משנה נדרים ח
נדרים פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת נדרים • פרק שמיני ("קונם יין") • >>
פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
קונם יין שאני טועם היום, אינו אסור אלא עד שתחשך.
שבת זו, אסור בכל השבת, ושבת שעברה.
חדש זה, אסור בכל החודש, וראש חודש להבא.
שנה זו, אסור בכל השנה, וראש השנה לעתיד לבוא.
שבוע זה, אסור בכל השבוע, ושביעית שעברה.
ואם אמר יום אחד, שבת אחת, חודש אחד, שנה אחת, שבוע אחד, אסור מיום ליום.
עד הפסח, אסור עד שיגיע.
עד שיהא, אסור עד שיצא.
עד לפני הפסח, רבי מאיר אומר, אסור עד שיגיע.
רבי יוסי אומר, אסור עד שיצא.
עד הקציר, עד הבציר, עד המסיק, אינו אסור אלא עד שיגיע.
זה הכלל, כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע, אסור עד שיגיע.
אמר עד שיהא, אסור עד שיצא.
וכל שאין זמנו קבוע, בין אמר עד שיהא, בין אמר עד שיגיע, אינו אסור אלא עד שיגיע.
עד הקיץ עד שיהא הקיץ, עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות.
עד שיעבור הקיץ, עד שיקפלו המקצועות.
עד הקציר, עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים אבל לא קציר שעורים.
הכל לפי מקום נדרו, אם היה בהר בהר, ואם היה בבקעה בבקעה.
עד הגשמים עד שיהיו הגשמים, עד שתרד רביעה שניה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד שיגיע זמנה של רביעה.
עד שיפסקו גשמים, עד שיצא ניסן כלו, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, עד שיעבור הפסח.
קונם יין שאיני טועם השנה, נתעברה השנה, אסור בה ובעיבורה.
עד ראש אדר, עד ראש אדר הראשון.
עד סוף אדר, עד סוף אדר הראשון.
רבי יהודה אומר, קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח, אינו אסור אלא עד ליל הפסח, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין.
אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור אלא עד לילי הצום, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר.
רבי יוסי בנו אומר, קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת, אינו אסור אלא עד לילי שבת, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום.
האומר לחברו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי.
וכן האומר לחברו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה בא ונותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר, אסור עד שיתן.
וחכמים אומרים, אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, הרי אני כאילו [התקבלתי].
היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם, הרי אלו מותרות ליהנות לו שלא נתכון זה אלא לשום אישות.
היה מסרב בחברו שיאכל אצלו, אמר: קונם לביתך שאיני נכנס, טיפת צונן שאיני טועם לך, מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה.
- קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם,
- אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
- שַׁבָּת זוֹ,
- אָסוּר בְּכָל הַשַּׁבָּת, וְשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה.
- חֹדֶשׁ זֶה,
- אָסוּר בְּכָל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא.
- שָׁנָה זוֹ,
- אָסוּר בְּכָל הַשָּׁנָה, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבוֹא.
- שָׁבוּעַ זֶה,
- אָסוּר בְּכָל הַשָׁבוּעַ, וּשְׁבִיעִית שֶׁעָבְרָה.
- וְאִם אָמַר יוֹם אֶחָד, שַׁבָּת אַחַת, חֹדֶשׁ אֶחָד, שָׁנָה אַחַת, שָׁבוּעַ אֶחָד,
- אָסוּר מִיוֹם לְיוֹם:
- עַד הַפֶּסַח, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
- עַד שֶׁיְּהֵא, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא.
- עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא:
- עַד הַקָּצִיר, עַד הַבָּצִיר, עַד הַמָּסִיק,
- אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, וְאָמַר: עַד שֶׁיַּגִּיעַ, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיּעַ.
- אָמַר: עַד שֶׁיְּהֵא, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵּא.
- וְכֹל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ,
- בֵּין אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא, בֵּין אָמַר עַד שֶׁיַּגִּיעַ,
- אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ:
- כֹּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, וְאָמַר: עַד שֶׁיַּגִּיעַ, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיּעַ.
- עַד הַקַּיִץ, עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ,
- עַד שֶׁיַתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכָּלוֹת.
- עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַקַּיִץ,
- עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת.
- עַד הַקָּצִיר,
- עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לִקְצֹר;
- קְצִיר חִטִּים, אֲבָל לֹא קְצִיר שְׂעוֹרִים.
- הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ,
- אִם הָיָה בָהָר – בָּהָר,
- וְאִם הָיָה בַבִּקְעָה – בַּבִּקְעָה:
- עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁיִּהְיוּ הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל רְבִיעָה.
- עַד שֶׁיִּפְסְקוּ גְּשָׁמִים, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן כֻּלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַפֶּסַח.
- קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, אָסוּר בָּהּ וּבְעִבּוּרָהּ.
- עַד רֹאשׁ אֲדָר, עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן.
- עַד סוֹף אֲדָר, עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח,
- אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח,
- שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה,
- אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹת יָיִן:
- אָמַר: קוֹנָם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שְׁיְּהֵא הַצּוֹם,
- אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי הַצּוֹם,
- שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה,
- אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל בָּשָׂר.
- רַבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ אוֹמֵר:
- קוֹנָם שׁוּם שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת,
- אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת,
- שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה,
- אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל שׁוּם:
- הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
- קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְךָ
- אִם אֵין אַתָּה בָּא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ
- כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין
- וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,
- הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,
- וְיֹאמַר לוֹ:
- כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְּבוֹדִי?
- זֶהוּ כְּבוֹדִי.
- קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְךָ
- וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
- קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי
- אִם אֵין אַתָּה בָּא וְנוֹתֵן לִבְנִי
- כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין
- וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,
- וְיֹאמַר לוֹ: הֲרֵי אֲנִי כְּאִלּוּ הִתְקַבַּלְתִּי.
- קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי
- הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת בַּת אֲחוֹתוֹ,
- וְאָמַר: קוֹנָם שֶׁהִיא נֶהֱנִית לִי לְעוֹלָם,
- וְכֵן הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
- וְאָמַר: קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם,
- הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ,
- שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אִישׁוּת.
- הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,
- אָמַר: קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֵינִי נִכְנָס,
- טִפַּת צוֹנֵן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ,
- מֻתָּר לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנֵן,
- שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:
- אָמַר: קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֵינִי נִכְנָס,
נוסח הרמב"ם
(א) קונם יין - שאיני טועם היום,
- אין אסור - אלא עד שתחשך.
- שבת זו -
- אסור - בכל השבת, ושבת לשעבר.
- חודש זה -
- אסור - בכל החודש, וראש החודש להבא.
- שנה זו -
- אסור - בכל השנה, וראש השנה לעתיד לבוא.
- שבוע זה -
- אסור - בכל השבוע, והשביעית לשעבר.
- אם אמר:
- יום אחד, ושבת אחת, וחודש אחד,
- ושנה אחת, שבוע אחד -
- אסור - מיום ליום.
(ב) עד הפסח -
- אסור - עד שיגיע.
- עד שיהא -
- אסור - עד שיצא.
- עד פני הפסח -
- רבי מאיר אומר:
- אסור - עד שיגיע.
- רבי יוסי אומר:
- אסור - עד שיצא.
- רבי מאיר אומר:
(ג) עד הקציר, עד הבציר, עד המסיק -
- אין אסור - אלא עד שיגיע.
- זה הכלל -
- כל שזמנו קבוע -
- ואמר: עד שיגיע - אסור עד שיגיע.
- עד שיהא - אסור עד שיצא.
- וכל שאין זמנו קבוע -
- בין שאמר - עד שיהא,
- בין שאמר - עד שיגיע,
- אין אסור - אלא עד שיגיע.
- כל שזמנו קבוע -
(ד) [ג] *הערה 1: עד הקיץ, עד שיהא הקיץ -
- עד שיתחילו העם - להכניס כלכלות.
- עד שיעבור הקיץ - עד שיכפלו המקציעות.
- עד הקציר - עד שיתחילו העם,
- לקצור קציר חיטים - ולא קציר שעורים.
- הכל - לפי מקום נדרו,
- אם היה בהר - כהר,
- אם היה בבקעה - כבקעה.
(ה) עד הגשמים, עד שיהיו הגשמים -
- עד שתרד רביעה שניה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- עד שתגיע זמנה של רביעה.
- עד שיפסקו גשמים -
- עד שיצא ניסן כולו,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- עד שיעבור הפסח.
- עד שיצא ניסן כולו,
[ד]
- קונם יין - שאיני טועם השנה,
- ונתעברה השנה -
- אסור - בה, ובעיבורה.
- עד ראש אדר - עד ראש אדר הראשון.
- עד סוף אדר - עד סוף אדר השני.
- ונתעברה השנה -
- רבי יהודה אומר:
- אמר: קונם יין שאיני טועם - עד שיהא הפסח,
- אינו אסור - אלא עד לילי הפסח,
- שלא נתכוון זה, אלא עד שעה - שדרך בני אדם לשתות יין.
- אמר: קונם יין שאיני טועם - עד שיהא הפסח,
(ו) אמר: קונם בשר שאיני טועם - עד שיהא צום,
- אינו אסור - אלא עד לילי הצום,
- שלא נתכוון זה, אלא עד שעה - שדרך בני אדם לאכל בשר.
- רבי יוסי בנו אומר:
- אמר: קונם שום שאיני טועם - עד שתהא שבת,
- אין אסור - אלא עד לילי שבת,
- שלא נתכוון זה, אלא עד שעה - שדרך בני אדם לאכל שום.
- אמר: קונם שום שאיני טועם - עד שתהא שבת,
(ז) [ה] האומר לחברו: קונם שאיני נהנה לך,
- אם אין אתה בא - ונוטל לבניך,
- כור אחד - של חיטים,
- ושתי חביות - של יין,
- הרי זה יכול להפר את נדרו - שלא על פי חכם,
- ויאמר לו: כלום אמרת לי, אלא מפני כבודי - וזה הוא כבודי.
- וכן האומר לחברו: קונם שאת נהנה לי,
- אם אין אתה נותן לבני -
- כור אחד - של חיטים,
- ושתי חביות - של יין,
- רבי מאיר אומר:
- אסור - עד שיתן.
- וחכמים אומרין:
- אף זה יכול להפר את נדרו - שלא על פי חכם,
- ויאמר לו: הרי אני - כאילו נתקבלתי.
- רבי מאיר אומר:
- היו מסרבין בו - לשאת את בת אחותו,
- אמר: קונם שהיא נהנית לי - לעולם,
- וכן המגרש את אשתו -
- אמר: קונם אשתי נהנית לי - לעולם,
- הרי אלו מותרות - להנות לו,
- שלא נתכוון זה - אלא לשם אישות.
- היה מסרב בחברו - שיאכל אצלו,
- אמר: קונם לביתך - שאיני נכנס,
- וטיפת צונין - שאיני טועם לך,
- מותר - ליכנס לביתו, ולשתות צונין,
- שלא נתכוון זה - אלא לשום אכילה ושתייה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה נדרים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב