משנה נדרים ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נדרים פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק שביעי ("הנודר מן") · >>

פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

הנודר מן הירק, מותר בדלועין. ורבי עקיבא אוסר.

אמרו לו לרבי עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו: קח לי ירק, והוא אומר: לא מצאתי אלא דלועין.

אמר להם: כן הדבר! או שמא אומר הוא לו: לא מצאתי אלא קטנית? אלא שהדלועין בכלל ירק, וקטנית אינו בכלל ירק.

ואסור בפול המצרי לח, ומותר ביבש.

משנה ב[עריכה]

הנודר מן הדגן, אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, אינו אסור אלא בחמשת המינין.

רבי מאיר אומר: הנודר מן התבואה, אינו אסור אלא בחמשת המינין. אבל הנודר מן הדגן, אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק.

משנה ג[עריכה]

הנודר מן הכסות, מותר בשק, ביריעה, ובחמילה.

אמר: "קונם צמר עולה עלי", מותר להתכסות בגיזי צמר. "פשתן עולה עלי", מותר להתכסות באניצי פשתן.

רבי יהודה אומר: הכל לפי הנודר. טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר: "קונם צמר ופשתים עולים עלי", מותר להתכסות, ואסור להפשיל לאחוריו.

משנה ד[עריכה]

הנודר מן הבית, מותר בעלייה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית.

הנודר מן העלייה, מותר בבית.

משנה ה[עריכה]

הנודר מן המיטה, מותר בדרגש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: דרגש בכלל מיטה.

הנודר מן הדרגש, מותר במיטה.


הנודר מן העיר, מותר ליכנס לתחומה של עיר, ואסור ליכנס לעיבורה.

אבל הנודר מן הבית, אסור מן האגף ולפנים.

משנה ו[עריכה]

"קונם פירות האלו עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי", אסור בחילופיהן ובגידוליהן.

"שאני אוכל ושאני טועם", מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורין.

משנה ז[עריכה]

האומר לאשתו: "קונם מעשה ידיך עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי", אסור בחילופיהן ובגידוליהן.

"שאיני אוכל", "שאיני טועם", מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורים.

משנה ח[עריכה]

"שאת עושה איני אוכל עד הפסח", "שאת עושה איני מתכסה עד הפסח", עשתה לפני הפסח, מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח.

"שאת עושה עד הפסח איני אוכל", ו"שאת עושה עד הפסח איני מתכסה", עשתה לפני הפסח, אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח.

משנה ט[עריכה]

"שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג", הלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד הפסח.

אחר הפסח, ב"לא יחל דברו".

"שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח" והלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסח.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א)
הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בַּדְּלוּעִין. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ: קַח לִי יָרָק, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְלוּעִין.
אָמַר לָהֶם, כֵּן הַדָּבָר. אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ: לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית? אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְקִטְנִית אֵינוֹ בִּכְלָל יָרָק.
וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ:
(ב)
הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.
אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בַּכֹּל, וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבַיָּרָק:
(ג)
הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בַּשַּׂק, בַּיְרִיעָה, וּבַחֲמִילָה.
אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר.
פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר.
טָעַן וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה, אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת, וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו:
(ד)
הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, מֻתָּר בָּעֲלִיָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבָּיִת.
הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה, מֻתָּר בַּבָּיִת:
(ה)
הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה, מֻתָּר בַּדַּרְגֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, דַּרְגֵּשׁ בִּכְלָל מִטָּה.
הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגֵּשׁ, מֻתָּר בַּמִּטָּה.
הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר, מֻתָּר לִכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁל עִיר, וְאָסוּר לִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ.
אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים:
(ו)
קוֹנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, (קוֹנָם הֵן לְפִי), אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן.
שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה.
אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִין:
(ז)
הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי, אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן.
שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה.
אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ גִדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִים:
(ח)
שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח, שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח;
עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, מֻתָּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח.
שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל, וְשֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה;
עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אָסוּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח:
(ט)
שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג;
הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּרָה בַּהֲנָאֲתוֹ עַד הַפֶּסַח.
אַחַר הַפֶּסַח, בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
שֶׁאַתְ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח,
וְהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח;
אֲסוּרָה בַהֲנָאֲתוֹ עַד הֶחָג,
וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח:

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הנודר מן הירק מותר בדלועים רבי עקיבה אוסר אמרו לו לרבי עקיבה והלוא אומר הוא אדם לשלוחו קח לנו ירק מן השוק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועים אמר להן וכן הדבר או שמא אומר הוא לו לא מצאתי אלא קטנית אלא שהדלועים בכלל הירק ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש.

(ב) הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי רבי מאיר וחכמים אומרין אינו אסור אלא מחמשת המינים בלבד רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינים אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן והירק.

(ג) הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עליי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עליי מותר לכסות באניצי פשתן רבי יהודה אומר הכל לפי הנודר טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולים עליי מותר לכסות ואסור להפשיל לאחוריו.

(ד) הנודר מן הבית מותר בעליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין עליה בכלל הבית הנודר מן העליה מותר בבית (ה) הנודר מן המיטה מותר בדרגש דברי רבי מאיר וחכמים אומרין דרגש בכלל המיטה הנודר מן הדרגש מותר במיטה הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ואסור ליכנס לעיבורה אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים.

(ו) קונם פירות האלו עליי קונם הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין (ז) האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עליי קונם הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורים.

(ח) שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לאכל ולהתכסות אחר הפסח שאת עושה עד הפסח איני אוכל שאת עושה עד הפסח איני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכל ולהתכסות אחר הפסח (ט) שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח ואחר הפסח בלא יחל דברו (במדבר ל ג) שאת נהנית לי עד החג אם הלכת לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח.

פירושים[עריכה]