רי"ף על הש"ס/נדרים/פרק יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק אחד עשר[עריכה]

ואלו נדרים שהוא מפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט (נדרים עט, ב) א"ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא אלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר פירות מדינה זו יביא ממדינה אחרת פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו ה"ז יפר דברי ר' יוסי:

גמ' נדרי עינוי נפש הוא דמפר שאין בהם עינוי נפש אינו מפר והתניא בין איש לאשתו בין אבל בתו מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה אמרי הלין והלין מפר מיהו נדרי עינוי נפש מופרין לעולם אבל אין בהם עינוי נפש איתה תחותיה הוי הפרה כי מגרש לה חייל עלה נדרא בדברים שבינו לבינה ואין בהם עינוי נפש אבל יש בה עינוי נפש לא חייל נדרא ודברים שאין בהם עינוי נפש כי מגרש חייל נדרא והתנן רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אלמא כי מגרש לה (מפר לה) ומפר לה מעיקרא הויא הפרה אמרי הלין והלין הויא הפרה מיהו נדרי עינוי נפש מפר לעצמו ולאחרים אבל אין בהם עינוי נפש לעצמו מפר אבל לאחרים אינו מפר והכי קתני אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהן עינוי נפש:

אם ארחץ היכי קאמרה אי אמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא תתסר (נדרים פ, ב) אמר רבא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ. הנאת קישוט עלי לעולם אם אתקשט ושבועה שלא אתקשט ותניא (נדרים פא, ב) דברים שיש בהם עינוי נפש בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים מפר דברים שאין בהם עינוי נפש בינו לבינה מפר בינה לבין אחרים אינו מיפר כיצד אמרה קונם פירות עלי ה"ז יפר קונם שאני עושה ע"פ אבא וע"פ אביך ע"פ אחי וע"פ אחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך ולפני בקרך אינו יכול להפר שלא אכחול ושלא אפרכס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה שלא אציע לך מטתך ושלא אמזוג לך הכוס ושלא ארחוץ פניך ידיך ורגליך אין צריך להפר רבן גמליאל אומר יפר שנא' לא יחל דברו (דף רי"ף כ"ה ע"ב) דבר אחר לא יחל דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו מאן שמעת ליה דאמר שלא אכחול ולא אפרכס דברים שבינו לבינה ר' יוסי דאי רבנן הא אמרי נדרי עינוי נפש הן וש"מ מפר:

אמר מר שלא אשמש מטתי כו'. באומרת הנאת תשמישך עלי וכדרב כהנא דאר"כ הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן עינוי נפש הוי או דבר שבינו לבינה א"ל תניתוה נטולה אני מן היהודים (נדרים פב, א) יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים אמר שמואל משמיה דלוי כל הנדרים בעל מפר לאשתו חוץ מן הנאתי על פלוני שאינו מפר אבל הנאת פלוני עלי מפר (נדרים פב, ב) א"ר יהודה אמר שמואל נדרה משתי ככרות מאחת מתענה ומאחת אינה מתענה מתוך שמפר למתענה מפר לאינה מתענ' ורב אסי א"ר יוחנן מפר למתענה ואינו מפר לשאינה מתענה:

(נדרים פג, ב) מתני' קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו כהנים אלו ולוים נהנין לי יטלו אחרים:

(דף רי"ף כ"ו ע"א) גמ' אלמא אפשר דמיתזנא מדיליה מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא אימא סיפא ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה אבל משל בעל לא אכלה אלמא בעל בכלל בריות אמר עולא לעולם בעל לאו בכלל בריות וחדא ועוד קאמר חדא דבעל לאו בכלל בריות ועוד אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה רבא אמר לעולם בכלל בריות ומה טעם קאמר מ"ט אינו יכול להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות וה"ק נתגרשה יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה:

(נדרים פה, א) מתני' קונם שאני עושה ע"פ אבא ע"פ אביך ע"פ אחי ע"פ אחיך אינו יכול להפר קונם שאני עושה על פיך א"צ להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו ר"י בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו:

גמ' אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן ב"נ והא אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם (נדרים פה, ב) א"ר הונא בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם והא משתעבדן לבעל (נדרים פו, ב) א"ר אשי שאני קונמות דכקדושת הגוף דמי וכדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד אי הכי ליקדשו מהשתא אלמוהו רבנן לשיעבודיה דבעל:

מתני' נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן בקרבן וסבור שנדרה בנזיר נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים ה"ז יחזור ויפר:

גמ' למימרא דאותה אותה דוקא (נדרים פז, א) והא גבי קרעים דכתיב על ועל דכתיב ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל ונו' ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ל"ק כאן בסתם כאן במפרש והתניא א"ל מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה א"ל מת לו מת וקסבר אביו ונמצא בנו יצא ידי קריעה רב אשי אמר כאן תוך כדי דבור כאן לאחר כ"ד נמצא תוך כ"ד יצא לאחר כ"ד לא יצא והתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וכדומה לו שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה ואר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא לא שנו אלא שמת לאחר כ"ד אבל תוך כ"ד אינו חוזר וקורע והלכתא כל תכ"ד כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש:

מתני' אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים קיים כולו הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים (דף רי"ף כ"ו ע"ב) אמרה קונם תאנים שאני טועמת וענבים שאני טועמת הרי אלו ב' נדרים:

גמ' מני מתני' ר' ישמעאל היא דתניא אישה יקימנו ואישה יפרנו אמרה קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים קיים כולו (נדרים פז, ב) הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר הרי הוא אומר יקימנו יפרנו מה יקימנו ממנו אף יפרנו ממנו ור' ישמעאל מי כתיב יפר ממנו ור"ע מקיש הפרה להקמה מה הקמה ממנו אף הפרה ממנו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי ר' ישמעאל ור"ע אבל חכמים אומרים מקיש הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר הפר ומה שלא הפר לא הפר אף הקמה מה שלא קיים לא קיים:

מתני' יודע אני שיש נדרים אבל א"י שיש מפירין יפר יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר רמ"א לא יפר וחכ"א יפר:

(נדרים פח, א) המודר הנאה מחתנו ורוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות הללו נתונין לך במתנה בלבד שאין לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך:

גמ' אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אמר מה שתרצי תעשי קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפי' אמר לה מה שתרצי תעשי לא קנה יתהון בעל:

(נדרים פח, ב) מתני' ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום אע"פ שנשאת תוך ל' יום אין יכול להפר (נדרים פט, א) נדרה והיא ברשות בעלה ה"ז יפר כיצד אמרה הריני נזירה לאחר ל' יום והפר לה בעלה אע"פ שנתארמלה או נתגרשה תוך ל' יום ה"ז מופר נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצתה שעה אחת לרשות עצמה אינו יכול להפר:

גמ' ת"ר אלמנה וגרושה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת ר' ישמעאל אומר יפר ר"ע אומר לא יפר אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה ר' ישמעאל אומר לא יפר ר"ע אומר יפר:

זה הכלל כו'. זה הכלל דקתני גבי נערה המאורסה לאתויי הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. זה הכלל דקתני גבי אלו נדרים לאתויי מאי לאתויי מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שאין הבעל מפר בקודמין:

מתני' תשע נערות נדריהן קיימין בוגרת והיא יתומה נערה בוגרת והיא יתומה (נדרים פט, ב) נערה שלא בגרה והיא יתומה בוגרת ומת אביה נערה בוגרת ומת אביה נערה שלא בגרה ומת אביה נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה בונגרת ואביה קיים נערה ובגרה ואביה קיים ר' יהודה אומר אף המשיא בתו קטנה ונתארמלה או נתגרשה וחזרה אצלו ועדיין היא נערה:

גמ' אר"י אמר רב זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ויתומה ויתומה בחיי האב:

מתני' קונם שאיני נהנה לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך שאיני נהנית לך אם אני עושה לאבא ולאביך אינו יכול להפר:

גמ' תנו רבנן קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך ר' נתן אומר לא יפר (דף רי"ף כ"ז ע"א) וחכ"א יפר נטולה אני מן היהודים אם אהא משמשתו ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר ההוא גברא דאמר ליתסר הנאה דעלמא עלי אי נסיבנא אתתא ולא תנינא הלכתא רהיט בגפי ותורבלי ולא מצי למתני אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה ואנסביה אתתא (נדרים צ, א) וזרקיה טינא ואייתיה לקמיה דרב חסדא אמר רבא מאן חכים למיעבד כי האי מילתא אלא רב אחא בר רב הונא דגברא רבה הוא קסבר כי היכי דפליגי רבנן ור' נתן בהפרה ה"נ פליגי בשאלה ורב פפי אמר מחלוקת בהפרה דר' נתן סבר אין הבעל מפר אא"כ חל הנדר דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה ורבנן סברי בעל מפר אע"פ שלא חל דכתיב מפר מחשבות ערומים אבל בשאלה ד"ה אין חכם מתיר עד שחל דכתיב לא יחל דברו:

(נדרים צ, ב) מתני' בראשונ' היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובתן האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה אל דבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודי':

(דף רי"ף כ"ז ע"ב) גמ' א"ר פפא בדיק לן רבא אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה או אין לה כיון דאונס גבי כהן כרצון גבי ישראל וה"נ אין לה כתובה או דלמא מצי אמרה אנא הא חזינא (נדרים צא, א) גברא הוא דלא חזי ונסתחפה שדהו ואמינא ליה אנא מתניתין היא טמאה אני לך יש לה כתובה במאי עסקינן אי נימא באשת ישראל וה"ד אי ברצון כלום יש לה כתובה ואי באונס מי קמתסרא על בעלה אלא באשת כהן ואי ברצון כלום יש לה כתובה מי גרעה מאשת ישראל אלא באונס וקתני יש לה כתובה איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו אמר רב המנונא תא שמע האומרת טמאה אני לך ואפילו למשנה אחרונה דקתני דלא מהימנא התם הוא דמשקרא דידעה דבעלה לא ידע בה אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנא חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה אמר לו רבא אדרבה אפילו למשנה ראשונה דקתני דמהימנא משום דלא עבידא לבזויי נפשה אבל הכא זמנין דתקיף לה מן בעלה מעיזה ומעיזה ההיא אתתא דכל יומא דתשמיש הוית מייתא ליה מיא לממשי ידיה דגברא יומא חד אייתת ליה מיא לממשי ידיה א"ל מה דין הא מילתא לא הוה האידנא א"ל א"כ חד מן (נדרים צא, ב) אהלויי דהוו הכא אי את לא דלמא חד מנהון א"ר נחמן עיניה נתנה באחר ולית מששא במלה. הכא אתתא דלא הוי בדיחא דעתה בהדי גברא א"ל האידנא מאי שנא אמרה ליה מעולם לא ציערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לא הוה הדא מילתא האידנא א"ל א"כ הלין נפטויי דהוו הכא אי לאו את דלמא חד מנהון א"ר נחמן לא תשגחון בה עיניה נותנת באחר ולית מששא במלה ההוא גברא דהוי מהרזק בביתא הוא ואתתא חדא זימנא על ואתי מרי דביתיה פרטיה ההוא להוצא וערק אמר רבא אתתא שריא דאי איתא דעביד איסורא ארכוסי הוי מרכס. ההוא נואף דעייל לגבי ההיא איתתא אתא גברא סליק נואף ויתיב אבלאי דבבא והוו מחתון תמן תהלי דטעמינון הויא בעא מרי דביתיה למיכל מהני תחלי בלא דעתא דאנתתיה אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינהון חויא אמר (דף רי"ף כ"ח ע"א) רבא אתתא שריא דאי איתא דעביד איסורא הוי ניחא ליה לנואף דליכול האי גברא ולימות דכתיב כי נאפו ודם בידיהן פשיטא מהו דתימא איסורא הוי והא דלא שבקיה נואף למיכל משום דניחא ליה לנואף דלא לימות בעל ותהא אנתתיה מזנה עלויה משום דכתיב מים גנובים ימתקו קמ"ל:

הדרן עלך ואלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים