נדרים מט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · נדרים · מט ב · >>

ובמהדורה המבוארת


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | ר"ן | תוספות | עין משפט

כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי [כמאן כר' יוסי] מדאמר קצירי ומריעי שמע מינה קצירי קצירי ממש מריעי רבנן:

ומותר בעבה:

מתני' דלא כבבלאי דאמר ר' זירא בבלאי טפשאי דאכלי לחמא בלחמא א"ר חסדא דמשאיל להון להלין נקדני דהוצל הדין דייסא היכין מעלי למיכלה דחיטי בלחמא דחיטי ודשערי בלחמא דשערי או דלמא דחיטי בדשערי ודשערי בדחיטי רבא אכליה בחסיסי רבה בר רב הונא אשכחי' לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה אמ' ליה אמאי קאכיל מר בידיה א"ל הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין אמר ליה רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר ואפילו קמי שבור מלכא פלוט רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא א"ל דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין רבי יהודה אכל ר' שמעון לא אכל א"ל רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר אמר ליה ר' שמעון אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר אמר ליה רבי יהודה כ"ש שנסמוך עליהן למחר רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר' טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת אלא (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו אמר לי' ההוא צדוקי לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין א"ל ביהודאי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרין ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל

רש"י[עריכה]

מצלינן אקצירי - רופא חולי עמו ישראל:

מריעי - על פליטת סופריהן:

מתניתין - דקתני דעבה לא מיתאכלא בריפתא:

דלא כבבלאי - דמלפתי פיתן בדייסא דהויא עבה:

נקדני - דייקנים במאכל:

[היכין מעלי] - באיזה דבר מעולה אכילת הדייסא:

דחיטי - יכול לאכלה בלחם של חטים ודייסא דשערי יכול לאכלה בלחם של שעורים:

או דילמא - דייסא של חטים יפה לאכול בשל שעורים ושל שעורים בשל חטים ואית דגרסי נקרני מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד) מלאים חכמה ומאירה פניהם שנא' חכמת אדם תאיר פניו:

אבלה בחסיסי - היה מלפת פיתו בחסיסי ומפרש לה במסכת פסחים (דף לט:) קימחא דאבישונא קמח של קליות שעורים שלא הביאו שליש ומיבשין אותן בתנור וקלופין הן:

מזמני לך לאכל דייסא עד פרסה - דע שאותו מאכל איכו סועד לבך אלא עד הילוך פרסה. ובשר השור עד שלש פרסאות:

ע"א אי מזמני לך לאכול דייסא עד פרסה - לך אחר דייסא לאכול וטפי לא ולאכול בשר שור לך עד שלש פרסאות:

כל מידעם לא תפלוט קמי רבך - לא תרוק רוק בפני רבך כדאמר במס' עירובין (דף צט.) הרק לפני רבו חייב מיתה שנאמר וכל משנאי אהבו מות אבל אם אכלת דלעת ודייסא ונזדמן לך הרוק בפיך פלוט בפני רבך וזרוק אותו לחוץ שיש בו סכנת נפשות שהן קשין לגופו של אדם כפתילה של אבר:

ואפילו לפני שבור מלכא פלוט - ואל תתבייש. עד מתי אתה מאכילני רוקך. שהיה נותן ההוצא בפיו ומדביק בו הרוק שבפיו ומחזירו בקערה:

צאתך - עפרורית שבצפרניו:

בלוספיין - תאנים שנתבשלו יותר מדאי: כיון שאין יוצאין מבני מעים:

כ"ש - דמעלו שנסמוך עליהן שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר:

מורה ורוי - אתה תלמיד בעל הוראה ואתה שיכור מפני שהיו פניו צהובין כל שעה:

הימנותא בידא דההיא איתתא - אמונתי בידך שאיני שותה כל השנה יין אלא קידושא ואבדלתא:

וחוגר אני צדעי - וקושר אני צדעי פדחתי משום מיחוש ראשי מפני ד' כוסות ששתיתי שאני חושש מהן מפסח עד עצרת:

אי כמלוי ברבית כו' - שהן מרויחין ביותר ופניהן צהובין ויפין:

תרוייהו - לגדל חזירין ולהלוות ברבית אסירי ליהודאי ודאי לאו מינייהו פני צהובין:

שקיל גולפא - היה נושא הקנקן לבית המדרש לישב עליה:

מלאכה שמכבדת כו' - דעכשיו ישב עליה בבית המדרש:

נפקת נקטת עמרא - יצאת לשוק וקנתה לצמר ועבדה גלימא:

דהוטבי - ועשתה ממנו סרבל טוב:

וכד נפקת - איהי לשוקא הות ניכסי ביה: ורבי יהודה כד הוה מצלי הוה נמי מכסי ביה:

שעטני מעיל - שתיה להן חביב כל כך שלא היה להן אחר:

ר"ן[עריכה]

כמאן מצלינן אקצירי ואמריעי. בכל ימות השנה:

כמאן כר' יוסי. דאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז.) אדם נדון בכל יום דאילו לרבנן דאית להו דנדון בר"ה כיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת להן:

קצירי קצירי ממש. חולין ומיקרו קצירי לפי שנפשם קצרה מחמת חליים:

מתני' דלא כבבלאי. מתני' דשרי עבה משום דלא מתאכלא בי' ריפתא:

דלא כבבלאי. דאילו לבבלאי כיון דאכלי בהדי ריפתא תבשיל מיקרי ואסור:

נקרני. שאוכלי' בנקיות לשון אחר נקדני שמדקדקים באכילתן וכדאמרי' בפ' שלשה שאכלו (ברכות דף נ.) הנקדנים תופסין אותו בכך:

דייסא. מאכל של חטים מבושלים:

דחיטי בלחמא דחיטי. דרב חסדא מבני בבל היה שהיו אוכלים פת בדייסא:

בחסיסי. קמח של קליות:

עד פרסה. לך פרסה כדי לאכול דייסא:

לפתילה של אבר. שאינו מתעכל:

בהוצא. בקליפת עץ:

מאכילני רוקך. שאין דרך לקנח ההוצא לאחר שנתנה לתוך פיו כשמחזירה בקערה:

מאכילני צואתך. צואה שתחת הצפרנים:

בלוספיין. מין תאנים שקשין להתעכל:

כ"ש שנסמוך עליהן למחר. שמתוך שאין מתעכלין מתעכבין במעים וכל זמן שעומדין שם זנין את הגוף:

מורה ורוי. בעל הוראה ומשתכר שמתוך שראתה פניו צהובין היתה סבור' שנשתכר:

כמגדלי חזירי'. שמתוך שמרויחין הרבה פניהם צהובין:

גולפא. קנקן והיה מביאו לבית המדרש כדי שישב עליו:

שמכבדת את בעליה. שלא היה יושב ע"ג קרקע:

דהוטבי. גלימא חשוב':

שעטני מעיל. שהיה חשוב בעיניו כמעיל:

תוספות[עריכה]

כמאן מצלינן האידנא על החולים כר' יוסי. דאמר אדם נדון בכל יום דאילו למאן דאמר דנדון בראש השנה הוי תפלת שוא:

מתני' דלא כבבלאי דאכלי דייסא בנהמא. וא"כ גם תבשיל עבה אסור לדידהו:

איכא דמשאיל להני נקרני. פירוש מי ימצא שישאל להני נקיי הדעת כמו נקיר שמיה (פסחים קיא:) וכן לנקר חצירו (ביצה ח:) ויש מפרשין נקדני כמו (ברכות נ.) הנקדנין תופסים אותו ע"כ וכל המדקד' בדברי' נקרא נקדן:

בחסיסי . קמח של קליות וכן פר"י (פרק כל שעה ד' לט) ור"ח פירש קמח של עדשים ופירושו נראה יותר דלפרש"י היה לו לקרותו קימחא דאבישונא ועוד אמר פ' כל שעה ממחו ליה קדרה בחסיסי ואי קימחא דאבשונא הא אמר לעיל מיניה בההוא פירקא דאסור:

לפלוט. כלומר אם יצטרך לרוק ירוק ואל יניח בשביל כבוד רבו:

בלוספיין. מין תאנים רעים:

כל שכן דנסמוך עליהם למחר. שלא יתעכלו מהר וכל זמן שהמאכל בתוך הבני מעיים הלב נסעד:

וחוגרני צדעי. פירוש חוגר וקושר היה צדעיו לפי שהיה חש בראשו על היין ששתה בפסח:

שקיל גולפא. לישב בבית המדרש:

שמכבדת בעליה. שלא אצטרך לישב על גבי קרקע:

שעטני מעיל. חשוב היה לו כמעיל: