רי"ף על הש"ס/נדרים/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק עשירי[עריכה]

(דף רי"ף כ"ג ע"א) נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה (נדרים סז, א) הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר ואצ"ל שקיים אחד מהם:

(נדרים ע, א) מת האב לא נתרוקנה רשו' לבעל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב:

(נדרים סז, א) גמ' ואין צ"ל שקיים אחד מהם למה ליה למתני השתא הפר זה בלא זה לאו כלום קיים א' מהם צריכא למימר כי איצטריך ליה כגון שקיים אחד והפר אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקים הא עקריה קמ"ל עד דמפירין שניהם בבת אחת ונערה המאורסה דאביה ובעלה מפירין נדריה מנלן אמר רבה א"ק ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה:

(נדרים סח, א) איבעיא להו בעל מיגז גייז או מיקלש קליש. היכא קא מיבעיא לן כגון שנדרה מתרין זיתין ושמע ארוס והפר לה ואכלתן אי אמרת מיגז גייז לקייא ואי אמרת מיקלש קליש איסורא היא דעבדא מאי. ת"ש אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל קודם שימות או ששמע ושתק או שמע והפר ומת בו ביום זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. (נדרים סח, ב) אבל אם שמע וקיים או שמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין יכול להפר. שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל ואין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר אלא בשותפות האב. (נדרים סט, א) שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל א"ר נתן הן הן דברי ב"ש וב"ה אומרים אין יכול להפר ש"מ לב"ש מיגז גייז ולב"ה (דף רי"ף כ"ג ע"ב) מקליש קליש ש"מ:

א"ר יוחנן נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר בעא רבא קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על הקמתו הראשונה מהו ת"ש דאמר רבא נשאל על הראשונה שניה חלה עליו בעא רבא קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא א"כ תחול הפרה מהו (נדרים סט, ב) ת"ש פלוגתא דר"מ ורבי יוסי דתנן תמורת עולה תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה דר"מ א"ר יוסי אם לכך נתכוין מתחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימים ואפילו ר"מ לא קאמר אלא דלא אמר לא תחול זו אלא א"כ חלה זו אבל הכא דאמר לא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה ר"מ נמי מודה דהפרה חיילא בעי רבא קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו ת"ש דאמר רבא כל דבר שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו בעי רבא קיים ליכי היום מהו מי אמרינן כמאן דאמר לה מופר ליכי למחר דמי או דלמא הא לא אמר לה (נדרים ע, א) ואת"ל הא לא אמר לה אמר לה מופר ליכי למחר מהו מי אמרינן למחר לא מצי מפר לה דהא קיימיה לנדריה היום או כיון דלא אמר לה קיים ליכי היום כי אמר לה מופר ליכי למהר מהיום קאמר לה ואת"ל כיון דקיימיה היום למחר כמאן דאיתיה דמי אלא קיים ליכי שעה מהו מי אמרינן כמאן דאמר מופר ליכי לאחר שעה דמי א"ד הא לא אמר לה ואת"ל הא לא אמר לה מיהו כי אמר לה מהו מי אמרינן כיון דקיימיה קיימיה א"ד כיון דכוליה יומא בר הקמה ובר הפרה הוא כי אמר לה מופר ליכי לאחר שעה מהני ובעיין לא איפשיטא ואזלינן לחומרא:

מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. מ"ט דא"ק בנעוריה בית אביה:

מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזה יפה כח האב מכח הבעל. מנלן אמר רבא דא"ק ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה (נדרים ע, ב) מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הוייה ראשונה מה קודמי הוייה ראשונה אב מפר לחודיה אף קודמי הויה שניה אב מפר לחודיה אימא ה"מ בנדרים שלא נראו לארוס הני מבנעוריה בית אביה נפקא:

(נדרים ע, א) מתני' בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מפר בבגר ואין האב מפר בבגר:

(נדרים עא, א) נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפילו ק' פעמים אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה:

גמ' נדרה והיא ארוסה וכו' מה"מ דארוס אחרון מתיר נדרים שנראו לארוס ראשון אמר שמואל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר ודלמא ה"מ נדרים שלא נראו לארוס אבל נדרים שנראו לארוס ראשון לא מצי מפר ארוס אחרון עליה קרא יתירא (נדרים עא, ב) איבעיא להו גירושין כשתיקה דמו או כהקמה דמו למאי נפקא מינה כנון ששמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה אי אמרת כשתיקה דמי מפר לה ואי אמרת כהקמה דמי תו לא מצי מפר לה ובעיין לא אפשיטא ואזלינן לחומרא:

(נדרים עב, ב) מתני' דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאת מביתו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין אם משתכנס לרשותו אינו יכול להפר:

גמ' בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה ושמע אישה דוקא או לאו דוקא ובעיין לא אפשיטא (נדרים עג, א) בעי רמי בר חמא חרש מהו שיפר לאשתו אם רצה לומר אדם מפר לאשתו בלא שמיעה משום דבר שמיעה הוא אבל חרש דלאו בר מישמע הוא לא וה"ט כדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו או דילמא ושמע אישה לא מעכבא תא שמע ושמע אישה (דף רי"ף כ"ד ע"א) פרט לאשת חרש ש"מ איבעיא להו מהו שיפר אדם לשתי נשיו בבת אחת אותה דוקא או לאו דוקא ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה רי"א לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והשקה לבדה:

(נדרים עג, ב) מתני' בוגרת ששהתה יב"ח ואלמנה ששהתה שלשים יום ר"א אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר וחכ"א אין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו:

(נדרים עד, א) שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר' אליעזר אומר יפר רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים אר"א ומה אשה שקנה הוא עצמו הרי הוא מפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים אינו דין שיפר נדריה א"ל ר"ע לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים רשות בה תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים רשות בה א"ל רבי יהושע דבריך בשני יבמים מה אתה משיב ביבם אחד א"ל אין היבמה גמורה ליבם כשם שהאשה גמורה לבעלה:

(נדרים עה, א) האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין רבי אליעזר אומר מופר וחכ"א אינו מופר אמר ר"א אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור אמרו לו אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר ואת שלא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר:

(נדרים עב, ב) גמ' תנא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר יכול יהיו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר' יאשיה א"ר יונתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו א"ל רבי יאשיה גזירת הכתוב הוא אישה יקימנו וגו':

(נדרים עו, ב) מתני' הפרת נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד נדרה בלילי שבת מיפר ליל שבת ויום השבת עד שתחשך נדרה עם חשיכה מפר עד שלא תחשך שאם חשכה ולא הפר לה אינו יכול להפר:

גמ' תניא הפרת נדרים כל היום רבי יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון אומרים מעת לעת אר"ש בן פזי אר"י בן לוי אין הלכה כאותו זוג לוי הוי סבר למיעבד עובדא כי הני תנאי אמר ליה רב הכי אמר חביבי אין הלכה כאותו זוג חייא בר רב שדי גירי ובדק רבה בר הונא יתיב וקאים. (נדרים עז, א) תנן התם מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת (דף רי"ף כ"ד ע"ב) איבעיא להו מפירין נדרים שהן לצורך השבת או דלמא אפילו שלא לצורך השבת תנאי היא דתניא הפרת נדרים כל היום רבי יוסי בר"י ור"א בר"ש אומרים מעת לעת למ"ד כל היום טפי לא אפילו שלא לצורך השבת מפר. למ"ד מעת לעת לצורך השבת אין שלא לצורך השבת לא. ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. איבעיא להו כשלא היה אפשר להם מבעוד יום או דילמא אפילו כשהיה להם אפשר מבעוד יום ת"ש מדאזקיקו ליה רבנן לבריה דרב זוטרא בריה דר' זירא אפילו בנדרים שהיה להם אפשר מבעוד יום סבר רב יוסף למימר נשאלין לנדרים בשבת ביחיד מומחה אין בג' הדיוטות לא דמיחזי כדינא א"ל אביי כיון דסבירא לן אפילו מעומד אפילו בקרובים אפילו בלילה תו לא מחזי כדינא (נדרים עז, ב) אמר רבא אר"נ הלכה נשאלין לנדרים עומד ביחיד בלילה בשבת ובקרובים ואפילו היה אפשר להם מבעוד יום. עומד והתניא ירד ר"ג מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו את הנדר ר"ג סבר אין פותחין בחרטה ומיעקר נדרא בעינן ובעינא לעיוני משום הכי ישב ור"נ סבר פותחין בחרטה ואפילו מעומד א"ל רבא לר"נ חזי מר האי צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר דאזדקיקו לי' רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה ואמרו ליה זיל בעי רחמי אנפשך דחטאת דתני רב דימי אחוה דרב יוסף כל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא חוטא שנאמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא:

תניא האומר לאשתו כל נדרים שתדורי אי אפשי שתדורי אין כאן נדר לא אמר כלום. יפה עשית ואין כמותך ואם לא נדרת אני מדירך דבריו קיימין. לא יאמר אדם בשבת לאשתו מופר ליכי כדרך שאומר בחול אלא אומר לה טלי שתי והנדר בטל מאליו א"ר וצריך שיבטל בלבו תניא בש"א בשבת מבטל בלבו בחול מוציא בשפתיו ובה"א אחד זה ואחד זה מבטל בלבו וא"צ להוציא בשפתיו:

א"ר יוחנן חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום דתניא זה הדבר חכם מתיר ואין הבעל מתיר שיכול ומה חכם שאינו מפר מתיר בעל שמפר אינו דין שמתיר (נדרים עח, א) ת"ל זה הדבר חכם מתיר ואין הבעל מתיר תניא אידך זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר שיכול ומה בעל כו' ת"ל זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר נאמר כאן זה הדבר ונאמר בשחוטי חוץ זה הדבר מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל אף בפרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל בנדרים למאי הלכתא אמר ר' אחא יעקב לומר הפרת נדרים בשלשה הדיוטות והא ראשי המטות כתיב אמר רב חסדא ואיתימא ר' יוחנן ביחיד מומחה (נדרים עח, ב) אמר ר' חנינא השותק על מנת למיקם מפר אפילו מכאן ועד עשרה ימים מתיב רב חסדא (דף רי"ף כ"ה ע"א) חומר בהקם מבהפר וחומר בהפר מבהקם חומר בהקם (נדרים עט, א) שהשתיקה מקיימת ואין השתיקה מבטלת קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר קיים אינו יכול להפר כו' קתני מיהת שהשתיקה מקיימת מאי לאו שתיקה על מנת למיקט לא בשותק על מנת לקיים היינו קיים בלבו אלא שותק סתם אשכחן חומר בהקם חומר בהפר מנלן א"ר יוחנן (דתנן) נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר מתיב רב אשי יודע אני שיש נדרים אבל א"י שיש מפירין יפר יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר רמ"א לא יפר וחכמים אומרים יפר ואמאי להוי כשותק ע"מ למיקט תיובתא דרב חנינא הילכך לית הלכתא כוותיה:

הדרן עלך נערה המאורסה