משנה נדרים י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


נדרים פרק י', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק עשירי ("נערה מאורסה") · >>

פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

נערה המאורסה, אביה ובעלה מפרין נדריה.

הפר האב ולא הפר הבעל , הפר הבעל ולא הפר האב, אינו מופר, ואין צריך לומר שקיים אחד מהן.

משנה ב

מת האב, לא נתרוקנה רשות לבעל.

מת הבעל, נתרוקנה רשות לאב.

בזה יפה כח האב מכח הבעל.

בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב, שהבעל מפר בבגר, והאב אינו מפר בבגר.

משנה ג

נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום, נתארסה בו ביום, אפילו למאה, אביה ובעלה האחרון מפרין נדריה.

זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת, אביה ובעלה האחרון מפרין נדריה.

משנה ד

דרך תלמידי חכמים, עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו, אומר לה, כל נדרים שנדרת בתוך ביתי, הרי הן מופרין.

וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה, כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי, הרי הן מופרין, שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר.

משנה ה

בוגרת ששהתה שנים עשר חדש, ואלמנה שלשים יום, רבי אליעזר אומר, הואיל ובעלה חייב במזונותיה, יפר.

וחכמים אומרים, אין הבעל מפר , עד שתכנס לרשותו .

משנה ו

שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין, רבי אליעזר אומר, יפר.

רבי יהושע אומר, לאחד אבל לא לשנים.

רבי עקיבא אומר, לא לאחד ולא לשנים.

אמר רבי אליעזר, מה אם אשה שקנה הוא לעצמו, הרי הוא מפר נדריה, אשה שהקנו לו מן השמים, אינו דין שיפר נדריה.

אמר לו רבי עקיבא, לא, אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות, תאמר באשה שהקנו לו מן השמים, שיש לאחרים בה רשות.

אמר לו רבי יהושע, עקיבא, דבריך בשני יבמין, מה אתה משיב על יבם אחד.

אמר לו, אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאשה.

משנה ז

האומר לאשתו, כל הנדרים שתדרי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני, הרי הן קימין, לא אמר כלום.

הרי הן מופרין, רבי אליעזר אומר, מופר.

וחכמים אומרים, אינו מופר.

אמר רבי אליעזר, אם הפר נדרים שבאו לכלל אסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל אסור.

אמרו לו, הרי הוא אומר, (במדבר ל) אישה יקימנו ואישה יפרנו, את שבא לכלל הקם, בא לכלל הפר.

לא בא לכלל הקם, לא בא לכלל הפר.

משנה ח

הפרת נדרים, כל היום.

יש בדבר להקל ולהחמיר.

כיצד, נדרה בלילי שבת, יפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך.

נדרה עם חשכה, מפר עד שלא תחשך.

שאם חשכה ולא הפר, אינו יכול להפר.

(א)

נַעֲרָה הַמְּאֹרָסָה,

אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפֵרִין נְדָרֶיהָ.
הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל,
הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב,
אֵינוֹ מוּפָר;
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁקִּיֵּם אֶחָד מֵהֶן:
(ב)

מֵת הָאָב, לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל;

מֵת הַבַּעַל, נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.
בָּזֶה יָפֶה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבַּעַל.
בְּדָבָר אַחֵר יָפֶה כֹּחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב,
שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר בְּבֶגֶר,
וְהָאָב אֵינוֹ מֵפֵר בְּבֶגֶר:
(ג)

נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה,

נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, נִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, אֲפִלּוּ לְמֵאָה,
אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת,
אָבִיהָ וּבַעְלָה הָאַחֲרוֹן מְפֵרִין נְדָרֶיהָ:
(ד)

דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,

עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ:
כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין.
וְכֵן הַבַּעַל, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ:
כָּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי, הֲרֵי הֵן מוּפָרִין;
שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:
(ה)

בּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, יָפֵר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין הַבַּעַל מֵפֵר, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ:
(ו)

שׁוֹמֶרֶת יָבָם, בֵּין לְיָבָם אֶחָד בֵּין לִשְׁנֵי יְבָמִין,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָפֵר.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לְאֶחָד אֲבָל לֹא לִשְׁנַיִם.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא לְאֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מָה אִם אִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ, הֲרֵי הוּא מֵפֵר נְדָרֶיהָ;
אִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּפֵר נְדָרֶיהָ?
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא;
אִם אָמַרְתָּ בְּאִשָּׁה שֶׁקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ,
שֶׁאֵין לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת,
תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם,
שֶׁיֵּשׁ לַאֲחֵרִים בָּהּ רְשׁוּת?
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
עֲקִיבָא, דְּבָרֶיךָ בִּשְׁנֵי יְבָמִין;
מָה אַתָּה מֵשִׁיב עַל יָבָם אֶחָד?
אָמַר לוֹ:
אֵין הַיְּבָמָה גְּמוּרָה לַיָּבָם כְּשֵׁם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִישָׁהּ:
(ז)

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ:

כָּל הַנְּדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּאן עַד שֶׁאָבוֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי הֵן קַיָּמִין,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
הֲרֵי הֵן מוּפָרִין,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוּפָר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מוּפָר.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
אִם הֵפֵר נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלַל אִסּוּר, לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָּאוּ לִכְלַל אִסּוּר?
אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (במדבר ל, יד):
"אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ";
אֵת שֶׁבָּא לִכְלַל הֶקֵם, בָּא לִכְלַל הֶפֵר;
לֹא בָּא לִכְלַל הֶקֵם, לֹא בָּא לִכְלַל הֶפֵר:
(ח)

הֲפָרַת נְדָרִים כָּל הַיּוֹם.

יֵש בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.
כֵּיצַד?
נָדְרָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת,
יָפֵר בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת, עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ.
נָדְרָה עִם חֲשֵׁכָה,
מֵפֵר עַד שֶׁלֹּא תֶּחֱשַׁךְ;
שֶׁאִם חָשְׁכָה וְלֹא הֵפֵר,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:


נוסח הרמב"ם

(א) נערה מאורסה -

אביה, ובעלה - מפירין נדריה.
הפר האב - ולא הפר הבעל,
הפר הבעל - ולא הפר האב,
אינו מופר
ואין צריך לומר - שיקיים אחד מהן.


(ב) מת האב -

לא נתרוקנה רשות - לבעל.
מת הבעל -
נתרוקנה רשות - לאב.
בזה יפה כוח האב - מכוח הבעל.
דבר אחר -
יפה כוח הבעל - מכוח האב,
שהבעל - מפר בבגר,
והאב - אינו מפר בבגר.


(ג) נדרה - והיא ארוסה,

נתגרשה - בו ביום,
נתארסה - בו ביום,
אפילו למאה,
אביה, ובעלה האחרון - מפירין נדריה.
זה הכלל -
כל שלא יצאת ברשות עצמה - שעה אחת,
אביה, ובעלה האחרון - מפירין נדריה.


(ד) דרך תלמידי חכמים -

עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו - אומר לה:
כל נדרים, שנדרת בתוך ביתי - הרי הן מופרין.
וכן הבעל -
עד שלא תיכנס לרשותו - אומר לה:
כל נדרים, שנדרת עד שלא תיכנסי בתוך ביתי - הרי הן מופרין.
שמשתיכנס לרשותו - אינו יכול להפר.


(ה) בוגרת - ששהת שנים עשר חודש,

ואלמנה - שלשים יום,
רבי אליעזר אומר:
הואיל ובעלה חייב במזונותיה - יפר.
וחכמים אומרין:
אין הבעל מפר - עד שתיכנס לרשותו.


(ו) שומרת יבם -

בין יבם אחד - בין שני יבמין,
רבי אליעזר אומר: יפר.
רבי יהושע אומר: לאחד - אבל לא לשנים.
רבי עקיבה אומר: לא לאחד - ולא לשנים.
אמר רבי אליעזר:
מה אם אשה שקנה הוא לעצמו - הרי הוא מפר נדריה,
אשה שקנו לו מן השמים - אינו דין שיפר נדריה?
אמר לו רבי עקיבה: לא -
אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו - שאין לאחרים בה רשות,
תאמר באשה שקנו לו מן השמים - שיש לאחרים בה רשות?
אמר רבי יהושע:
עקיבה, דבריך - בשני יבמין,
מה אתה משיב - על יבם אחד?
אמר לו:
אין היבמה - גמורה לאישה,
כשם שהארוסה - גמורה לאישה.


(ז) האומר לאשתו:

כל נדרים שתידורי מכאן - ועד שאבוא ממקום פלוני,
הרי הן קיימין - לא אמר כלום.
הרי הן מופרין -
רבי אליעזר אומר: מופר.
וחכמים אומרים: אינו מופר.
אמר רבי אליעזר:
אם הפר נדרים - שבאו לכלל איסור,
לא יפר נדרים - שלא באו לכלל איסור?
אמרו לו: "אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל יד),
את שבא לכלל הקם - בא לכלל הפר,
לא בא לכלל הקם - לא בא לכלל הפר.


(ח) הפר נדרים - כל היום,

ויש בדבר להקל, ולהחמיר.
כיצד?
נדרה בלילי שבת -
מפר - בלילי שבת, וביום שבת לכשתחשך.
נדרה עם חשיכה -
מפר - עד שלא תחשך,
שאם לא הפר, וחשכה - אינו יכול להפר.


פירושים