לדלג לתוכן

משנה אבות א יח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה יח | >>

רבן שמעון בן גמליאללז אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכםלט.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
  • עַל הַדִּין,
  • וְעַל הָאֱמֶת,
  • וְעַל הַשָּׁלוֹם,
שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, טז):
אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

על שלשה דברים - העולם קיים,
על הדין, ועל האמת, ועל השלום.

הדין - הוא הנהגת המדינה ביושר.

וכבר בארנו בפרק הרביעי שהאמת הוא המעלות השכליות, והשלום הוא מעלות המידות.

וכשימצא אלו השלשה, יהיה המציאות בשלמות שאפשר לו בלא ספק:


העולם עומד - ישובן של בני אדם מתקיים. אין זה כמו העולם עומד דלעיל לח:

על הדין - לזכות את הזכאי ולחייב את החייב:

ועל האמת - שלא ישקרו איש בעמיתו:

ועל השלום - בין המלכיות, ובין אדם לחבירו:

רבן שמעון בן גמליאל. הוא נכדו של שמעון הנזכר במשנה הקודמת. וזהו אביו של רבי הוא רבינו הקדוש. ובו מתחיל הפרק השני.

העולם עומד. פירש הר"ב ישובן של בני אדם מתקיים. ומתיישב בזה הפירוש דלא תקשה אדתנן במשנה ב' שלשה דברים אחרים שעליהם העולם עומד. ואע"פ שפירש שם הר"ב שהוא על בריאת העולם שבשבילם נברא. עם כל זה לא היה צריך לקיום העולם ג"כ זולת אלו השלשה. דהואיל והם סבה לשיהא נברא אחר שלא היה. כ"ש שיהיו סבה לשיתקיים אחר שהוא נברא. דמאי דלא הוה הוה בשבילם. כל שכן דמאי דהוה שיהא בהוייתו בשבילם. לפיכך מפרש הר"ב דהנך דהכא על יישובן של בני אדם נאמרו. ולא על סבת הויית העולם בכללו. שהרי תורה ועבודה וגמילות חסדים יוכל להתקיים בבני אדם ואע"פ שאינן מתיישבין ביחד כראוי מצד שאין דין אמת ושלום. כי יהיו שרידי ה' יחידי סגולה שיתקיים על ידם השלשה עמודים שבמשנת שמעון הצדיק. ואל תתמה שהרי אמרו [ברכות דף י"ז] לא נברא העולם אלא בשביל חנינא בני ועוד אמרו [ו' ע"ב] לא נברא העולם אלא לצוות לזה על פסוק כי זה כל האדם ועמ"ש [סוף] משנה ד' פ"ג דסוטה.

העולם עומד. ונ"א קיים וכתב בדרך חיים שהיא הגירסא הנכונה:

שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. בזכריה ח' [ט"ז]. ולעיל מיניה כתיב כאשר זממתי להרע לכם וגו' כן שבתי זממתי בימים האלה להטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תיראו אלה הדברים אשר תעשו וגו'. ובפירוש רש"י שפטו בשעריכם וסמיך ליה אולי יחנן ה' צבאות ע"כ. וכ"כ במדר"ש בשם הרשב"ם. ולא קרב זה אל זה דאולי יחנן בעמוס ה' [ט"ו] נאמר שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן וגו'. עוד בפירש"י ובמשנה טבריינית אין שם פסוק:

(לז) (על המשנה) רשב"ג. הוא נכדו של ד"ש הנזכר במשנה הקודמת. וזהו אביו של רבי הוא רבינו הקדוש. ובו מתחיל הפרק השני:

(לח) (על הברטנורא) דאלו קיום העולם יוכל להתקיים ע"י הג' שבשבילם נברא דמאי דלא הוה הוה, כ"ש דמאי דהוה שיהא בהוייתו בשבילם, דגמילות חסדים ג"כ יוכל להיות ביחידי סגולה שעל ידם יקוים העולם, וכמ"ש כל העולם לא נברא אלא בשביל חנינא בני. ועתוי"ט:

(לט) (על המשנה) שנאמר כו'. ולעיל מיניה כתיב כאשר זממתי להרע לכם וגו' כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תיראו אלה הדברים אשר תעשו וגו'. ועתוי"ט:

רשב"ג אומר:    על שלשה דברים העולם קיים ירושלמי פ"ד דתעניות ובפ' בני העיר. והתם מסיים ושלשתן דבר אחד הן נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום א"ר מנא ושלשתן בפסוק אחד אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ע"כ משמע שלא היו גורסי' במילתי' דרשב"ג שנאמר וכו'. והכי איתא נמי בברייתא בכתיבת יד בפ' השלום ושלשתן וכו' א"ר מנא וכו' וגם החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל מחקו להאי שנאמר ממשנתו וכתב דבכל הספרים לא גרסינן ליה ע"כ. ויש שאין גורסין רשב"ג רק הוא היה אומר שנאמר אמת ומשפט שלום כך צ"ל. ובטור חושן משפט סימן א' דקדק בשם הר"ר יונה ז"ל דכאן שנה התנא קיים שרצה לומר שמאחר שנברא מתקיים על ידי אלו עיין שם:

יכין

רבן שמעון בן גמליאל אומר:    הוא רשב"ג אבי רבי. וי"א שהוא שמעון שבמשנה י"ז, זקינו של אב רבי. רק הכא קרי ליה רבן, מדקאמרה לאחר שנתמנה לנשיא:

על שלשה דברים העולם עומד:    ר"ל מתקיים קצת, אף שלא ישמרו הג' שזכר שמעון הצדיק:

על הדין:    שלא יעוול הוא בעצמו לחבירו, לגופו, ממונו, כבודו, ונשמתו:

ועל האמת:    שלא יגרם ע"י שקרנות או מלשינות שאחר ירע לחבירו:

ועל השלום:    לא די שלא יסבב רעה לחבירו, אלא אפילו אם רואה שאחר ירע לחבירו, יטריח לתווך שלום ביניהן. או ר"ל שייטיב לחבירו בגוף ובממון, ובעצה, שעי"ז יגרום אהבה ושלום בעולם [או נ"ל שזכר כאן ג' כלי מעשה של אדם. מעשה. דיבור מחשבה. שבכולם לא יגרום לחבירו רעה. דדין היינו מעשה, ואמת היינו דיבור. ושלום היינו מנוחת הנפש והתרצות המחשבות והתפייסות זל"ז. וכולן לא זו אף זו קאמר דאפילו לחשוב על חבירו רעה אסור, דצריך לדונו לכף זכות [כשבת קכ"ז ב']:

שפטו בשעריכם:    וכתיב לעיל מניה, כן שבתי וזממתי להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה וגו':

בועז

פירושים נוספים