נדרים סח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אבל אם שמע וקיים או ששמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין יכול להפר שמע אביה והפר לה ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מיפר אלא בשותפות
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]אבל אם שמע - הבעל וקיים אע"פ שמת בו ביום או שמע ושתק כל אותו היום ומת הבעל ביום שלאחריו אין האב יכול להפר הואיל ועבר יום שמעו:
ר"ן
[עריכה]אבל אם שמע וקיים או ששמע ושתק ומת ביום של אחריו אין יכול להפר ואם איתא דשמע והפר נמי כי מת ביום של אחריו אינו יכול להפר לאשמועינן הכי בשמע והפר דכי מת ביום של אחריו אין יכול להפר והויא רבותא טפי משמע ושתק אלא ודאי מדלא קתני הכי שמעת מינה דשמע והפר אפילו מת ביום שלאחריו נתרוקנה רשות לאב ומצי מיפר:
שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל: חזינא להו לקמאי ז"ל דאמרי דמאי דקתני לא הספיק הבעל לאו דוקא ובכדי נסביה ובאינך בבי אחריני נמי הכי אמרי' ולא סליק להו פירושא לפום עניות דעתין ומשום הכי חזינא לפרושינהו להני בבי. והכי מתחזי לי דהאי דנקט ולא הספיק הבעל לרבותא נקטיה דאע"ג דלא נראו נדרים הללו לארוס ולא זכה בהן וכדאמרינן לקמן אימא ה"מ בנדרים שלא נראו לארוס דאלמא כל שלא נראו לו הורע כחו בהן וסד"א דכיון דאב הפר ובעל לא זכה כלל כי מיית ליה אקליש ליה האי נדרא טובא ולא משתייר ביה אלא פורתא וסד"א דלההוא פורתא תסגי ליה בהפרת בעל קמ"ל דאע"ג דהאי נדרא אקלש ליה טובא לההוא פורתא נמי דמשתייר ביה לא מצי בעל מיפר וכי היכי דאשמעינן ברישא דאף על גב דלא אקליש נדר כלל דהיינו שמע הבעל ושתק דאפילו הכי אב מצי מיפר הכא נמי אשמעינן דאף על גב דאקליש ליה טובא בעל לא מצי מיפר:
שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. הכא נמי בהך בבא אשמעינן רבותא בהפר הבעל ולא הספיק [האב לשמוע] דאפילו הכי מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ולא הספיק הוא דחדית הכא דאי לא היינו קמייתא וכי תימא אדרבה דהא אשמעינן רישא רבותא דבזמן ששמע הבעל ושתק אע"ג דלא אקליש ליה נדרא כלל נתרוקנה רשות לאב וק"ו השתא היכא דנדרה אכתי כדקאי קאי אב מצי מיפר היכא דאקלש ליה כי הכא דבעל הפר ולא נראו לאב עדיין דעדיפא ליה הפרת בעל מיבעיא דמצי אב מיפר דהא אמרת בבבא דשמע אביה דרבותא אשמעינן דאע"ג דהפר אב ולא הספיק הבעל לשמוע דאקליש ליה נדרא טובא לא מצי בעל מיפר ואי התם הויא רבותא ההוא גוונא דלא מצי בעל מיפר היכי להוי הכא רבותא ההוא גוונא גופיה דאב מצי מיפר איברא ודאי דהכי הוא ולא תקשי לך דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי איכא למימר דכיון דהפרה דקמא מעליא הוא דהא לא נראו לשני אקליש ליה נדרא טובא ולא משתייר ביה אלא פורתא ולההוא פורתא סלקא דעתך אמינא דתסגי ליה בהפרה דאידך להכי אשמעינן רישא דאפילו בההוא פורתא לא נתרוקנה רשות לבעל ואיכא למימר נמי דכיון דהפרה דקמא מעליא היא כיון שהפר ולא נראו לשני ואקליש ליה נדרא טובא ולא משתייר ביה אלא פורתא דנימא דההוא פורתא כיון דקליש ליה טובא אינו כדאי להורישו לאב וכדקאמרי בית הלל לקמן בבבא בתרייתא דהך ברייתא דאין יכול להפר משום דכיון דקליש ליה נדרא טובא לא מצי אב למזכי ביה וה"נ נימא הכי קמ"ל דאפ"ה נתרוקנה רשות לאב משום דנהי דבעידנא דהפר לה בעלה הויא הפרתו הפרה מעליא לאקלושי נדרא טובא דהא אכתי לא הספיק האב לשמוע אפ"ה כשמת בטלה לה לגמרי ומש"ה חזי אב למזכי ביה משא"כ בבבא בתרייתא דכיון דאכתי איתיה לאב לא בטלה הפרתו וכיון דנדרא מקלש קליש לב"ה לא מצי זכי בחלקו של בעל וכי תימא א"כ מצינא אמינא איפכא דהיינו טעמא בשמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב דלא נתרוקנה רשות לבעל דהיינו טעמא משום דאקליש נדרא טובא ולא מצי בעל למזכי ביה אבל היכא דלא הפר אב דאלים ליה נדרא זכי ביה בעל לא מצית אמרת הכי דאי היכא שלא הפר מצי זכי בעל כי הפר נמי בדין הוא דליזכי ביה דהא חזינא באידך בבא דאע"ג דהפר בעל ולא הספיק האב לשמוע מצי מיפר אב אלמא לא גרע דיניה דמאן דמצי מיפר משום האי אקלושי נדרא וכ"ת ה"מ אב דעדיף אבל בעל דגרע מצינא אמינא דמשום האי אקלושי הוא דלא מצי מיפר ואי לא קליש כלל מצי מיפר לא מצית אמרת הכי דאי האי אקלושי דקאמרת מלתא היא אפילו אב נמי לא מצי (אב) מיפר דהא חזינן בסיפא דב"ה אמרי דמשום דקליש נדרא לב"ה אב לא מצי מיפד הלכך אי בשהפר א' מהם ומת ולא הספיק השני לשמוע קליש נדרא כי שמע בעל והפר ולא הספיק האב לשמוע היכי מצי אב מיפר אלא מאי אית לן למימר דכיון דמיית ליה ההוא קמא דהפר בטלה לה הפרה דיליה ומשום ההיא קלישותא לא גרע זכותיה דאידך וממילא שמעי' דכי תנא שמע אביה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב דלא נתרוקנה רשות לבעל דכי נקט הפר ולא הספיק לרבותא נקטיה והה"נ דבשלא הפר אב לא נתרוקנה רשות לבעל וכן נמי בבבא דשמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל לא מצית אמרת דמש"ה נתרוקנה רשות לאב משום דאקליש ליה נדרא ולא אשתייר ביה אלא פורתא דהא אשמועינן רישא דשמע הבעל ושתק ומת דלא אקליש ליה נדרא כלל דאפילו הכי כי מיית ליה בעל נתרוקנה רשות לאב:
שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר אלא בשותפות. בהך בבא אשמועי' רבותא טפי ממאי דאשמועינן בבבא דשמע אביה והפר לה דמסיק בה נמי מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל דבשלמא התם איכא למימר דנהי דבעידנא דהפר לה אב הויא הפרתו הפרה מעליא ואקליש ליה נדרא טובא ולא אשתייר ביה אלא פורתא כיון דלא הספיק הבעל לשמוע אפ"ה מכי מיית ליה אב קם ליה נדרא כדמעיקרא דהא מכי מיית אב בטלה לה הפרתו ולית בה מששא ומשום הכי כיון דאלים ליה נדרא בדין הוא דבעל דלא נפיש חיליה לא מצי מיפר אבל הכא דאקליש ליה האי נדרא דהא הפר בעל ולא הספיק האב לשמוע ואכתי נדרא בקלישותיה קאי דלא בטלה לה הפרת בעל דהא איתיה וס"ד אמינא כיון דקליש ליה ולא אשתייר ביה לאחר מיתת האב אלא פורתא לההוא פורתא תסגי ליה הפרת בעל קמ"ל דאפ"ה אין הבעל יכול להפר שאע"פ שלא זכה אב מעולם בנדרים הללו דהא לא נראו לו וקלישי להו נמי טובא דהא הפר להו בעל ואכתי איתיה אפילו הכי אין הבעל יכול להפר דמילתא פסיקתא היא שאין הבעל מיפר אלא בשותפות והיינו דנקט האי לישנא ולא נקט לא נתרוקנה רשות לבעל כדקתני לעיל משום דבההוא דזכה בהן אב ואיבטילא לה הפרה דיליה שייך למיתני לא נתרוקנה דמשמע דזכה בהו אב ולא נתרוקנה רשותו אבל הכא אב לא זכה כלל והפרה דבעל איכא למימר דלא איבטיל כיון דלא מת ואפ"ה מילתא פסיקתא היא שאין הבעל מפר אלא בשותפות ואיכא בהך ברייתא עד השתא ארבע בבי תרי בנתרוקנה רשות לאב ותרי בלא נתרוקנה רשות לבעל ובכל חדא אשמועי' רבותא כדפרישית וכסדרייהו קתני להו נתרוקנה ולא נתרוקנה נתרוקנה ולא נתרוקנה כן נראה לי פירושא דהנך בבי:
תוספות
[עריכה]ה"ג שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב אינו יכול להפר. ע"י הבעל דלא נתרוקנה לרשות הבעל ולא סגי בהפרת אב והבעל אינו מיפר דבעינן אב קיים בשעת הפרת הבעל הלכך הפרה דאחר מיתת האב לא כלום היא ובהפרה שהפר האב לפני מותו לא סגי כיון דהבעל לא הפר: ה"ג שמע בעלה והפר לה ולא הספיק [האב] לשמוע עד שמת הבעל זהו ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. והיינו כמו רישא אלא ענין אחר הוא דהכא מת הבעל קודם ששמע [האב] שנדרה וניחא ליה למיתני בכל הענינים: שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מיפר אלא בשותפות. ודאי מרישא שמעינן לה אלא משום דבעי למיתני איפכא גבי האב תניא נמי הכי גבי בעל שמע אביה והפר לה ולא הספיק בעלה לשמוע עד שמת חוזר אב ומיפר חלקו של בעל וזה לא שמעינן מרישא דהבא הפר אב בחיי בעל ולא הועילה כלום אותה הפרה שוב לא תועיל הפרתו דלא מצינו ב' הפרות באדם אחד לכך אשמעינן דחוזר אב ומיפר:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק י (עריכה)
ו א מיי' פי"א מהלכות נדרים הלכה י, סמג לאוין רמב, טוש"ע יו"ד סימן רלד סעיף טו:
ז ב מיי' שם, טוש"ע שם סעיף יא:
ח ג מיי' הלכה יח, טוש"ע שם סעיף טו:
ראשונים נוספים
אין יכול להפר. כיון שקיימן הארוס:
שמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. ואינו יכול להפר חלקו תימה כיון שהאב הפר חלקו למה לא יפר הבעל חלקו אחר מות האב דהא דאמרינן מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל היינו היכא דלא הפר האב והיה צריך הארוס להפר כל הנדר והוא אינו יורש זכות האב אבל היכא שכבר הפר האב חלקו למה יגרע כח הבעל במיתת האב שלא להפר חלקו וי"ל כיון דלא נגמרה ההפרה בחיי האב נתבטלה גם הפרת האב והוא צריך להפר הכל וכן מוכח מהא דקאמר שמע הבעל והפר נתרוקנה רשות לאב דמשמע דיורש רשות הבעל וצריך להפר כל הנדר מדלא קאמר מפר האב חלקו אלמא נתבטלה הפרת הארוס כיון שלא נגמרה כל ההפרה בימיו ה"נ נתבטלה הפרת האב:
שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. דאי מרישא אימא ה"מ היכא דשמע בחיי הבעל והוה ראוי להפר נדר זה בחיי הבעל הלכך כשמת יורש את זכותו קמ"ל דאפילו לא שמע האב בחיי הבעל נתרוקנה לרשותו:
שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מיפר אלא בשותפות. וקמ"ל הך בבא דלא תימא דהא דאמרינן לא נתרוקנה רשות לבעל ה"מ היכא דלא שמע בחיי האב אבל היכא דשמע בחיי האב והיה ראוי להפר אם מת האב יפר הכל קמ"ל דאין הבעל מיפר אלא בשותפות אע"ג דהיה ראוי לומר בכאן נתרוקנה רשות לבעל ולהכי נקט לעיל לא נתרוקנה רשות לבעל והכא קאמר אין הבעל מיפר אלא בשותפות:
שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב, זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל: והא דקתני [הכא _ לפי השי"מ] ולא הספיק לשמוע בכדי נקטה וטעמא דהא מלתא דגרע כח הבעל מבית האב, דאף על פי שכבר הפר האב חלקו, אפילו כן אין הבעל יכול להפר חלקו אחר מיתת האב [משום דהפרת האב כיון שלא נגמרה בחייו נתבשלה לאחר מיתתו _ לפי השי"מ] וכדאמרינן לעיל דבעינן שיפרו שניהם בבת אחת, כלומר שתהא הפרת שניהם בשעה הראויה לשניהם להפר, והיינו נמי דכשהפר הבעל צריך עדיין האב לחזור ולהפר חלקו של בעל, ואינו מספיק באותה הפרה שהפר הבעל בעצמו בחייו, לפי שאין הפרתו הפרה כיון שלא נגמרה בחייו כדאמרן, וכשהפר האב ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל, דמשמע [לבית שמאי _ לפי השי"מ] דאין צריך לחזור ולהפר חלקו של עצמו, אלא חלק של בעל בלבד, וכדקתני בסמוך שמע האב והפר, ולא הספיק (האב) [הבעל _ לפי השי"מ] לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל, כלומר אבל חלקו של עצמו לא שכבר הופר, ולא אמרינן כיון שאין הפרת שניהם בשעה הראויה לשניהם, דהיינו הפרת האב שלא נגמרה בחיי השני אינה הפרה ויחזור ויפר חלקו וחלק הבעל, התם היינו טעמא דכיון שנתרוקן רשות הבעל לאב, לעולם הפרת האב בשעה הראויה להפרת שניהם מיקריא, מפני שהאב במקום בעל קאי כדברי בית שמאי.
ודוקא היכא דלא נתארסה לשני כדבעינן למכתב קמן, והיינו נמי דכשהפר האב חלקו ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, ולאחר מיתת הבעל לא הספיק האב להפר עד שנתארסה, שלא נתרוקן רשות הבעל לאב אפילו לדברי בית שמאי וכדקתני בברייתא לקמן, דאז אין הפרת האב הראשונה הפרה, וצריך [האב _ לפי השי"מ] לחזור ולהפר אפילו חלק עצמו, כדקתני לקמן שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ואינו מספיק להם בהפרת חלקו של בעל, והיינו נמי דלבית הלל דסבירא ליה דמיקש קליש, דכשהפר האב קודם שמת הבעל, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל, שאין רשות הבעל מתרוקן לאב לבדו, ואפילו לא נתארסה לאחר, וכדקתני שמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, חוזר האב ומפר חלקו של הבעל ואמר ר' נתן הן הן דברי בית שמאי, דלבית הלל צריך האב לחזור ולהפר עם הארוס שני חלקו וחלק ארוס ראשון, וטעמא דמלתא כדאמרן, דהפרת האב הראשונה אינה הפרה, כיון שלא נגמרה בחיי שני המפירין ולא נתרוקן לו הרשות, שהרי נתגלה שבשעה שהפר האב לא היתה הפרה גמורה. כן נראה לי. ויש מפרשים נמי דקתני הפר האב ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל, שהאב צריך לחזור ולהפר חלקו עם חלק הארוס, ומיהו הראשונה נראה לי דמדקתני יפר חלק של בעל ולא אמר סתם חוזר האב ומפר,
שמע הבעל ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקן רשות לאב: יש לפרש דהא דקתני הכא ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל לאו דוקא, ובכדי נקטיה, אבל מדברי הרמב"ם ז"ל [שם הלכה י"ז וי"ט] נראה שהוא מפרש דדוקא נקטיה, ולרבותא לאשמועינן (דכיון) [כיון _ לפי השי"מ] דבית שמאי אפילו לא נראו לאב בחיי הבעל, אפילו הכי מפר חלקו של בעל דנתרוקן רשות לאב, ובית הלל פליגי בהא, שאין האב יכול להפר אלא נדרים שנראו לו לאב עצמו בחיי הבעל, ולדבריו רישא דקתני שמע הבעל והפר וכו', דוקא בששמע אב בחיי הבעל ואפילו בית הלל מודו בה, ולפיכך כפל תנא הבבא זימנא אחרינא, שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע [עד _ לי השי"מ], דהיא פלוגתא דבית שמאי ובית הלל. ואין פירושו מחוור בעיני, דהא לא אשכחן להו לבית שמאי ובית הלל דפליגי אלא במיקלש קליש או מיגז גייז, הא בנראו לאב ולא נראו [לאב _ לפי השי"מ] בחייה בעל לא אשכחן להו דפליגי, נראו לאב ולא נראו לאב לא נזכר בשמועתינו כלל.
שמע הבעל והפר לה, ולא הספיק לשמוע עד שמת האב כו': כך היא שנויה (בתוספתא) [בתוספות _ לפי המגיה במאירי כאן ד"ה שמע] וכך היא במקצת הספרים, ומשנה יתירה היא, אלא משום דבעי למיתנא בסיפא (רבותא) [דדכותהא _ לפי השי"מ] גבי האב מפר דנתרוקן הרשות לו, תנא הא לומר דאף על גב דלגבי בעל לא נתרוקן הרשות לגבי אב נתרוקן. ויש ספרים שכתוב בהן שמע הבעל ולא הפר לה, ויש לומר דלהאי גירסא אתא לאשמועינן רבותא, דאף על גב דעדיין לא הפר הבעל וכחו קיים, ועוד שלא שמע האב לא נראו לו, איכא תרתי לטיבותא, חדא דלא נראו לו, ועוד דכחו של בעל חזק [סלקא דעתך אמינא דמפר _ לפי השי"מ] קא משמע לן דלא, דלעולם אין הבעל מפר אלא בשותפות, ואפילו נדרים שנעשו בפניו לבד, ואפילו לאחר מיתת האב.
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נדרים (עריכה)
שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה הרשות לבעל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב שלמוע עד שמת הבעל מכלל דריש' מיירי בששמע האב זו הוא ששנינו מת הבעל נתרוקנה הרשות לאב פי' היינו רישא אלא כאן חידש ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל מכלל דריש' מיירי בששמע האב והשת' אתא לאשמועי' דלא מבעי' אם שמע האב בחיי הבעל שנתרוקנה לו הרשות אלא אע"פ שאל שמע עד שמת נתרוקנה לו רשות הבעל:
שמע בעלי ולא הפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מיפר אלא בשותפות וזה חידש כאן מן הרישא דברישא תנא שמיעת האב ולא שמיעת הבעל והשתא אשמועי' רבותא טפי דאע"ג דשמיעת בעל יש כאן ושמיעת אב אין כאן אפ"ה אין יכול להפר כיון שהנדר נעשה ברשות האב בחייו ויש לדקלדק מיכן דוקא כשנדרה בחי אביה אבל אם נדרה לאחר מיתת אביה הבעל מיפר לבדו כיון שלא שלט רשות האב על הנדר ודמי לבוגרות דבעי' למימר לקמן שהארוס לבדו היא מיפר נדרי':
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק י (עריכה)
שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. והא דקתני ולא הספיק לשמוע בכדי נקטיה הכא. וטעמא דהא מילתא דגרע כח הבעל במיתת האב דאף על פי שכבר הפר האב חלקו אפילו כן אין הבעל יכול להפר חלקו אחר מיתת האב משום דהפרת האב כיון שלא נגמרה בחייו נתבטלה לאחר מיתתו וכדאמרינן לעיל דבעינן שיפרו שניהם בבת אחת כלומר שתהא הפרת שניהם בשעה הראויה לשניהם להפר והיינו נמי דבשהפר הבעל צריך עדיין האב לחזור ולהפר חלקו של בעל ואינו מספיק באותה הפרה שהפיר הבעל בעצמו בחייו לפי שאין הפרתו הפרה כיון שלא נגמרה בחייו כדאמרן ובשהפר האב ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל דמשמע לבית שמאי דאין צריך לחזור ולהפר חלק של עצמו אלא חלק של בעל בלבד וכדקתני בסמוך שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל כלומר אבל חלקו של עצמו לא שכבר הופר ולא אמרינן כיון שאין הפרת שניהם בשעה הראויה לשניהם דהיינו הפרת האב שלא נגמרה בחיי השני אינה הפרה ויחזור ויפר חלקו לחלק הבעל. התם היינו טעמא דכיון שנתרוקן רשות הבעל לאב לעולם הפרת האב בשעה הראויה להפרת שניהם מיקריא מפני שהאב במקום בעל קאי כדברי בית שמאי ודוקא היכא דלא נתארסה לשני כדבעיא למיכתב קמן. והיינו נמי דבשהפר האב חלקו ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ולאחר מיתת הבעל לא הספיק האב להפר עד שנתארסה שלא נתרוקן רשות הבעל לאב אפילו לדברי בית שמאי וכדקתני בבריתא לקמן דאז אין הפרת האב הראשונה הפרה וצריך האב לחזור ולהפר אפילו חלק עצמו כדקתני לקמן שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואינו מספיק להם בהפרת חלקו של בעל. והיינו נמי דלבית הלל דס"ל דמיקלש קליש דכשהפר האב קודם שמת הבעל ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל שאין רשות הבעל נתרוקן לאב לבדו ואפילו לא נתארסה לאחר וכדקתני שמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל וא"ר נתן הן הן דבית שמאי ולבית הלל אין לה הפרה אלא אם כן נתארסה לאחר ואביה ובעלה מפירין נדריה ולא סגי לה בהפרת חלקו של בעל לבד אלא צריך האב לחזור ולהפר עם הארוס שני חלקו וחלק ארוס ראשון. וטעמא דמילתא כדאמרן דהפרת האב הראשונה אינה הפרה כיון שלא נגמרה בחיי שני המפירין ולא נתרוקן לו הרשות שהרי נתגלה שבשעה שהפר האב לא היתה הפרה גמורה. כן נראה לי. ויש מפרשים דהא נמי דקתני הפר האב ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל שהאב צריך לחזור ולהפר חלקו עם החלק הארוס. ומיהו הראשון נראה לי דמדקתני יפר חלקו של בעל ולא אמר סתם חוזר האב ומפר. הרשב"א ז"ל.
שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו וכו'. וזה דוקא אליבא דבית שמאי דאלו לבית הלל אינו יכול להפר האב מאחר שנראו לארוס כגון זה שבא לכלל הפרה ואליבא דבית שמאי מפר ביום שמעו אפילו לאחר ימים הרבה ממיתת הבעל והוא הדין כי שמע האב בחיי הבעל ומת הבעל בו ביום שיפר בו ביום לאחר מיתת הבעל. הרי"ץ ז"ל.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל לאו דוקא ובכדי נקטיה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה שהוא מפרש דדוקא נקטיה ולרבותא דלאשמועינן כחן דבית שמאי דאפילו לא נראו לאב בחיי הבעל אפילו הכי מפר חלקו של בעל דנתרוקן רשות לאב ובית הלל פליגי בהא שאין האב יכול להפר אלא נדרים שנראו לו לאב עצמו בחיי הבעל ולדבריו רישא דקתני שמע הבעל והפר דוקא כששמע האב בחיי הבעל ואפילו בית הלל מודו בה ולפיכך הדר תנא הבבא (אחרינא) זימנא אחרינא שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד דהיא פלוגתא דבית שמאי ובית הלל.
ואין פירושו מחוור בעיני דהא לא אשכחן להו לבית הלל ולבית שמאי דפליגי אלא במיקלש קליש או מיגז גייז הא בנראו לאב ולא נראו לאב בחיי הבעל לא אשכחן להו דפליגי ונראו לאב ולא נראו לאב לא נזכר בשמועתנו כלל. עד כאן. שמע הבעל והפר לה ולא הספיק לשמוע עד שמת האב וכו' כך היא שנויה בתוספתא וכך היא במקצת הספרים. ומשנה יתירה היא אלא משום דבעי למיתנא בסיפא דדכותה גבי אב האב מפר דנתרוקן הרשות לו תנא הא לומר דאף על גב דלגבי בעל לא נתרוקן הרשות לגבי אב נתרוקן.
ויש ספרים שכתוב בהן שמע הבעל ולא הפר לה. ונראה לי דלהאי גירסא אתא לאשמועינן רבותא דאף על גב דעדיין לא הפר הבעל וכחו קיים ועוד דלא שמע האב דלא נראו לו ואיכא תרתי לטיבותא חדא דלא נראו לו ועוד דכחו של בעל חזק סלקא דעתך אמינא דמפר קא משמע לן דלא דלעולם אין הבעל מפר אלא בשותפות ואפילו נדרים שנעשו בפניו לבד ואפילו לאחר מיתת האב. הרשב"א ז"ל.
כתב הרנב"י ז"ל ה"ג וכך היא בכל הספרים שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל. שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר אלא בשותפות. פירוש ודאי דלכאורה קשיא הך גירסא כשתדקדק בדבר תמצא שזו ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל אינה אלא בשמת אביה והיה בידו להפר ולא הפר כגון שעדיין לא שמע שנדרה כשמת או ששמע ומת ביום שמוע קודם שהספיק להפר דבכי האי גוונא שייך למימר שלא נתרוקנה לבעל רשותו של אב שהיה בידו להפר. אבל לגירסא זו שכבר הפר אביה בשמת מה ענין לומר טעמא דלא נתרוקנה רשותו לבעל והלא הרשות שהיה לו לאב עליה כבר נעשה בחייו שהרי הפר לה. ויותר היה לו לומר טעמא דאין הבעל מפר אלא בשותפות שאף על פי שלא נשאר לפני הבעל אלא חלקו אינו יכול להפר אפילו חלקו אלא בשותפות.
וכן קשיא בבא תניינא דגרסינן שמע בעלה והפר לה וכו' זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשותו לאב דלכאורה לא שייך למימר נתרוקנה רשותו לאב אלא כשלא הפר הבעל כגון שמת ביום שמוע או שלא שמע כלל אבל זו שכבר הפר לה הבעל רשותו כבר נעשה בחייו ולא נשאר לפני האב כי אם רשות עצמו בלבד. וכן קשיא בבא תליתאה דגרסינן שמע בעלה והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל מפר אלא בשותפות. ובכאן היה לו לומר טעמא זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל.
ונמצא לאחד מחכמי הדור שהיה מחליף שלש בבות הללו ואמר דבבבא קמייתא גרסינן שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל. ובבא תניינא גרסינן שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשותו לאב. ובבבא תליתאה גרסינן שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת אין הבעל מפר אלא בשותפות. קשתיה להאי מרבנן מאי דאקשינן אנן והחליף הגרסאות כדי שיבאו הטעמים על נכון. וודאי דאם נמצא גרסא זו באחד מן הספרים יש להכריע אחריה שהיא אמת אבל אם לא נמצאת גרסא זו בשום ספר וכולן שוין בגירסא ראשונה היאך יהא כל אחד ואחד גורע ומוסיף מוטב לדחוק הפירוש על הגרסאות המצויות בכל הספרים ולא למחוק תלמוד ערוך שבידנו. כל שכן שיש בידנו לישב הפירוש לפי גרסת הספרים. דמאי דקשיא לן לבבא קמיתא מכיון ששמע אביה והפר לה היאך שייך למימר בטעמא דהך בבא משום דלא נתרוקנה רשות לבעל לא קשיא כיון דאסיקנא בסוגיא דלעיל שאין כח לבעל להפר אפילו חלקו אלא בהדי אב אשתכח דאיכא רשותא לאב על חלקו ומשום הכי נקט תנא האי טעמא ואמר דלא מיבעיא אם לא הפר האב כלל כשמת אין הבעל יכול להפר חלק עצמו דאפילו ההיא רשותא דאית ליה לאב בחלקו של בעל לא נתרוקנה לו לבעל ולריבותא נקט הכי כדאמרן.
ובבבא תנינא דקשיא לן מכיון שבעלה הפר לה מה טעם לומר בזה שהאב מפר מפני שנתרוקנה לו רשותו של בעל כי מה רשות נשאר לו לבעל עליה שיירשנו האב כיון שכבר הפר. ובהא ודאי למאן דאמר בעל מיקלש קליש כלומר שעל ידי הפרתו מחליש כח איסור כל הנדר מקצה אל קצה אבל לא נסתלק כל האיסור משלם אפילו מחציו של נדר עד שיבא האב ויפר. ולהך סברא לא קשיא דמכיון שהאב לא הפר בחיי הבעל הפרת הבעל אזלא לה וכאלו לא נעשית דמיא וצריך הכל להפר ושפיר שייך למימר נתרוקנה רשות אותה הפרה לאב. אבל למאן דאמר בגמרא דבעל מיגז גאיז כלומר דכשהפר בטל חצי הנדר לגמרי ואין צריך סיוע אחר בחצי זה ונשאר חצי הנדר בשלמותו לפני השני עד שיפר גם הוא קשיא דמה נשאר לבעל על נדר זה הואיל והפר בחייו שירשנו עכשו האב. ואיכא למימר דאב נמי לא מפר אפילו חלקו אלא בהדי שותפותיה דבעל כדאיתא בסוגיין דלעיל וקאמר דההוא רשותא דאית ליה לבעל על חלקו של אב האב יורשו ומפר דיפה כח האב מכח הבעל. וודאי דהוה ליה למינקט הכא שמע בעלה ולא הפר לה ולומר דאפילו רשותו של בעל בחלק עצמו נתרוקנה לו לאב. אלא מסתברא דלריבותא נמי נקט דינא בהפר הבעל ולא נקט דינא בלא הפר דהוה אמינא כיון שכבר הפר הבעל ואין לו עליה שום רשות מעתה כדי שירשנו האב ושיפר מכחו אם כן לא יוכל האב להפר שהרי אינו מפר אלא בהדי שותפותיה דבעל קא משמע לן דמפר שהרי מכל מקום הרי הוא כאלו הבעל בכאן שהרי נתרוקנה רשותו לאב וכל שכן בשלא הפר הבעל שהרי יש כאן רשות הרבה יש בו לאב כדי לירש. והא בשלא נתארסה היא ולפיכך אפילו בית הלל דפליגי בסיפא מודו בהא דנתרוקנה רשותו לאב אבל אם נתארסה לאחר פליגי בה לקמן עלה בברייתא.
ובבא תליתאה נמי דגרסינן שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר ודאי קשיא דכאן היה לו לומר זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל דהא לא נשתייר להפר אלא חלקו של אב ומה שאין הבעל מפירו מפני שלא נתרוקנה לו רשותו הוא. אלא עיקר הגירסא בזו שמע בעלה ולא הפר לה. וכן היא בספר ספרדי ישן. ולהך גירסא לא תיקשי לך אכתי לימא טעמא מפני שלא נתרוקנה רשות לבעל. דאיכא למימר דהיינו ההוא טעמא גופיה שהרי הדבר ידוע שאין ארוס לחודיה מפר אלא בהדי אב ואשתכח דיש רשות האב על הארוס בהפרתו ורשותו הא לא ירית ליה בעל. וזהו שאין הבעל מפר אלא בשותפות כלומר בשותפותיה דאב וכיון שמת האב אין הבעל מפר שהרי לא נתרוקנה לו חלק שותפותו של אב. והשתא קמה לה נוסחא דהנך תלת בבי אדוכתה. ובכל הנך בבי דאמרינן ולא הספיק האב לשמוע עד שמת וכן לא הספיק הבעל לשמוע כונת הענין הוא לומר שלא הספיק להפר עד שמת ומעתה הוא הדין אם שמע ולא הספיק להפר עד שמת הואיל ומת ביום שמוע אלא דתנא אורחא דמילתא נקט דבשדעתם להפר מיד ששומעין מפירין קודם שתחטפם מיתה אבל שלא לשמוע קודם שמת הרי זה באיפשר מצוי שלא היה בעיר. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה