משנה נדרים י ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק י · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום, נתארסה בו ביום, אפלו למאה, אביה ובעלה האחרון מפרין נדריה.

זה הכלל ט כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת, אביה ובעלה האחרון מפרין נדריה.

נוסח הרמב"ם

נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה זה הכלל כל שלא יצאת ברשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.

פירוש הרמב"ם

נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום, נתארסה כו' — הנדרים שנדרה בפני ארוס ראשון, מפר אותם ארוס אחרון, אחר שאינה ברשות עצמה, לפי שהיא נשארה ברשות האב אחר היותה נערה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נתגרשה בו ביום - ששמע האב, ז שאם עבר היום שוב אינו יכול להפר:

ונתארסה - לאחר, בו ביום:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה - שנדרה בפני הארוס הראשון, שהארוס מיפר בקודמין ח:

כל זמן שלא יצאה לרשות עצמה - לא מחמת בגר ולא מחמת נשואין:

פירוש תוספות יום טוב

נתגרשה בו ביום. פירש הר"ב ששמע האב וכו' בדוקא נקט ששמע האב. כלומר ולא הבעל דהכי מוקמינן לה בגמרא דף ע"ב דלא תפשוט מינה הא דאיבעי לן גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא ואי מתניתין דקאמרה בו ביום והיינו משום דבשמען מיירי איצטריך למימר דכולהו עניני ביה ביומא הוון וקאמרת דשמיעה הוה בין לאב בין לבעל תפשוט דגירושין כשתיקה דאי כהקמה אין עוד הפרה. ודוקא נתגרשה אבל מת פשיטא דלאו כהקמה שבעל כרחו מת ואי נמי אמרת דגרושין לאו כהקמה. תנן נתגרשה ולא מת לרבותא:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. פירש הר"ב שהארוס מיפר בקודמין. גמרא. דכתיב (במדבר ל') ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר. ובגמרא דף ס"ז דמדכתיב הויה שמע מיניה דבקדושין מיירי לא בנישואין אבל לגבי נשואה כתיב (שם) ואם בית אישה נדרה דמשמע ולא מה שקודם לכן. וזה שכתב הר"ב ארוס. וכן הוא בכולי דוכתא דבגמרא. ונמצא שם התואר על זה המשקל כמו עצום וכן שרוע וקלוט צרוע שבוע כי פתחות העי"ן מפני שהיא גרונית. וכן תמצא גם כן עוד בדבריהם בפ"ק דב"מ [ח:]. רכוב שהוא כמו רוכב ועיין עוד מ"ש בסוף פ"ב דע"ז. ועוד נמצא בדבריהם מסור ולא אמרו מוסר כי בא השם על זה המשקל. ול' הקדש על לשונם ז"ל יותר ממנו כמ"ש בריש תרומות. ואני שמעתי בדרשה מפי רבינו מהר"ר ליווא ז"ל שאמר בשם מסור לפי שאף על פי שלשעתו הוא הפועל ומוסר אחרים. אבל קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ולא יאחר והרי הוא נמסר. ועל פי זה אפשר לי גם כן לתת טוב טעם לשם ארוס שאף ע"פ שלפי האמת הוא המארס ומקדש לאשה. עם כל זה הרי גם הוא מתחייב ע"י כן בכמה דברים שהאיש נתחייב לאשתו. ולפיכך יצדק גם בו שם ארוס שהרי גם הוא נכנס בזה בכמה חיובים. ובזה שב הוא פעול:

זה הכלל. לאתויי הלך האב או שלוחיו עם שלוחי הבעל. גמרא פרק בתרא דף פ"ט ע"א ועיין במשנה ה':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) בדוקא נקט ששמע האב כלומר ולא הבעל דהכי מוקמינן לה בגמרא. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) בגמרא יליף ליה ודקדק מלת ארוס ולא קרי ליה מארס. עתוי"ט:

(ט) (על המשנה) זה הכלל. לאתויי הלך האב או שלוחו עם שלוחי הבעל. גמרא:


פירושים נוספים