מלאכת שלמה על נדרים י
<< · מלאכת שלמה · על נדרים · י · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
נערה המאורסה: פ"ד אחין דף כ"ט ובפ' אלו נערות (כתובות דף ל"ט) ובפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ"ו) ובפירקין דע"ד ובפ"ק דקדושין דף ד':
אביה ובעלה: משום דלא תימא או אביה או בעלה הדר תני ומפרש לה בסיפא ופי' הרא"ש ז"ל והא דלא תני אביה ובעלה מפירין יחדו אין זה לשון המשנה ע"כ. וביד בפי"א דהלכות נדרים סימן ו' ז' ט': וכתב הר"ן ז"ל נערה וכו' נערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס נמי בלא שותפותיה דאב לא מצי מפר ע"כ. אביה ובעלה מפירין דבי ר' ישמעאל מפיק לה מקרא דכתיב בין איש לאשתו בין אב לבתו דמשמע דבאשה אחת מיירי שרשות האב והבעל שולטין עליה ובין שניהם מפירין אבל כל חד לחודיה לא דמשמע שהיא בין שניהם והם שותפים בה כן פי' הרא"ש ז"ל וכן משמע שפירש ג"כ רש"י ז"ל וז"ל ואיש דכתיב בהאי קרא לא צריך דאי משום איש לאשתו לא צריך דהרי כבר נאמר למעלה אלא מכאן לנערה המאורסה דבין שניהם מפירין נדרה דאיש מפר חלקו באשתו ואב מפר חלקו בבתו ע"כ. וז"ל הר"ן ז"ל משמע ליה דבנערה המאורסה מיירי מדכתיב בההוא קרא בנעוריה בית אביה ומדסמך אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה ע"כ. ורבה מייתי לה מקרא דכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ופרכי' ואימא האי קרא בנשואה כתיב ומשני אי משום נשואה קרא אחרינא כתיב ואם בית אישה נדרה וע"ש עוד:
ולא הפר הבעל: אלא שתק מע"ל רש"י ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל קמ"ל דעד דמפירין שניהם בבת אחת כלומר שלא יהא הפסק שעה בין שתי ההפרות שלא היה האחרון יכול להפר כגון הכא שקודם שנשאל לא היה ראוי להפר הלכך נתבטלה הפרתו ואפילו אם יפר הראשון עמו פעם שנית אינו מועיל וכן משמע לישנא דמתני' דמדמי הך קיים להפר האחד ולא הפר השני ביום שמועתו דשוב אין תקנה. ויש מפרשים דיש תקנה אם יפר הראשון פעם שנית וראשון עיקר ע"כ:
ואין צריך לומר שקיים אחד מהם: בגמ' פריך השתא הפר זה בלא זה אמרת לאו כלום הוא קיים אחד מהם צריכא ליה לתנא למיתני בתמיה דאע"ג דאורחיה דתנא למיתני זו ואין צ"ל זו היינו דוקא במילי דלא דמו אהדדי דאע"ג דאתיא בתרייתא מק"ו מקמייתא תני לה אבל הכא חדא מילתא הוא דהפר אחד וקיים אחד היינו ממש הפר זה בלא זה ועדיפא מינה ומשני כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים א' מהם וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מ"ד מאי דאוקים הא עקריה קמ"ל דבעי' דשניהם מפירין בבת אחת וכו' כדפי' רע"ב ז"ל. והקשה הרשב"א ז"ל אמאי אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה דהא לבתר דאיתשיל על הקמתו כיון דחכם עוקר את הנדר מעיקרו הרי הוא כאילו לא הקים כלל וכדתנן בפ' האיש מקדש המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים אינה מקודשת הלכה לפני חכם והתירה ה"ז מקודשת דחשבי לה כאילו לא היה עליה נדרים כלל בשעת קדושין ה"נ לבתר דאתשיל נחזייה להאי גברא כאילו לא הקים מעולם. ולדידי לאו קושיא היא כלל דקדושין מתוך שהוא מעשה גמור אע"ג דכל זמן שלא התירה לא חיילי כי התירה אמרי' דאיגלאי מילתא דמעיקרא חיילי אבל הפרה דחד מהני קלשא לה טפי דבאפי נפשה לאו מידי היא אלא בצרופא דאידך ואפי' בצרופא דאידך לא מהניא כל זמן שאינם ראוין להצטרף ביחד וכדתניא דהפר אחד מהם ומת בטלה לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפי' כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דההיא שעתא לא חזיא לאיצטרופי בטלה לה לגמרי דכיון דלא חזיא ההיא שעתא לא חזיא נמי בתר זימנא עכ"ל הר"ן ז"ל בקיצור. ובטור יו"ד סימן רל"ד:
מת האב לא נתרוקנה וכו': עד סוף סימן ג' ביד שם פי"א סי' י' י"א י"ח:
לא נתרוקנה רשות לבעל: דאמר קרא בנעוריה בית אביה דמשמע בית אביה ולא בית בעלה והאי קרא מוקמי' ליה בנערה המאורסה כדכתיבנא בריש פירקין מדתנא דבי ר' ישמעאל:
נתרוקנה רשות לאב: כאדם המריק שקו ונותן לחברו כל מה שהיה בשק כן הבעל נשאר ריקן והוריש לאב כל זכות שהיה לו בה הרא"ש ז"ל. ורבה מפיק לה בגמרא מקרא דכתיב ואם היו תהיה לאיש שתי הויות במשמע ולעיל מיניה כתיב הפרה דאב וסמיך ליה שתי הזיות מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה כלומר שמת ארוס ראשון וראויה להתקדש לאחר לקודם הויה ראשונה שלא נתארסה לעולם והיא יושבת נערה בבית אביה מה קודמי הויה ראשונה אב מפר לחודיה אף קודמי הויה שניה אב מפר. ופרכינן אימא ה"מ דאב מפר בקודמי הויה שניה בנדרים שלא שמען הארוס הראשון קודם שמת דהיינו דומיא דקודם הויה ראשונה אבל בנדרים ששמע בהן הארוס ראשון קודם שימות ולא הספיק להפר אין האב מפר לבדו עד שתחזור ותתארס ויפר הוא והארוס האחרון. ומשנינן אי בנדרים שלא נראו לארוס ראשון בלחוד מצי מפר למה לי למיכתב ואם היו תהיה לאקושי הויות אהדדי הא מבנעוריה בית אביה נפקא דמשמע כל כמה דיתבא בית אביה מצי מפר הלכך ע"כ כי אתא ואם היו תהיה לאיש לנדרים שנראו לארוס היא דאתא:
שהבעל מפר בבגר: כדאמרי' במסכת כתובות הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וכל הנודרת על דעת בעלה נודרת שמאכילה והואיל והוא חייב במזונותיה כי נודרת יכול להפר לה ובגמרא פריך היכי דמי אילימא שקדשה כשהיא נערה ובגרה לאחר שנתארסה מכדי מיתה מוציאה מרשות אב שהרי יכולה לקדש עצמה אע"פ שהיא נערה אם מת אביה ובגרות ג"כ מוציאה מרשות אב לגמרי שאין לו רשות לא לקדשה ולא למכרה וא"כ מה במיתת האב לא נתרוקנה רשות לבעל אף בגרות לא נתרוקנה רשות לבעל ואי מוקמת לה שקדשה כשהיא בוגרת וקתני שאין האב מפר אלא הבעל הואיל והגיע זמן אע"פ שלא נכנסה לרשותו הא תנינא לה בסמוך בוגרת וששהתה וכו' וכיון דתניא בתר הכי פלוגתא דר' אליעזר ורבנן אמאי איצטריך למתנייה ומשני אי בעית אימא הכא דוקא ובסמוך לאשמועינן פלוגתא דר' אליעזר ורבנן ואב"א משנה דבוגרת דוקא והכא איידי דנקט רישא בזו יפה כח האב איצטריך ליה למיתני סיפא בזו יפה כח הבעל. בפי' רע"ב ז"ל והאב אינו מפר בבגר כדכתיב בבית אביה בנעוריה נראה דלאו בדוקא נקט האי קרא דבריש פרשת נדרים דלא מיירי בארוסה דהה"נ דמצי למנקט קרא דבנעוריה בית אביה וכן בכסף משנה פי"א דהלכות נדרים סימן ז' כתב ומ"ש ועד מתי אביה מפר עד שתבגר גם זה שם ומקרא מלא דבר הכתוב בהפרת נדרי אב בנעוריה בית אביה ולא בגרת ע"כ:
נתגרשה בו ביום כו' אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה: גמרא אמר שמואל מנא ה"מ דארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס ראשון דמשמע ליה וגם קבלה מרבו דהא דקתני מתני' בו ביום בשביל ארוס נקטיה ולאו משום שמיעת אב דשמע ארוס בו ביום ומש"ה דוקא בו ביום אבל ביום שלאחריו לא ועל כרחך בשמע עסיקינן דאי לא בו ביום למה לי ומשני דאמר קרא ואם היו תהי' לאיש ונדריה עליה והאו עליה קרא יתירה הוא דה"מ למיכתב ואם היו תהיה לאיש ונדרה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה והוה שמעי' מינה דארוס מפר בקודמין מדקאמר אשר אסרה דמשמע לשעבר למה לי למיכתב עליה אלא מופנה ויתר הוא לרבות אף נדרים שנראו לארוס ראשון ארוס אחרון מפר שארוס מפר בקודמין אבל אין הבעל מפר בקודמין כדתנן בסמוך:
זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה וכו': פי' שהרי זו לא יצאת לרשות עצמה שכשנתגרשה היתה ברשות אביה ה"ר יהוסף ז"ל. ומפ' בגמרא בפ' ואלו נדרים (נדרים דף פ"ט) לאתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או שלוחי האב עם שלוחי הבעל שאע"פ שהיא עם שלה"ב כיון שהאב או שלוחיו הלכו עמה לא יצאת מרשות אביה ואביה ובעלה מפירין נדריה. ועי' בפירקין דלקמן סוף סי ט'. ובטור יו"ד סי' רל"ד ושם בבית יוסף נתן טעם אמאי שינה בטור והחליף לכתוב ומת הבעל במקום ונתגרשה דקתני במתני':
דרך תלמידי חכמים וכו': ביד שם פ' אחד עשר סימן כ' כ"א. ברע"ב ז"ל ושמעינן ממתניתין כו' [עי' בתוי"ט] אכן אני רואה שלשה מחלוקות בדברי הפוסקים י"א שהבעל מפר בלא שמיעה אם אינו חרש וי"א אפילו פקח אינו יכול להפר עד שישמע וי"א דבין הבעל בין האב יכולין להפר בלא שמיעה אם אינם חרשים. עיין בשלחן ערוך שם סימן רל"ד סעיף כ"ה ובספר הלבוש שם:
בוגרת ששהתה: פ' אע"פ דף נ"ז. ובפירקין דף ע'. ובגמרא פריך בוגרת למה לי י"ב חדש בשלשים יום סגי דבוגרת דינה כאלמנה דנותנין לה שלשים יום מפני שכבר יש לה תכשיטין ומלבושין ולא משכחת לבוגרת י"ב חדש אא"כ נתקדשה ביום ראשון לבגרותה ותבעוה לינשא ומשום באי אנפא דחיקא לחוד דאינא לא ה"ל למיתני בבוגרת י"ב חדש ומפרקינן תני בוגרת וששהתה י"ב חדש כלומר בוגרת כדינה או בשלשים יום או בי"ב חדש לפרקים והנערה ששהתה זמן הקצוב לה דהיינו י"ב חדש הואיל ובעלה וכו' כן פי' הר"ן ז"ל וכן משמע ג"כ שפירש רש"י ז"ל אבל מפי' הרא"ש ז"ל משמע שהגרסא היא בוגרת וששהתה בויו ומשני תני ששהתה בלא ויו וה"פ בוגרת ששהתה י"ב חדש בבגרותה ואלמנה שנתקדשה לכל אחד מהם נותנין שלשים יום ולא בעי לתרצה כדתריץ לה רב הונא בפ' אע"פ הבוגרת ששהתה שלשים יום וקטנה ששהתה י"ב חדש משום דרב הונא איתותב התם הלכך מיבעי ליה לפרש י"ב חדש דאבוגרת קאי ע"כ:
וחכמים אומרים אין הבעל מפר יחידי עד שתכנס לרשותו: וחכמים היינו ר' יהושע דהוא בר פלוגתיה דר' אליעזר בכל דוכתא הר"ן ז"ל. גמ' אמר רבה ר' אליעזר ומשנה ראשונה דפ' אע"פ אמרו דבר אחד דכמו דר' אליעזר חשיב לה ככנוסה לענין נדרים הואיל והוא חייב במזונותיה ה"נ משנה ראשונה חשבי לה ככנוסה לענין להאכילה תרומה כדתנן התם הגיע זמן ולא נישאו או שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהם אמרו אין האשה אוכלת עד שתכנס לחופה א"ל אביי דילמא ע"כ לא קאמר במשנה ראשונה אלא בתרומה דרבנן כגון בזמן הזה או בעציץ שאינו נקוב או בפירות שנכנסו מח"ל לארץ אבל נדרים דמדאורייתא אין ארוס מפר אפילו לאחר שנתחייב במזונותיה אימא לך דלא מצי מפר בלא שותפותיה דאב א"נ ע"כ לא שמעת ליה לר' אליעזר אלא גבי נדרים ולא משום דחשיב לה כנשואה אלא כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר כל הנודרת על דעת בעלה נודרת והכא נמי כיון דאיהו מפרנס לה ודאי לא נדרה אלא על דעתיה אבל בתרומה אפילו דרבנן לא אכלה דאיכא למימר דנהי נמי דאיהו מפרנס לה איכא למיחש משום סמפון דקסברי בדיקת חוץ ע"י קרובות לאו שמה בדיקה ולשמא תשקה נמי איכא למיחש שמא לאו דוכתא מייחד לה:
עד שתכנס לרשותו: בטור י"ד סי' רל"ד כתב דדוקא בכניסתה לחופה אבל מסירה לשלוחיו לא סגי לענין הפרת נדרים אלא בין הוא בין אביה עמו אין יכולין להפר ע"כ. ובספר ש"ע שם סי' רל"ד סעי' ז' כתב בשם יש אומרים דעת הטור:
שומרת יבם: פ"ד אחים דף כ"ט. ובתשובות הרשב"א ז"ל סי' שנ"ח. ופי' הרב יהוסף ז"ל בין לשני יבמין פי' ואחד כבר עשה בה מאמר ע"כ:
ר' יהושע אומר לאחד ולא לשנים: ביד שם פי"א סי' כ"ג:
אין היבמה גמורה ליבם: כשם וכו' כתב הר"ן ז"ל דבקצת נסחי גרסי' במתני' אין היבמה גמורה לאישה וקרי לה ליבמה אישה ש"מ דבשעשה בה מאמר עסיקי'. וגם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה אין היבמה גמורה לאישה:
האומר לאשתו כל נדרים שתדורי וכו': בפירקין דף ע"ב ובפ' שני דנזיר דף י"ב. וביד פ"ג דהלכות נדרים סימן ט'. וכתב הרא"ש ז"ל על הברייתא שאמרה כלשון משנתינו כל נדרים שתדורי לא אמר כלום דלא דקדק התנא יפה בהא דקאמר שתדורי אלא שנדרת הוא דבעי למיתני דקיימא לן דאי אפשר להפר קודם שנדרה כרבנן ע"כ. וכן כתב הר"ן ז"ל דהוא עתיד כמקום עבר ודכוותה אשכחן טובא:
שבאו לכלל איסור: שכבר נדרה וקא חייל עלה ואפ"ה מיפר כ"ש דמיפר אותן נדרים שלא באו לכלל איסור כשיבואו דעדיין לית בהו מששא אבל לענין קיום אי אפשר שידון כך דנדרים שכבר באו לכלל איסור דין הוא שיקיים הלכך לא אמר כלום לדברי הכל רש"י ז"ל:
אמרו לו הרי הוא אומר אישה יקימנו ואישה יפרנו וכו': כלומר אע"ג דאיכא קל וחומר על כרחך הקישן הכתוב. וה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות הרי הוא אומר:
הפרת נדרים וכו': ס"פ בתרא דשבת. ובגמרא בברייתא פליגי ר' יוסי ב"ר יהודה ור"א ב"ר שמעון אמתני' ואומרים עד מעת לעת יכול להפר וטעמייהו מקרא דכתיב מיום אל יום:
ויש בדבר להקל ולהחמיר: כלומר פעמים שזמנו מרובה פעמים שזמנו מועט ולאפוקי ממ"ד מע"ל דלעולם זמנו שוה:
נדרה בלילי שבת: בכניסה מפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך והיינו להקל:
יפר בלילי שבת וביום השבת: שהלילה הולך אחר היום כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד רש"י ז"ל וכתב הרב יהוסף ז"ל פי' במה שאנו אומרים שהיום הולך אחר הלילה יש בו קולא שאם נדרה בלילה מפר גם ביום ויש בו חומרא כשנדרה ביום אינו יכול להפר בלילה ע"כ:
נדרה עם חשכה: שנדרה בשבת סמוך לחשכה מפר עד שלא תחשך והיינו להחמיר ובדין הוא דליתני אינו מפר [כו' עי' בתוי"ט] וביד פי"ב דהל' נדרי' סי' ט"ו. עוד בפי' ר"ע ז"ל ואין כאן שבועה שהוא עוקר הנדר מעיקרו. אמ' המלק' היא דעת הרמב"ן והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל דעתי בהפך בפי' משנתינו וברפי"ג דהל' נדרים והאריך שם על זה מהרי"ק ז"ל:
וכתב בתוי"ט שמ"ש ר"ע ז"ל ואם אינו יכול להכריחה מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו ה"ק שאם אינו יכול להכריחה סגי לי' במה שמבטל בלבו ואין צריך שיוציא לשון הפרה בשפתיו שכיון שאמר לה טלי אכלי ורצונו להכריחה אלא שאין ביכלתו כי מבטלו בלבו סגי אבל אפילו כשמכריחה ושומעת לו צריך נמי שיהא מבטל בלבו ע"כ בקצור ונראה בעיני דפשוט הוא וליכא למיטעי בהכי. וכתב הרמב"ם ז"ל כיצד מפר אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדבר וכו' וכתוב בספר לקח טוב פ' מטות נ"ל לומר דמכפל הפר יפר מרבינן שאר לשונות של הפרה ע"כ: