש לך להבין ממה שאמר (שמות, יט) בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים וכדדריש ההוא גלילאה (שבת דף פח.) בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי על יד תלתאי לעם תלתאי ביומא תלתאי בירח תלתאי, ומפני שהתורה תלתאי נתנה בזכותו של יעקב שהוא היה שלישי לאבות, וכמו כן נתנה התורה בחודש שלישי. וזה שרמז אליעזר עבד אברהם שנתן לרבקה נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם, ובמדרש (ב"ר פ"ס) והביא אותו רש"י ז"ל בקע משקלו רמז לשקלי הקרבנות שנאמר בהם בקע לגלגולת ושני צמידים על ידיה רמז לב' לוחות מצומדות עשרה זהב משקלם רמז לעשרת הדברות שבהם ע"כ, ולמה היה מרמז דווקא דברים אלו. אבל פירוש זה מפני שראה שהיא גומלת חסדים, כמ"ש ואומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, ופרש"י ז"ל אותה הוכחת ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדי היא ליכנס בביתו של אברהם, ורמז לה כיון שיש לה גמילת חסדים שהוא עמוד אחד ראויה היא ליצחק שיש לו עמוד העבודה שהוא עמוד השני, וראויה בשביל זה שיצא ממנה יעקב שיש לו עמוד ג' הוא עמוד התורה. כי האחד נמשך אל אחר, וכמו אברהם עצמו בשביל שהיה לו עמוד אחד שהוא ג"ח, זכה שיצא ממנו יצחק שהיה לו עמוד הב', ומן יצחק שהיה לו עמוד הב' יצא ממנו יעקב שהיה לו עמוד הג', כי כל אלו ג' עמודי עולם שייכים זה לזה ששלשתן עמודי עולם, ולכך כיון שהיתה גומלת חסדים ראויה היא ליצחק שיש לו עמוד הב' וראויה שיצא ממנה יעקב שיש לו עמוד הג'. ומפני כי הקרבנות כתיב אצלם לריח ניחוח, לפיכך היה מרמז הקרבנות בנזם זהב שהוא על האף ששייך ריח באף, והיה מרמז הלוחות בשתי ידים, כי ב' הלוחות הם נגד ב' ידים וכדכתיב (דברים, ט) ושני לוחות על שתי ידי, כי מידו של הקב"ה לידו של משה נתנו, וכנגד זה היו ב' לוחות ה' דברות בכל לוח כנגד ה' אצבעות היד, ולכך רמז התורה בב' צמידים על ידיה:
והפירושים אשר בארנו לך, הם יוצאים ומסתעפים מן הפי' האמתי אשר יש במאמר הזה בעמקי החכמה, שכבר ידעת כי יסודות העולם הם ג' אשר נקראו בספר יצירה אמ"ש והם מים אויר אש, הנה היסודות לעולם שלשה הם, ולא נזכר הרביעי היא הארץ לטעם ידוע לנבונים, ואלו ג' יסודות אשר זכר בעל ספר יצירה, והם יסודות עליונים שנקראו אמ"ש שהם יסודות הכל שמהם נברא הכל כמו שמבואר שם, ואלו שלשה ע"י אלו ג' דברים מתקשרים בו ית' אשר הוא יסוד הכל ובזה העולם עומד בקיומו בו ית', כי התורה היא רוח חכמה ובינה. העבודה היא האש שהרי כך נקרא העבודה בכל מקום קרבני לחמי לאשי, ובכל הקרבנות אשה ריח נחוח לד' ודבר זה מאד ידוע, ושחיטת כל קדשי קדשים בצפון דוקא שמשם מדת האש, וגמילות חסדים היא מדת המים דכתיב (קהלת, יא) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, וכתיב (ישעי' ה') אשרי זורעי על כל מים שדרשו זה על גמילות חסדים כמ"ש ז"ל במס' ב"ק בפ"ק (י"ז ע"א) כל העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים שנאמ' אשרי זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, ודבר ידוע הוא זה כי בעל חסד משפיע לאחר כמו המים המשפיעים. ולפיכך אמר על ג' דברים העולם עומד, כי העוה"ז אשר הוא מיוסד על ג' יסודות אשר זכרנו, מתקשר בו יתברך ע"י אלו ג' דברים, כי יש ליסוד הרוח קשור בתורה שהיא רוח, ויסוד המים יש לו קשור בגמילות חסדים שהוא מדת המים, ויסוד האש יש לו קשור בעבודה שהיא אש, וע"י אלו ג' דברים אשר כל אחד מן ג' יסודות העולם יש לו קשור באחד מהם כמ"ש יש להם קשור עם הש"י, כי התורה והעבודה וגמילות חסדים יש להם קשור עם הש"י עד שהכל מקושר בו יתברך, ולפיכך אלו ג' דברים הם עמודי העולם בודאי:
ורמז הכתוב דבר זה בפסוק (תלים נ') אל אלקי' יי דבר ויקרא ארץ, ר"ל שקרא לארץ שתהא עומדת לפניו, כדכתיב (ישעי' מ"ח) ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחדיו, כי העה"ז אשר בו ג' יסודות, מקושרים בג' שמות ע"י אלו ג' דברים שזכר התנא והם תורה עבודה גמ"ח רק שזכר [ב' השמות] קודם השם המיוחד, והטעם הוא לסמוך שם המיוחד לארץ כי הוא מעמיד הארץ בראשונה וזכר שם אל שהוא מדת החסד כמ"ש ז"ל אל זה מדת החסד שנאמר אלי אלי למה עזבתני למדת הדין, ובשם הזה מתקשר יסוד המים ע"י גמילת חסדים בשם אל כי כבר אמרנו כי החסד מדת המים. וזכר שם אלקים ובו מתקשר יסוד האש ע"י העבודה, שהעבודה הוא מצד מדת הדין שהוא שם אלקים כי הקרבנות הם נקראים אשי, רק הכונה לשם המיוחד. וזכר שם ה' כי בשם הזה מתקשר יסוד הרוח ע"י התורה שנתנה בשם הזה, אשר נודע השם הזה למשה שהיה מקבל התורה, הרי לך מבואר ומפורש מ"ש כי העולם עומד על ג' דברים, כי ג' יסודות העולם יש לו קשר בג' דברים שהם התורה והעבודה וגמ"ח, ואלו ג' דברים מתקשרים בו יתברך מצד ג' שמותיו הקדושים אל אלקים ה' דבר והוא יקרא ארץ. והנה מבואר לפניך פי' מאמר זה באמת ובבירור, והבן הדברים האלו מאד כי כל מה שאמרנו הוא פי' המשנה, כי הכל הולך אל מקום אחד ושורש אחד אליו:
ויש לך לדעת כי דברי שמעון הצדיק שהוא משירי כנסת הגדולה הם מקושרים עם דברי אנשי כנסת הגדולה, כי הם באו לתקן התורה והמשפטים והמצות שהם שייכים לתורה שלא תפול כמ"ש למעלה, ושמעון הצדיק בא לתקן העולם שלא ימוט כמ"ש על ג' דברים העולם עומד, והתורה היא למעלה מן מדריגת העולם ואח"כ העולם. וכאשר תבין בדברי שמעון הצדיק, תדע ותבין כי אלו דברים שאמר הם מעין דברי אנשי כנסת הגדולה, כי הוא היה ג"כ משירי כנסת הגדולה, כי אנשי כנסת הגדולה אמרו ג' דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה, ושמעון הצדיק אמר כנגד מ"ש אנשי כנסת הגדולה הוו מתונים בדין כנגד זה אמר ועל העבודה, כי העבודה והדין שייכים זה לזה, וזה אמרם (סנהדרין דף ז:) מלמד שתשים סנהדרין אצל מזבח, וזכר התורה כנגד והעמידו תלמידים הרבה, וזכר גמילת חסדים כנגד ועשו סייג כי הסייג מה שמקבל עליו לעשות אף כי אין מחויב בדין וכך אמרינן (ברכות דף כ.) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתיב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל שנאמר ישא ה' פניו אליך אמר הקב"ה וכי לא אשא להם פנים אני כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה, כלומר שהם נכנסים לפנים מן הדין כך אכנס עמהם לפנים מן הדין, כי יש לאדם לעשות סייג לתורה אף כי אין חייב בדין. והתבאר למעלה כי אנשי כנסת הגדולה כללו במוסר שלהם הדבר שהיא דין כמ"ש הוו מתונים בדין, והדבר שהוא הפך זה והוא ועשו סייג לתורה, והדבר שהוא כמו אמצעית וזהו והעמידו תלמידים הרבה לתורה כמ"ש למעלה, והכל לתקן את האדם בכל הן מצד הדין וגם בהפכו דבר שהוא כנגד הדין ובדבר שהוא אמצעי וכך הם רוב מוסרי המסכתא הזאת, וכך הם דברי שמעון הצדיק כאשר תבין הפי' אשר פי' למעלה, כי אלו דברים שזכר שמעון הצדיק הם כנגד היסודות אמ"ש, אשר המים הפך האש והאויר אמצעי ביניהם, וכל זה דברי חכמה מאד. וכן לפי' אשר אמרנו, כי דברי אנשי כנסת הגדולה כוללים חקים ומשפטים ומצות, והבן זה מאד כי הוא אמתת הפי' של אנשי כנסת הגדולה ושמעון הצדיק ואין להאריך יותר:
בהיות שמעון הצדיק סוף לאנשי כנסת הגדולה לכך בא ליתן טעם לשבח למה אנשי כנסת הגדולה לא הזהירו רק על שלשה דברים שהוזכרו במשנה הראשונה ואמר כי בהיות כי על שלשה דברים העולם עומד על התורה וכו' לכך הזהירו בשלשה דברים אלו הוו מתונים וכו' כי הם נגד שלשה אלו. על התורה אמר כנגד והעמידו תלמידים הרבה ועל העבודה היא כנגד קיום התורה והמצות וכנגדם צוו אנשי כנסת הגדולה ועשו סייג לתורה כי ע"י הסייג יקיימו התורה ומעשה המצות וכנגד גמילות חסדים צוו ואמרו הוו מתונים בדין לפי שאין לך גמילות חסדים כמציל עשוק מיד עושקו בהיותו דן דין אמת לאמתו וכן אמרו ז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ובמעשה בראשית נאמר אמרתי עולם חסד יבנה וזה החסד שעושה הדן דין אמת לאמתו שוה לחסד של בריאת העולם ואין לך גמילות חסדים כזה ובפרט מי שעושה כמו שהיה עושה דהמע"ה שאמר עשיתי משפט וצדקה וגו'. ירצה כענין שאמר הכתוב ויהי דוד עושה משפט וצדקה אם היה אחד תובע מחבירו מנה ובאים לדין היה דהמע"ה מחייב אותו מנה הרי משפט ואם לא היה לו מה לפרוע היה דוד פורע חובו והרי צדקה ולפי שהיה אפשר שיעשו שנים קנוניא על דוד זה יתבע לחבירו מנה שאינו חייב לו וכשדוד יחייב אותו ויפרע בעדו יחלקו ביניהם ולכן אמר בל תניחני לעושקי שלא יעשו הרשעים קנוניא עלי ולכן הזהירו על הדין:
ואפשר עוד שרמז לנו כי העולם אינו מתקיים רק כשישתלם האדם בלמוד ובמעשה. והנה במעשה יש שני מינים אם מעשה שבין אדם למקום ואם מעשה שבין אדם לחבירו וכנגד הלמוד אמר על התורה וכנגד המעשה שבין אדם למקום אמר ועל העבודה וכנגד המעשה שבין אדם לחבירו אמר ועל גמילות חסדים. ואם נפרש שמ"ש ועל העבודה היא עבודת הקרבנות כפשטא דמתני' מסייע ליה לשמעון הצדיק עש"ה דרכי ציון אבלות וגו' הכוונה כי האבל מגדל שער לפי שאסור בתגלחת וג"כ דרכי ציון מגדלות עשבים כאבל וזה בא מפני שלא היו אנשים דורכים שם שאז דרכם לגדל עשבים. ואמר מבלי באי מועד הכוונה על שבטלו מה שאמר התנא על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וז"ש מבלי באי מועד שהם עולי רגלים ושם היו עושים גמילות חסדים שהיו נותנים מתנות לעניים ושמחים עמהם. כל שעריה שוממים הוא ביטול תורה שערים המצויינין בהלכה. כהניה נאנחים הוא ביטול העבודה והקרבנות שהיו נאנחים לפי שלא היו עושים עבודה וקרבנות כדי שיהיו נותנים להם מתנות כהונה:
ורבינו יונה ז"ל כתב ועל העבודה הקרבנות ואחר שחרב ב"ה התפלה במקום הקרבנות וכן אמר דהמע"ה ה' שפתי תפתח וגו' כי לא תחפוץ זבח ואתנה כי הוא היה מדבר על עון בת שבע שהיה מזיד ואין הקרבן מכפר על המזיד ע"כ אמר כיון שאיני יכול להביא קרבן ה' שפתי תפתח וגו' כי לא תחפוץ זבח ואתנה כי מזיד הוא. ועל גמילית חסדים כי גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים ואף ליתן לו עצה טובה בעניניו הוא בכלל ג"ח וכן אמר שלמה ע"ה שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש כלו' כמו שהשמן וקטורת משמחין את הלב כן ממתק ומשמח את רעהו כשזה נותן לו עצה טובה מנפשו וז"ש מעצת נפש עכ"ל:
והרב ר' מנחם לבית מאיר ז"ל כתב על שלשה דברים וכו' רשב"ג דלקמן לא פליג אשמעון הצדיק. דהכא מיירי על מציאות האדם להיות בו שלמות שכל העולם לא נברא אלא בשבילו כענין לה' מצוקי ארץ אלו העוסקים בתורה שבזכותם העולם עומד ובזולתם תתבטל עמידתו לגמרי ושם מיירי על קיום מדינה שבג' הללו הישוב יתקיים וזולתה תמלא הארץ חמס ויחריבו זה את זה עכ"ל:
והרב ר' שם טוב ן' שם טוב ז"ל כתב על שלשה דברים העולם עומד יש כאן קושיא כי העולם נאמר על השכליים הנבדלים ועל הגרמים השמימים ועל כל מי שתחת הירח ושלשה דברים הללו לא יצטרכו אלא לב"א וא"כ איך אמר שבעבור שיתקיים החלק יתקיים הכל. ואפשר כי כשאחד מחלקיו לא יתקיים הרי אין עולם שלם כי חסר ממנו חלק אחד ולא יקרא עולם. ובעלי המדרש אמרו שבשביל התורה נברא העולם שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ועל מה אבדה הארץ וגו' וגם אמרו שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם והאדם אי אפשר קיומו מבלי התורה וג"ח וא"כ העולם כולו אינו מתקיים אלא בעבור ג' דברים הללו. ועוד אפשר שהעולם אמר על האדם שהוא עולם קטן. ועוד אפשר כי הנה העולם יתחלק לג' חלקים. עולם השכל וכנגדו אמר על התורה. עולם הגלגלים וכנגדו אמר על העבודה כי הם משרתיו עושי רצונו והם עובדים באימה ויראה עושים רצון קונם. ועולם השפל וכנגדו אמר על גמ"ח עכ"ל:
והרב רבי מתתיה היצהרי ז"ל כתב על התורה על קבלת התורה שיקבלו אותם עליהם כענין שאמר רשב"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזירה לתהו ובהו. א"נ הכל מדבר בתורה אלא שעל התורה אמר על החלק שיש בתורה שיורה אל האדם האמונות ולהבין סודות התורה ופנותיה במציאותו יתברך וחידושיו הנמצאות מאין ליש וידיעתו והשגחתו והגמול לפי מעשיהם וכן העונש: ועל העבודה הוא חלק שני שבתורה שהם המצות המעשיות כגון הקרבנות ושביתת הימים ומאכלות אסורות וביאות אסורות. ועל גמילות חסדים הוא חלק שלישי שבתורה והם ההנהגות שצריך לכל אדם להתנהג בו עם זולתו. עכ"ל:
והרב רבי יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב יש לדקדק שבכלל התורה הם העבודה וגמ"ח. ונ"ל שעל הגיון התורה קאמר על התורה ועל המעשה אמר עבודה וג"ח או נפרש העבודה עבודת הלב שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ואפי' תהיה עבודת הקרבנות גם בהקרבנות עיקר גדול המחשבה שהמחשבה בהם פוסלת ומכשרת. וגמ"ח זה המעשה וכלל בג' דברים אלו המחשבה והדבור והמעשה. עכ"ל:
