רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/נדרים/פרק ו

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאני טועם אסור במעשה קדירה רך ומותר בעבה ומותר בביצה טרמיטא ובדלעת הרמוצה: גמ' תנא ר' יאשיה אוסר אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו את הפסח באש כמשפט לימא בהא קמיפלגי דר' יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דידן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לא דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ומר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא דתנא דידן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרי ליה מבושל ובאתריה דרבי יאשיה אפילו לצלי קרי מבושל והא קרא קא נסיב אסמכתא בעלמא הוא וכן כל נדרים לפי לשון אנשי המקום. ירושלמי פ"ו ה"א הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר במעושן פי' שנתייבש בעשן ונאכל בלא בישול מהו שיהא מותר במטוגן מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בחמי טבריה הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר במבושל: קונם תבשיל וכו' והא מן תבשיל נדר אמר אביי האי תנא סבר כל מידי דמיתאכלא ביה ריפתא תבשיל קרו ליה תנ"ה הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי בשלוק ומבושל ואסור בחוטריות רכות שהחולים אוכלים בהן פתן. ירושלמי שם אמר רב חסדא אסור בביצה מגולגלת שכן דרך החולה לאכול בה פתו:

סימן ב[עריכה]

מתני' הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתא אמר קונם היורד לקדירה שאני טועם אסור בכל המתבשלים בקדירה. ירושלמי ה"ב איזה מעשה רתחתא כגון חלקא וטרגיז וטיסני סולת ואורז זריד וערסן: גמ' תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאילפס שכבר ירד לקדירה קודם שירד לאילפס מן היורד לאילפס מותר ביורד לקדירה מן הנעשה בקדירה מותר בנעשה באילפס מן הנעשה באילפס מותר בנעשה בקדירה מן היורד לתנור אין אסור אלא בפת אם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשין בתנור: מתני' מן הכבוש אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושים מן השלוק אינו אסור אלא בשלוק של ירק דברי רבי יהודה שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקין מן הצלי אינו אסור אלא מן הצלי של בשר דברי רבי יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויין מן המליח אינו אסור אלא מן המליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחין ירושלמי ה"ו סברין למימר מלוח עולם הא לשעה לא אמר ר' יודן ממה דתנינן לעיל דף יח. הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך הדא אמרה מליח לשעה מלוח הוא. דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין טפלין בין חיין בין מבושלים ומותר בטרית טרופה. מותר בציר ובמורייס הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ומורייס הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס: גמ' תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר דג דגים שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים דלשון בני אדם דג גדול משמע דגה משמע הקטנים. ירושלמי ה"ז איזהו גדול ואיזהו קטן רבא בר מר רב זעירא כל נון דאנא אכיל ליה פחות מליטרא לבי דדנא מטעים ליה ומסתברא הכל לפי שרגיל לקרות לו דג קטן:

סימן ג[עריכה]

מתני' הנודר מן החלב מותר בקום רבי יוסי אוסר מן הקום מותר בחלב אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין טפילה: גמ' תניא הנודר מן החלב מותר בקום מן הקום מותר בחלב מן החלב מותר בגבינה מן הגבינה מותר בחלב מהן הרוטב מותר בקיפה מן הקיפה מותר ברוטב ואם אמר בשר זה עלי אסור בו וברוטבו ובקיפו: ירושלמי ה"ח מ"ט דרבי יוסי בקום שם אבוי קרוי עליו על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל חמרא מבשלא קרו ליה ובגמרא איתמר דרבי יוסי ורבנן מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דרבנן קרו ליה לחלבא חלבא לקומא קומא באתריה דרבי יוסי לקומא נמי קרו קומא דחלבא ושמעינן מינה דאפילו לרבנן הנודר מן היין אסור ביין מבושל דחמרא מבשלא קרו ליה ואע"ג דתנן רבי יהודה בן בתירא אומר כל ששם תולדתו קרוייה עילויה אסור אף ביוצא ממנו ופליגי רבנן עליה. התם שם בנו הכא שם אביו הכי פריש לה בירושלמי: מתני' הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה ור' יהודה אוסר אמר רבי יהודה מעשה ואסר עלינו ר' טרפון בבצים שנתבשלו עמו אמרו לו כן הדבר אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי שהנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם אסור וא"ת אפי' אין בו בנותן טעם ליתסר דקונמות הוי דבר שיש לו מתירין כדאמרי' בשילהי פירקין לקמן דף נט. וי"ל דהא דאמרינן דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ה"מ מין במינו אבל בשאינו מינו בנותן טעם כשאר איסורין והכי איתא בירושלמי ה"ח זה הכלל היה ר' שמעון אומר משום ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני הקדש וחמץ לא נתנו להם חכמים שיעור אלא מין במינו בכל שהו ושלא במינו בנותן טעם וכל שאין לו מתירין כגון חלה ותרומה וערלה וכלאי הכרם נתנו להם חכמים שיעור בין במינו ובין שלא במינו בנותן טעם ואלו נדרים מה את עביד להון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מי עבדינן כדבר שיש לו מתירין התני תמן כתובות עד: שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו כלומר וכיון שעוקר אותו מעיקרו נמצא שלא נאסר מעולם ולא הוי דבר שיש לו מתירין אמרי אין עוקרו אלא מכאן ולהבא כלומר עיקר העיקר מכאן ולהבא שהרי היה אסור עד עתה ואע"פ שעוקרו מעיקרו מכל מקום היה אסור עד היום הלכך חשיב דבר שיש לו מתירין והא מתניתין עבדא לי' כדבר שאין לו מתירין דתנו תמן הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם אוסר תיפתר מין בשאינו מינו בדבר שיש לו מתירין:

סימן ד[עריכה]

הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין אמר קונם יין שאני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור הנודר מן הענבים מותר ביין מן הזתים מותר בשמן אמר קונם זתים וענבים אלו שאני טועם אסור בהם וביוצא מהן: גמ' בעי רמי בר חמא אלו דווקא או שאני טועם דווקא באלו לא קמבעיא ליה דדוקא הוא דתנן אמרו לו כן הדבר אימתי שאמר בשר זה עלי וכו' כי קא מיבעי ליה בשאני אוכל שאני טועם ת"ש דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים ומותר בטרית ובציר אמר רבא וכבר יצא מהם ולא איפשיטא הך בעיא הלכך אזלינן לחומרא ואם אמר שאני אוכל שאני טועם או אלו אסור ביוצא מהן וכן נמי בנתינת טעמו דהא מייתי ראייה מנתינת טעם ליוצא מהן והא דאמרי' במתני' הנודר מן הבשר מותר ברוטב היינו באומר קונם בשר עלי שלא כיון אלא במה שנקרא בשר:

סימן ה[עריכה]

מתני' הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מן הסתוניות מותר בחומץ סתוניות ר' יהודה בן בתירא אומר כל ששם תולדתו קרוייה עליו ונדר ממנו אסור אף ביוצא ממנו וחכמים מתירין: גמ' חכמים היינו ת"ק איכא בינייהו הא דתניא כלל אמר ר"ש בן אלעזר כל שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון תמרים ודבש תמרים שנדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו וכל שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו אין אסור אלא ביוצא ממנו ת"ק לית ליה דרשב"א לא באותה שדרכו ליאכל והיוצא ממנו לאכול ולא באותה שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל דהיינו סתוניות וחומץ סתוניות ורבנן בתראי אית להו דרשב"א באותה שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא מהן ליאכל ומתירין בסתוניות ואוסרין בחומץ הנודר שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה: מתני' הנודר מן היין מותר ביין תפוחים. הנודר מן השמן מותר בשמן שומשמין מן הדבש מותר בדבש תמרים מן החומץ מותר בחומץ סתוניות מן הכרישין מותר בקפלוטות מן הירק מותר בירקות שדה שהוא שם לווי: גמ' תניא הנודר מן השמן בא"י מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית בבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה פשיטא לא צריכא דרובא מחד מסתפקי מהו דתימא ניזיל בתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא: מתני' הנודר מן הכרוב אסור באספרגוס מן האספרגוס מותר בכרוב מן הגריסין אסור במקפה ורבי יוסי מתיר מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום ורבי יוסי מתיר מן השום מותר במקפה מן העדשים אסור באשישים ור' יוסי מתיר מן האשישים מותר בעדשים ירושלמי הל' יג מ"ט דר' יוסי שם אביו עליו על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטין אלמא דלרבנן אסור בקונדיטין:

סימן ו[עריכה]

חטה חטים שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלין רבי יהודה אומר קונם גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיין: גמ' תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות חטה חטים שאני טועם אסור בין לכוס בין לאפות גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל גריס גריסין שאני טועם אסור בין לכוס בין לבשל:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רבינו_אשר_על_הש%22ס/פסקי_הרא%22ש/נדרים/פרק_ו&oldid=998536"