רי"ף על הש"ס/נדרים/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים



מתניתין[עריכה]

(דף רי"ף ג' ע"ב) ואלו מותרין: חולין שאוכל לך, כבשר חזיר, כעבודת כוכבים, כעורות לבובין, כנבלות, כטרפות, כשקצים ורמשים, כחלת אהרן וכתרומתו, מותר.
האומר לאשתו: הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל ראשו [לכך].


גמרא[עריכה]

מנא הני מילי? אמר קרא: "איש כי ידור נדר" (במדבר ל), עד שידור בדבר הנדור. אי הכי, אפילו בדבר האסור נמי, דהא כתיב: "לאסור איסר"? ההוא מבעיא ליה לכדתניא: "איזה איסר האמור בתורה" וכו':


מתניתין[עריכה]

(דף רי"ף ד' ע"א) (נדרים יד, א) האומר לאשתו: "הרי את עלי כאימא" וכו':
ורמינהו: הרי את עלי כבשר אימא, כבשר אחותי, כערלה וככלאי הכרם, לא אמר כלום!
אמר אביי: לא אמר כלום מדאורייתא, אבל צריך שאלה מדרבנן.
רבא אמר: הא בתלמיד חכם, הא בעם הארץ, דתניא: הנודר בתורה, לא אמר כלום, ואמר רבי יוחנן: וצריך שאלה לחכם מדרבנן, ואמר רב נחמן: אם תלמיד חכם הוא, אין צריך.
(נדרים יד, ב) תניא: הנודר בתורה, לא אמר כלום; במה שכתוב בתורה, דבריו קיימין; בה ובמה שכתוב בה, דבריו קיימין. השתא במה שכתוב בתורה – דבריו קיימין, בה ובמה שכתוב בה מיבעיא?! אמר רב נחמן, לא קשיא: הא דמחתא אורייתא אארעא, הא דנקיט לה בידיה מחתא אארעא, דעתיה עליה; נקט לה בידיה, (כי) דעתיה אהזכרות שבה. ואי בעית אימא, דמחתא אארעא, והא קא משמע לן, דאף על גב דמחתא אארעא, אי אמר "במה שכתוב בה" מהני, (וזו ואין צריך לומר זו קתני). ואיבעית אימא, מציעתא נמי דנקיט לה בידיה; וקמשמע לן, כיון דנקיט לה בידיה, אף על גב דלא אמר אלא "בה,, כמאן דאמר "במה שכתוב בה" דמי.
אתמר: "קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר", אמר רב יהודה אמר רב: אל יישן היום, חיישינן שמא יישן למחר; ורב נחמן אמר: יישן היום, ולא חיישינן שמא יישן למחר. ומודה רב יהודה באומר: "קונם שאיני ישן למחר אם אישן היום", שיישן היום; כי לא מזדהר בתנאיה, אבל באיסוריה מזדהר.
תנן: "קונם שאני ישן", "שאני מדבר", "שאני מהלך". היכי דמי? אילימא כדקתני, "שאני ישן", מי הוי נדרא? והתנן: "חומר בשבועה, שהשבועה חלה על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים", ושינה – דבר שאין בו ממש הוא! אלא דקאמר "קונם עיני בשינה". ואי לא יהיב שיעורא, מי שבקינן ליה עד דעביד איסורא? והא אמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלושה ימים, מלקין אותו ויישן לאלתר!
אמר רבינא: לעולם כדקתני, ומאי "בל יחל"? דרבנן. ומי איכא בל יחל דרבנן? אין, והתניא: דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור, אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן, שנאמר: "לא יחל דברו".


מתניתין[עריכה]

(דף רי"ף ד' ע"ב) (נדרים טו, ב) האומר לאשתו: "קונם שאיני משמשך", הרי זה בלא יחל דברו וכו':
והא משועבד לה מן התורה, דכתיב: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע"? באומר: "הנאת תשמישך עלי", והא לא ניחא ליה בתשמיש, דאמר רב כהנא: "הנאת תשמישי עליך", כופין אותה ומשמשתו, דשעבודי משעבדא ליה; "הנאת תשמישך עלי", אסור, דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו.


מתניתין[עריכה]

"קרבן לא אוכל לך", "הקרבן שאוכל לך", "לא קרבן לא אוכל לך", מותר. (נדרים טז, א) "שבועה לא אוכל לך", "השבועה שאוכל לך", "לא שבועה לא אוכל לך", אסור.


גמרא[עריכה]

מכלל ד"השבועה שאוכל", דלא אכילנא משמע. ורמינהי, שבועות שתים שהן ארבע: "שאוכל" ו"שלא אוכל", "שאכלתי" ו"שלא אכלתי". מדקאמר "שלא אוכל", מכלל ד"שאוכל" דאכילנא משמע!
אמר אביי: "שאוכל", שתי לשונות במשמע. היו מסרבין בו לאכול ואמר: "לא אכילנא", ותו "שבועה שאוכל", דלא אכילנא משמע.
רב אשי אמר: "שאוכל" דנדרים, "שאי אוכל" קתני. אם כן, מאי למימרא? מהו דתימא לישנא הוא דאתקל ליה, קא משמע לן.


מתניתין[עריכה]

זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות כיצד? אמר: "קונם [סוכה שאני עושה]", "לולב שאני נוטל", "תפילין שאני מניח", בנדרים אסור. בשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצוות.


גמרא[עריכה]

(דף רי"ף ה' ע"א) (נדרים טז, ב) רב כהנא מתני: אמר רב גידל אמר רב, ורב טביומי מתני, אמר רב גידל אמר שמואל: מניין שאין נשבעין לעבור על המצוה? שנאמר: "לא יחל דברו"; דברו אינו מיחל, אבל מיחל הוא לחפצי שמים.
מאי שנא נדרים, דכתיב: "איש כי ידור נדר לה' לא יחל דברו", שבועה נמי הא כתיב: "או השבע שבועה לה'"? אמר אביי: הא דקאמר "הנאת סוכה עלי", הא דאמר "שלא אהנה מן הסוכה". אמר ליה רבא: וכי מצוות ליהנות ניתנו?! אלא אמר רבא: הא דאמר "ישיבת סוכה עלי", הא דאמר "שבועה שלא אשב בסוכה".


מתניתין[עריכה]

(דף רי"ף ה' ע"ב) (נדרים יז, א) יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד? אמר "הריני נזיר אם אוכל", "הריני נזיר אם אוכל" ואכל, חייב על כל אחת ואחת. "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל" ואכל, אינו חייב אלא אחת.


גמרא[עריכה]

אמר רב הונא: לא שנו אלא דאמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר"; מיגו דאיתוסף יומא יתירא, חיילא נזירות עליה. אבל אמר: "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום", אין נזירות חל על נזירות. ושמואל אמר: אפילו אמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום", נזירות חל על נזירות. והלכה כשמואל, דסלקא שמעתתא אליביה, ולרב הונא קשיא.
אינו חייב אלא אחת.
(נדרים יח, א) אמר רבא: אם נשאל על הראשונה, שניה חלה עליה, דרווחא הוא דלית לה, הלכך כי מיתשיל על חברתה, חיילא.
לישנא אחרינא: "אינו חייב" קתני, חיובא הוא דליכא, הא שבועה איכא. למאי הלכתא? לכדרבא, דאמר רבא: נשאל על הראשונה, עלתה לו שניה תחתיה.


מתניתין[עריכה]

(נדרים יח, ב) סתם נדרים להחמיר, ופירושן להקל. כיצד? אמר: "הרי עלי כבשר מליח", "כיין נסך", אם בשל שמים נדר, אסור. אם בשל עבודה זרה נדר, מותר. אם סתם, אסור. "הרי עלי כחרם", אם כחרם של שמים, אסור. אם כחרם של כהנים, מותר. ואם סתם, אסור. "הרי עלי כמעשר", אם כמעשר בהמה נדר, אסור. ואם כמעשר דגן, מותר. ואם סתם, אסור. "הרי עלי כתרומה", אם כתרומת הלשכה נדר, אסור. ואם בשל גורן, מותר. ואם סתם, אסור, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסור, בגליל מותר, שאין אנשי הגליל מכירין בתרומת הלשכה. סתם חרמים ביהודה מותר, בגליל אסור, שאין אנשי גליל מכירין בחרמי כהנים.
(נדרים כ, א) נדר בחרם, ואמר: "לא נדרתי אלא בחרמו של ים"; בקרבן, ואמר: "לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים"; אמר "הרי עצמי קרבן", ואמר: "לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו"; אמר "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגרשתי"; על כולם אין נשאלין עליהם. ואם נשאלו, עונשין אותן ומחמירין עליהן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, פותחין להם פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.


גמרא[עריכה]

הא גופא קשיא! אמרת: "אין נשאלין עליהם", והדר תניא: "ואם נשאלו"! אמר רב יהודה, הכי קתני: וכולן אין צריכין שאלה. במה דברים אמורים, בתלמיד חכם; אבל בעם הארץ שבא לישאל, עונשין אותו ומחמירין עליו. בשלמא מחמירין, דלא פתחינן ליה בחרטה; אלא עונשין, היכי דמי? (דף רי"ף ו' ע"א) כדתניא: מי שנדר ועבר על נזירותו, אין נזקקין לו, עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר; דברי רבי יהודה. אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים, בנזירות מועטת; אבל בנזירות מרובה, דיו שלשים יום. אמר רב יוסף, הואיל ואמרי רבנן: "אין נזקקין לו", האי בי דינא דמזדקיק ליה, לאו שפיר עביד. רב אחא בר יעקב אמר, משמתינן ליה.
פותחין לו פתח ממקום אחר.
תנו רבנן: לעולם אל תהי רגיל בנדרים, שסופך למעול בשבועות. ואל תהי רגיל אצל עם הארץ, שסופו להאכילך טבלים. ואל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופו להאכילך תרומה. ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבוא לידי ניאוף.
רבי אחא בר רבי יאשיה אמר: כל הצופה בנשים, סופו בא לידי עבירה; וכל המסתכל בעקבה של אשה, הויין ליה בנים שאינן מהוגנים. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר ריש לקיש: עקב דקתני, מקום התורף, שהוא מכוון נגד העקב.
תניא: "בעבור תהיה יראתו על פניכם", זו הבושה; "לבלתי תחטאו", זו יראת חטא. מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מכאן אמרו: סימן יפה לאדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל המתבייש, לא במהרה הוא חוטא; וכל שאין לו בושה, בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.
הדרן עלך ואלו מותרים