משנה נדרים ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


נדרים פרק ו', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק שישי ("הנודר מן") · >>

פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

הנודר מן המבשל, מותר בצלי ובשלוק.

אמר קונם תבשיל שאיני טועם, אסור במעשה קדרה רך, ומותר בעבה. ומותר בביצת טרמיטא, ובדלעת הרמוצה.

משנה ב

הנודר ממעשה קדרה, אינו אסור אלא ממעשה רתחתה.

אמר: קונם היורד לקדרה שאיני טועם, אסור בכל המתבשלין בקדרה.

משנה ג

מן הכבוש, אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק. כבוש שאיני טועם, אסור בכל הכבושים.

מן השלוק, אינו אסור אלא מן השלוק של בשר. שלוק שאיני טועם, אסור בכל השלקים.

מן הצלי, אינו אסור אלא מן הצלי של בשר, דברי רבי יהודה. צלי שאיני טועם, אסור בכל הצלויים.

מן המליח, אינו אסור אלא מן המליח של דג. מליח שאיני טועם, אסור בכל המלוחים.

משנה ד

דג דגים שאיני טועם, אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחין בין טפלין, בין חיין בין מבושלין. ומותר בטרית טרופה ובציר.

הנודר מן הצחנה, אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס.

הנודר מטרית טרופה, אסור בציר ובמורייס.

משנה ה

הנודר מן החלב, מותר בקום. ורבי יוסי אוסר.

מן הקום, מותר בחלב.

אבא שאול אומר, הנודר מן הגבינה, אסור בה בין מלוחה בין (טפלה) [תפלה].

משנה ו

הנודר מן הבשר, מותר ברוטב ובקיפה. ורבי יהודה אוסר.

אמר רבי יהודה, מעשה ואסר עלי רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו.

אמרו לו, וכן הדבר, אימתי, בזמן שיאמר בשר זה עלי, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם, אסור.

משנה ז

הנודר מן היין, מותר בתבשיל שיש בו טעם יין.

אמר קונם יין זה שאיני טועם, ונפל לתבשיל, אם יש בו בנותן טעם, הרי זה אסור.

הנודר מן הענבים, מותר ביין. מן הזיתים, מותר בשמן.

אמר: קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם, אסור בהן וביוצא מהן.

משנה ח

הנודר מן התמרים, מותר בדבש תמרים.

מסתוניות, מותר בחומץ סתוניות.

רבי יהודה בן בתירא אומר, כל ששם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו, אסור אף ביוצא הימנו. וחכמים מתירין.

משנה ט

הנודר מן היין, מותר ביין תפוחים. מן השמן, מותר בשמן שומשמין. מן הדבש, מותר בדבש תמרים. מן החומץ, מותר בחומץ סתוניות.

מן הכרשין, מותר בקפלוטות. מן הירק, מותר בירקות השדה, מפני שהוא שם לווי.

משנה י

מן הכרוב, אסור באספרגוס. מן האספרגוס, מותר בכרוב.

מן הגריסין, אסור (במקפה) [מן המקפה], ורבי יוסי מתיר. מן המקפה, מותר בגריסין.

מן המקפה, אסור בשום, ורבי יוסי מתיר. מן השום, מותר במקפה.

מן העדשים, אסור באשישין, [ורבי יוסי מתיר]. מן האשישים, מותר בעדשים.

חטה חטים שאיני טועם, אסור בהן בין קמח בין פת.

גריס גריסין שאיני טועם, אסור בהן בין חיין בין מבושלים.

רבי יהודה אומר, קונם גריס או חטה שאיני טועם, מתר לכוס חיין.

(א)
הַנּוֹדֵר מִן הַמְּבֻשָּׁל,
מֻתָּר בְּצָלִי וּבְשָׁלוּק.
אָמַר: קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה רַךְ,
וּמֻתָּר בְּעָבֶה;
וּמֻתָּר בְּבֵיצַת טְרָמִיטָא, וּבִדְלַעַת הָרְמוּצָה:
(ב)
הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵרָה,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּה.
אָמַר: קוֹנָם הַיּוֹרֵד לַקְּדֵרָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִין בַּקְּדֵרָה:
(ג)
מִן הַכָּבוּשׁ,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק.
כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים.
מִן הַשָּׁלוּק,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר.
שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלָקִים.
מִן הַצָּלִי,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּיִים.
מִן הַמָּלִיחַ,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג.
מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים:
(ד)
דָּג, דָּגִים, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בָּהֶן,
בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים,
בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין,
בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִין;
וּמֻתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּבְצִיר.
הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה,
אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה,
וּמֻתָּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס.
הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה,
אָסוּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס:
(ה)
הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב,
מֻתָּר בַּקּוּם.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
מִן הַקּוּם, מֻתָּר בֶּחָלָב.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה, אָסוּר בָּהּ,
בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה:
(ו)
הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר,
מֻתָּר בָּרֹטֶב וּבַקִּיפָה.
וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלַי רַבִּי טַרְפוֹן בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ.
אָמְרוּ לוֹ: וְכֵן הַדָּבָר;
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר: בָּשָׂר זֶה עָלַי;
שֶׁהַנוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרַב בְּאַחֵר,
אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר:
(ז)
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן,
מֻתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן.
אָמַר: קוֹנָם יַיִן זֶה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, וְנָפַל לַתַּבְשִׁיל,
אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זֶה אָסוּר.
הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים, מֻתָּר בְּיַיִן.
מִן הַזֵּיתִים, מֻתָּר בְּשֶׁמֶן.
אָמַר: קוֹנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בָּהֶן וּבַיּוֹצֵא מֵהֶן:
(ח)
הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים,
מֻתָּר בִּדְבָשׁ תְּמָרִים.
מִסִּתְוָנִיּוֹת,
מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר:
כֹּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר הֵימֶנּוּ,
אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶנּוּ.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין:
(ט)
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן, מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים.
מִן הַשֶּׁמֶן, מֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין.
מִן הַדְּבַשׁ, מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים.
מִן הַחֹמֶץ, מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.
מִן הַכְּרֵשִׁין, מֻתָּר בַּקַּפְלוֹטוֹת.
מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה.
מִפְּנֵי שָׁהוּא שֵׁם לְוַי:
(י)
מִן הַכְּרוּב, אָסוּר בְּאִסְפָּרָגוּס.
מִן הָאִסְפָּרָגוּס, מֻתָּר בִּכְרוּב.
מִן הַגְּרִיסִין, אָסוּר בַּמִּקְפָּה.
וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
מִן הַמִּקְפָּה, מֻתָּר בַּגְּרִיסִין.
מִן הַמִּקְפָּה, אָסוּר בַּשּׁוּם.
וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
מִן הַשּׁוּם, מֻתָּר בַּמִּקְפָּה.
מִן הָעֲדָשִׁים, אָסוּר בָּאֲשִׁישִׁין.
וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר)
מִן הָאֲשִׁישִׁים, מֻתָּר בָּעֲדָשִׁים.
חִטָּה, חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֶּין פַּת.
גְּרִיס, גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
מֻתָּר לָכֹס חַיִּין:


נוסח הרמב"ם

(א) הנודר מן המבושל -

מותר - בצלוי, ובשלוק.
אמר: קונם תבשיל - שאיני טועם,
אסור - במעשה קדירה רך,
ומותר - בעבה.
ומותר - בביצת טרמיטא, ובדלעת הרמוצה.


(ב) הנודר ממעשה קדירה -

אינו אסור - אלא ממעשה רתחתה.
אמר: קונם יורד לקדירה - שאיני טועם,
אסור - מכל המתבשלין בקדירה.


(ג) [ב] *הערה 1: מן הכבש -

אינו אסור - אלא מן הכבש של ירק.
כבוש - שאיני טועם,
אסור - בכל הכבשין.
מן השלק -
אינו אסור - אלא מן השלק של בשר,
דברי רבי יהודה.
שלוק - שאיני טועם,
אסור - בכל השלקים.
מן הצלי -
אינו אסור - אלא מן הצלי של בשר,
דברי רבי יהודה.
צלי - שאיני טועם,
אסור - בכל הצלויים.
מן המליח -
אינו אסור - אלא מן המליח של דג.
מליח - שאיני טועם,
אסור - בכל המלוחים.


(ד) [ג] דג דגים - שאיני טועם,

אסור - בהן,
בין גדולים - בין קטנים,
בין מלוחים - בין תפלים,
בין חיים - בין מבושלים.
ומותר - בטרית טרופה, ובציר.
הנודר - מן הצחנה,
אסור - בטרית טרופה,
ומותר - בציר, ובמוריס.
הנודר - מטרית טרופה,
מותר - בציר, ובמוריס.


(ה) [ד] הנודר - מן החלב,

מותר - בקוס.
רבי יוסי - אוסר.
מן הקוס,
מותר - בחלב.
אבא שאול אומר:
הנודר - מן הגבינה,
אסור בה - בין מליחה, בין תפילה.


(ו) [ה] הנודר - מן הבשר,

מותר - ברוטב, ובקופה.
רבי יהודה - אוסר.
אמר רבי יהודה: מעשה,
ואסר עלי רבי טרפון - ביצים שנתבשלו בתוכו.
אמרו לו: וכן הדבר, אימתי?
בזמן שאמר: הבשר הזה עלי - אסור,
שהנודר מן הדבר - ונתערב באחר,
אם יש בו בנותן טעם - הרי זה אסור.


(ז) הנודר - מן היין,

מותר - בתבשיל, שיש בו טעם יין.
אמר: קונם יין זה - שאיני טועם,
ונפל - לתבשיל,
אם יש בו בנותן טעם - אסור.


[ו] הנודר - מן הענבים,

מותר - ביין.
מן הזיתים,
מותר - בשמן.
אמר: קונם זיתים וענבים אלו - שאיני טועם,
אסור - בהן, וביוצא מהן.


(ח) הנודר - מן התמרים,

מותר - בדבש תמרים.
מן הסתווניות,
מותר - בחומץ סתווניות.
רבי יהודה בן בתירה אומר:
כל - ששם תולדתו קרואה עליו,
ונדר - הימנו,
אסור - אף ביוצא הימנו.
וחכמים - מתירין.


(ט) [ז] הנודר - מן היין,

מותר - ביין תפוחים.
מן השמן,
מותר - בשמן שומשמין.
מן הדבש,
מותר - בדבש תמרים.
מן החומץ,
מותר - בחומץ סתווניות.
מן הכרישים,
מותר - בקפלוטות.
מן הירק,
מותר - בירקות שדה,
מפני - שהוא שם לווי.


(י) [ח] מן הכרוב,

אסור - באספרגוס.
מן האספרגוס,
מותר - בכרוב.
מן הגריסין,
אסור - במקפה.
רבי יוסי - מתיר.
מן המקפה,
מותר - בגריסין.
מן המקפה,
אסור - בשום.
רבי יוסי - מתיר.
מן השום,
מותר - במקפה.
מן העדשים,
אסור - באשישים.
רבי יוסי - מתיר.
מן האשישים,
מותר - בעדשים.


[ט] חיטה חיטים - שאיני טועם,

אסור - בהן,
בין חיים - בין מבושלים.
רבי יהודה אומר:
קונם גריס וחיטה - שאיני טועם,
מותר - לכוס חיים.

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים