משנה אבות א י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה י | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

שמעיה ואבטליון קבלו מהם.

שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתודע לרשות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.

שְׁמַעְיָה אוֹמֵר:
אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה,
וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת,
וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת

נוסח הרמב"ם

שמעיה, ואבטליון - קיבלו מהם.

שמעיה אומר:
אהוב את המלאכה.
ושנא את הרבנות.
ואל תתוודע לרשות.

פירוש הרמב"ם

רשות - זה הוא השלטונות.

ואלו שלש מידות יש בהן תיקון האמונה והעולם. כי בהעדר המלאכה, יצר לו ויגזול ויונה. ובבקשת השררה והרבנות, יארעו לו נסיונות בעולם ורעות, כי מפני שיקנאו בו בני אדם ויחלקו עליו יפסיד אמונתו, כמו שאמרו "כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה, נעשה רשע מלמעלה". וכן ידיעת השלטון בימים הקדמונים וקרבתו, רחוק היה מאד להנצל ממנה בעולם הזה והיא מפסדת אמונתו, כי לא ישגיח בדבר רק במה שיקרבהו אליו. ואתה יודע עניין דואג, ואף על פי שהמלך אשר קרב אליו היה משיח השם, ונביא ובחור מהשם יתברך:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שמעיה ואבטליון - גרי צדק היו כא, ומבני בניו של סנחריב הם. ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה, שפירושו אב לקטנים. כי טליא בלשון ארמי, קטן, כמו [מגילה ה'. ע"ב] א"ר יוחנן כד הוינא טליא, כשהייתי קטן. לייתו טליא וטלייתא [יבמות קי"ד ע"א] יביאו קטן וקטנה. אף כאן אבטליון אביהן של יתומים קטנים:

אהוב את המלאכה - אפילו יש לו במה להתפרנס כב, חייב לעסוק במלאכה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום [כתובות נ"ט ע"ב]:

ושנא את הרבנות - ולא תאמר אדם גדול אני וגנאי לי לעסוק במלאכה. דאמר ליה רב לרב כהנא [פסחים קי"ג ע"א], פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא, ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וסניא בי מלתא. פירוש אחר, ושנא את הרבנות, התרחק מלנהוג שררה על צבור, שהרבנות מקברת את בעליה:

ואל תתודע לרשות - כדי ליטול רבנות על ידיה. אי נמי, אל תתודע לרשות, שלא יעבירוך על דעת קונך, כמו שאירע לדואג האדומי. לרשות. השררה קרויה רשות, מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה:

פירוש תוספות יום טוב

שמעיה ואבטליון. פירש הר"ב גרי צדק היו. וכך כתב הרמב"ם בהקדמתו לחבור משנה תורה ומשמע שהם בעצמם היו גרי צדק ולא יתכן כיון שהיו נשיא ואב בית דין כדפירש הר"ב במשנה ד' ואין גר כשר לדון כדפירש הר"ב במשנה ב' פרק ד' דסנהדרין [כל שכן להיות אב בית דין כדתנן במשנה ד' פרק קמא דהוריות]. וזה לשון רבינו ליווא בספר דרך חיים שמעיה ואבטליון אמרו שהיו מקהל גרים. וכן מוכח בגיטין [דף נ"ז ע"ב] ויומא [דף ע"א ע"ב]. אבל אין הפירוש שהם עצמם היו גרים. שא"כ איך אפשר למנותן נשיא ואב בית דין. אלא שבאו מן גרים ובודאי אמן מישראל היו ולכן היו מותרים למנותן נשיא ואב בית דין. אבל יש שפירשו כי הם עצמם גרים היו בודאי זה טעות גמור. ע"כ:

אהוב את המלאכה. כתב הר"ב אפילו יש לו במה להתפרנס וכו' דהשתא אינו עושה המלאכה מפני שכרה אלא לאהבתה בעצמה. והיינו אהוב. דקאמר. ולא אמר עשה מלאכה. וכתב הר"ב שהבטלה מביאה לידי שעמום. הכי אמר רשב"ג במשנה ה' דפרק ה' דכתובות [דף נט.] ואני תמיה דהתם [ס"א ע"ב] אפסיק הלכתא כרבי אליעזר דאמר שהבטלה מביאה לידי זמה. ואיכא בינייהו משחק. דמשום שעמום ליכא ומשום זימה איכא כדפי' הר"ב שם. ואפשר לומר דדוקא באשה שייכא זימה. שהנשים דעתן קלות להתפתות. וכן אתה מוצא בפרק דלקמן משנה ז' מרבה שפחות מרבה זמה. ואילו ברבוי עבדים תנן מרבה גזל:

ושנא את הרבנות. פירש הר"ב בפי' אחר שהרבנות מקברת את בעליה. כדאמר מר [בפ"ק דסוטה] [דף י"ג וברכות נ"ה ע"א] מפני מה מת יוסף [קודם אחיו] מפני שנהג עצמו ברבנות. רש"י. [וירחיק עצמו מכח שנאה הפך אהוב המלאכה לפירוש התוי"ט. נ"ל].

ואל תתודע לרשות. פירש הר"ב כדי ליטול רבנות על ידיה ומסיים רש"י שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. וא"כ היא מתני' ג' דפרק דלקמן. וע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) אין לפרש שהם עצמם היו גרים, שא"כ איך היה אפשר למנותן נשיא ואב ב"ד. אלא שבאו מן גרים. ובודאי אמן מישראל היו ולכן היו מותרים למנותן נשיא ואב"ד. ר"ח:

(כב) (על הברטנורא) דהשתא אינו עושה המלאכה מפני שכרה אלא לאהבתה בעצמה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אהוב את המלאכה:    ביד בהלכות ת"ת פרק ג' סי' יו"ד:

ושנא את הרבנות:    ונקדו הר"ר יהוסף ז"ל והר"ר מנחם דילונזאנו ז"ל וּשֹנָא הנון בקמ"ץ:

תפארת ישראל

יכין

שמעיה אומר אהוב את המלאכה:    נ"ל, משום דע"י ג"ד יתפרנס אדם א"ע. או ע"י גופו במלאכה. או ע"י ממונו במו"מ. או ע"י שכלו בלימוד חכמתו לאחרים. ויעצו התנא שיאהב ללמוד מלאכה להתפרנס ממנה שכל עוד שיאהב מלאכתו יעשה אותה בשלימות ובנקלות יותר, וכמ"ש ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. וכ"כ בחוקותיך אשתעשעה לא אשכח דבריך. וכן מצינו ראינו כל יום בעלי מלאכה כבידה כספנים וכדומה שמזמרים בעת מלאכתן להקל עבודתן. ולא להתפרנס מחכמתו, שהרבה מחלת לב עמה, ובפרט אם ירצה להתפרנס מחכמת התורה, איך ישתמש בכתר הקודש לתמוך בה קערת עדשים שלו. וגם להתפרנס במו"מ תמאס מדהיא אומנת לסטין [כקידושין פ"ב א']:

ושנא את הרבנות:    ר"ל ואם נדחקת להתפרנס מחכמתך, ומינו אותך לרב, עכ"פ תשנא מלהתרברב על צאן מרעיתך, תנהלם ברחמים כאב לבנו ולא כאדון הרודה בעבדיו, דלא לכך המנוך עליהם. וכמו שאמר ר"ג [הוריות ד"י ע"א] כלום שררות אני נותן לכם,עבדות אני נותן לכם.וכל המתגאה הוא כעע"ז [כסוטה ד"ד], ופרנס המתגאה על הצבור עונו חמור מאד נגד הקב"ה [כר"ה די"ז א']. וגם כל חלי וכעס שמור לו מהנדחקים ממנו. וזהו שאחז"ל [יומא פ"ו ב'] רבנות מקברת בעליה, ר"ל ההתרברבות של הרב, תקברנו עם בריאת גופו, וכבודו, ושכלו, וצדקתו, כולן ימסו כמסוס נוסס עמו:

לרשות:    דכשהוצרכת להתפרנס במו"מ, עכ"פ לא יהיה לך שום הכרה ועסק בהלואה, וכמ"ש חז"ל [עירובין דמ"א ב'] שאינו רואה פני גיהנם [עי' רש"י שם]. והיינו בין ללות או להלות, דבין כך וכך ?צטער תמיד מהפסד הכבוד. וכן אחז"ל [פסחים קי"ג א'], כל אשראי ספק אתא, ספק לא אתא ודאתא מעות הרעות נינהו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]


הפירוש שמעיה ואבטליון גירי צדק היו כמו שנזכר באגדת הנזקין שהיו מבני בניו של סנחריב וכן במסכת יומא בפרק בא לו מוכיח כן שאמר להם כהן גדול ייתון בני עממין לשלם. ויש תימא שהרי היו נשיא ואב בית דין כמו שאמרו בפרק אין דורשין ואמרו בגמרא כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך ואע"פי שאמרו באחרון מקדושין ובפ' החולץ שאם אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה זהו לענין שאר שררות אבל לענין נשיאות שהוא דומה למלך שהרי שניהם הם בכלל אשר נשיא יחטא כמו שהוא מוכיח במס' הוריות בפ' כהן משיח היה נראה כי כמו שהגר פסול למלכות אפי' אמו מישראל ולזה נענשו חכמי ישראל כשהחניפו לאגריפס ואמרו לו אחינו אתה מפני שהיתה אמו מישראל כמו שהוא מוזכר במסכת סוטה פרק אלו נאמרין כן הנשיא אינו כשר לנשיאות עד שיהיו אביו ואמו מישראל ואפילו להיות דיינין בחליצה צריך שיהיה אביו ואמו מישראל כי כן אמרו בגמרא פרק מצות חליצה ועוד שבודאי שמעיה ואבטליון הם עצמם היו עכו"ם ונתגיירו וכן מוכיח בראשון משבת שאמר הלל מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו והנסחא המדוקדקת היא מלא אי"ן באל"ף וזהו שאמר שחייב אדם לומר בלשון רבו כי כן היה לשון רבו שמעיה שקבל ממנו כי לא היה יכול לומר הין לפי שהיה גר והעכו"ם אינם יכולין לומר ה"א ולא חי"ת ולא עי"ן ולא כ"ף רפה כמו שהוא מפורס' מהעכו"ם ובמקו' הי"ן היה אומר אי"ן והלל היה אומר בלשון רבו ומזה היה נראה כי הוא היה עכו"ם ונתגייר וכן נראה ממה ששנינו בעדיות והביאוה בפרק מי שמתו שאמרו על אותה שפחה שהשקוה שמעיה ואבטליון דוגמא השקוה כלומר גיורת כיוצא בהן. על כן יש לתמוה איך מנוהו נשיא ושמא כיון שלא היה בישראל כמוהו בקבל' הוא היה ראוי יותר מכולן כי לא פסלה תורה גרים אלא בשיש כיוצא בהם בישראל אבל אם אין כיוצא בהן בישראל הם קודמין וכן בפסחים בפ' אלו דברים אמר להם הלל לבני בתירא מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכ' עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שאעפ"י שהם היו נשיאי' כשמצאו יותר גדול מהם נסתלקו מהנשיאות ומנוהו עליהם. ובראשון מע"ז וכן בסנהדרין פ' ארבע מיתות ובפ' שור שנגח ארבעה וחמשה אמרו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואפילו עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכל שכן גר צדק שהוא קודם אם אין בישראל כמוהו. ואמרו בהוריות פרק אחרון יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול הנכנס לפני לפנים. ויש לתמוה למה קראוהו אבטליון לשון ביטול ואעפ"י שיש שמות שאין אנחנו מבינים מאי זה מוצא הם כגון אנטיגנוס ונתאי וכיוצא בהם אפשר שהיו מלשון יון אבל אבטליון הוא לשון ביטול והוא גנאי לכנות כן גר צדק שהיה אב בית דין של ישראל. ונראה שפירוש זה השם הוא אב קטנים כי הקטנים נקראים טליי בלשון תלמוד כד הוו מטליין טליי וטליית' בפ' הספינה ליתו טליי וטלייתא בפרק חרש ובראשון ממגילה כד הוינא טלייא. וכן במדרש קהלת טליי ילדים טליי שטיי קטנים שוטים וכן במדרש חזית ובראשון מסנהדרין נצחו טלייא וכן בפרק ואלו נאמרין וירושלמי דיבמות היא טלייא והוא סיב ר"ל קטנים כמו הטלאים שהם קטני הכבשים ותרגום ירושלמי הילדים רכים טליין חטין. ולפי שהוא אב בית דין קראוהו אבטליון כלומר אבי קטנים שכן אמרו בפרק השולח ובפרק שור שנגח ארבעה וחמשה רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים הוא. וכן אפוטרופוס בלשון רומי הוא אבי קטנים פוס בלשונם הוא קטנים פאטיר הוא אב וכן אמרו וישמני לאב פטרון אם כן אפוטרופוס ר"ל אבי קטנים וכן הוא פירוש אבטליון אבי קטנים לפי שהיה אב"ד:

אהוב את המלאכה. בזה יתקיים העולם ותתקיים תורתו שאם אין לו מלאכה יצטרך לבריות ויצא לידי ליסטות. וכן אמרו בירושלמי פרק ראשון מקדושין ובמס' פאה ובחרת בחיים זו אומנות וכן אמרו במדרש קהלת ראה חיים עם אשה אשר אהבת קנה לך אומנות עם תורה אשר אהבת וכן אמרו בראשון מקדושין ושם אמרו כל מי שאינו מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו לסטות ואמרו בפרק אלו מציאות ובפרק הגוזל עצים והודעת להם את הדרך ילכו בה זה בית חייהם כלומר ללמדם אומנות להתפרנס ממנה וכן פירש רבינו שלמה ז"ל וכן בפרק אלו הן הגולין אמרו שזו מצוה מן התורה הוא ואמרו בפסחים בפ' אחרון אמר ליה רב לרב כהנא פשוט נבלתא בשוקא וטול אגרא ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וסניא בי מילתא. פירוש כהנא אנא שמי שהוא כהנא הוא מפורסם בגדולה כי רב כהנא לא היה כהן כמו שאמרו בחולין פרק הזרוע רב כהנא אכיל בשביל אשתו פירוש מתנות כהונה שהוא לא היה כהן וכן אמרו בפרק אלו עוברין. ואמרו בפרק יש נוחלין לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו ואל יצטרך לבריות ואמרו במדרש ר' יהודה בן בתירא אומר הרי שאין לו מלאכה שיעשה מנין שאם יש לו חצר חרבה שילך ויתעסק בה תלמוד לומר ששת ימים תעשה מעשיך וזה הוא ענין יותר חזק שאפי' יש לו במה להתפרנס חייב לעסוק במלאכה שהבטלה מביאה לידי שעמום כמו שנזכר בכתובות בפר' אע"פי. ואמרו חכמים ז"ל כל מי שאין לו מלאכה הכל מרננין עליו מנין הוא אוכל מנין הוא שותה והרבה הזהיר שלמה המלך ע"ה על הזריזות ואמר עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים חסר לב. ואמר תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות ואמר מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין ר"ל כי הוא מבקש מנוחה ואותה מנוחה תביאנו לידי יגיעה לבקש מזונותיו. וכן דוד הע"ה אמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואמרו בא' מברכות גדול מה שנא' בנהנה מיגיעו ממה שנא' בירא שמים דאלו בירא שמים לא נאמר אלא אשרי כל ירא ה' ואלו בנהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעה"ז וטוב לך לעולם הבא ולכן נסמכו שני הפסוקים האלה זה לזה לומר אינו דומה מי שהוא ירא שמים מתוך עושר כמו שהוא ירא אותו מתוך עוני כמו שאמר השטן החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת בעדו וכו'. ובהרבה מקומות מהתלמוד שבחו חכמים ז"ל הנהנה מיגיעו בפ' היה קורא על ענין תנחומי עבדים אם היה כשר אומרים עליו אדם נאמן הוא כשר הוא ונהנה מיגיעו דברי רבי יוסי אמרו לו מה הנחת לכשרים. ואמרו חכמים בפ' מי שאחזו גדולה מלאכה שמחממת את בעליה. וכן אמרו בנדרים בפ' הנודר מן המבושל גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה. ואמרו בסנהדרין פרק זה בורר שב שנין הוה כפנא ואבב אומנא לא חליף וחכמי ישראל הגדולים היו חופרי שדות וחוטבי עצים ומתפרנסים מיגיעם והיו בוחרים המלאכות הנכבדות כדי להכניע יצרם ולא יבואו לידי הרהור וגם שהם מלאכות שאינן צריכין למוד כדי שלא יתבטלו מתלמוד תורה בלימוד האומנות. ובאבות דרבי נתן אמרו גדולה מלאכה שהרי הכל מתפארין בה שהרי הלבלר יוצא וקולמוסו באזנו והחייט במחטו תקועה כנגד לבו וכן שאר אומניות. עוד שנו שם גדולה מלאכה שהרי הקב"ה הכתיב עליו מלאכה שנא' מכל מלאכתו אשר עשה. ובגמ' פ' כיצד מברכין אמרו את הכל עשה יפה בעתו מלמד שכל א' יפה לו אומנותו בפניו וזה מרחמי שמי' הם שימצאו בני אדם צורכיהם כאלו הדבר מסודר מהנהגתם כמו הנהגת המדינ' החשובה שכתבו חכמי יון. ובגמ' אמרו בפ' הרואה דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה כגון מחטא דתלמיותא וכן הוא בשילהי דקדושין כדי שלא יתן עיניו ללמוד אומנות מנוולת ולא אומנות שעסקו עם הנשים כדי שירויח לאסוף ממון. וכבר אמרו כי העשירות והעניות הם ביד מי שאמר והיה העולם לא מן האומנות ובחירת האומנות ביד האדם ויותר טוב לו שיהיה בשם עני ולא בורסי עשיר והרבה האריכו בזה באחרון מקדושין וחפצי שמים הן לשדך על התינוק ללמדו אומנות כמו ללמדו ספר ונעשין בשבח כמו שנזכר בראשון משבת בפ' שואל ובראשון מכתובות:

ושנא את הרבנות. בזה תתקיים המצוה הראשונה לאהוב את המלאכה שהאוהב את הרבנות אינו מתעסק במלאכה וענין רבנות שולטנות וחלילה מלמנוע לאדם שלא ישתדל לבוא לידי רבנות של תורה וכבר אמרו בסוף קדושין רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ומלמד את בני תורה שכל אומניות שבעולם הם בטלות בעת הזקנה והוא מוטל ברעב והתורה עומדת לאדם בילדותו וזקנותו ונותנ' לו אחרית ותקוה שנאמר וקויי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. ונאמר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו אבל רבנות זו ששנינו כאן היא לנהוג שררה על הצבור במילי דעלמא וכן אמרו באחרון מברכות ובאחרון מיומא ובאבות דרבי נתן על זאת המשנה אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה ומפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שנהג עצמו ברבנות וכן אין לך נביא ונביא שלא קפח כמה מלכי' כמו שנזכר בפסחים פרק האשה וכן מצינו ששאול היה בורח מהשררה והיה נחבא אל הכלים ואמרו בסנהדרין פרק ראשון הוי קבל זקים ואמרו בפרק חלק אף אנן נמי תנינא בית אפל' אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו וזהו שאמרו אין אדם מתמנה פרנס מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה וזהו צוויו של רב לרב כהנא שכתבתי למעלה שלא ימנע עצמו מהמלאכה בשביל גדולה והתנשאות ושלמה המלך ע"ה הזהיר לנהוג בשפלות ולהתרחק מן הרבנות כדי שיעסוק במלאכה וזהו שאמר טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם וזה הנקלה אינו נקלה מעצמו שלא תהיה לו שום מעלת כבוד אלא שהוא נוהג עצמו בשפלות. והיה מפרש אבא מארי ז"ל ועבד לו שהוא יהיה עבד לעצמו לעסוק במלאכתו וזהו יותר טוב מהמתכבד מעצמו ונוהג בשררה ואינו נכבד אצל אחרים וזה יביא שיהיה מוטל ברעב בחוסר לחם:

ואל תתודע לרשות. הוא השולטנות והמלכות מענין ראש. ויש מפרשים מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה והזהיר שלא יתודע למלכות כדי ליטול רבנות על ידיה כי המתודע לרשות סופו לאבדון כי לא יקרבוהו אלא להנאתן ויעבירוהו על דעת קונו כמו שאירע לדואג וכן פירשו באבות דר' נתן: