לדלג לתוכן

רי"ף על הש"ס/נדרים/דף ה עמוד ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

(נדרים יז, א) יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד? אמר "הריני נזיר אם אוכל", "הריני נזיר אם אוכל" ואכל, חייב על כל אחת ואחת. "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל" ואכל, אינו חייב אלא אחת.


גמרא

אמר רב הונא: לא שנו אלא דאמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר למחר"; מיגו דאיתוסף יומא יתירא, חיילא נזירות עליה. אבל אמר: "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום", אין נזירות חל על נזירות. ושמואל אמר: אפילו אמר "הריני נזיר היום", "הריני נזיר היום", נזירות חל על נזירות. והלכה כשמואל, דסלקא שמעתתא אליביה, ולרב הונא קשיא.
אינו חייב אלא אחת.
(נדרים יח, א) אמר רבא: אם נשאל על הראשונה, שניה חלה עליה, דרווחא הוא דלית לה, הלכך כי מיתשיל על חברתה, חיילא.
לישנא אחרינא: "אינו חייב" קתני, חיובא הוא דליכא, הא שבועה איכא. למאי הלכתא? לכדרבא, דאמר רבא: נשאל על הראשונה, עלתה לו שניה תחתיה.


מתניתין

(נדרים יח, ב) סתם נדרים להחמיר, ופירושן להקל. כיצד? אמר: "הרי עלי כבשר מליח", "כיין נסך", אם בשל שמים נדר, אסור. אם בשל עבודה זרה נדר, מותר. אם סתם, אסור. "הרי עלי כחרם", אם כחרם של שמים, אסור. אם כחרם של כהנים, מותר. ואם סתם, אסור. "הרי עלי כמעשר", אם כמעשר בהמה נדר, אסור. ואם כמעשר דגן, מותר. ואם סתם, אסור. "הרי עלי כתרומה", אם כתרומת הלשכה נדר, אסור. ואם בשל גורן, מותר. ואם סתם, אסור, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסור, בגליל מותר, שאין אנשי הגליל מכירין בתרומת הלשכה. סתם חרמים ביהודה מותר, בגליל אסור, שאין אנשי גליל מכירין בחרמי כהנים.
(נדרים כ, א) נדר בחרם, ואמר: "לא נדרתי אלא בחרמו של ים"; בקרבן, ואמר: "לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים"; אמר "הרי עצמי קרבן", ואמר: "לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו"; אמר "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגרשתי"; על כולם אין נשאלין עליהם. ואם נשאלו, עונשין אותן ומחמירין עליהן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, פותחין להם פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.


גמרא

הא גופא קשיא! אמרת: "אין נשאלין עליהם", והדר תניא: "ואם נשאלו"! אמר רב יהודה, הכי קתני: וכולן אין צריכין שאלה. במה דברים אמורים, בתלמיד חכם; אבל בעם הארץ שבא לישאל, עונשין אותו ומחמירין עליו. בשלמא מחמירין, דלא פתחינן ליה בחרטה; אלא עונשין, היכי דמי?

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף  

הלכות נדרים לרמב"ן

הלכות נדרים (רמב"ן)

ריטב"א

פירוש הריטב"א להלכות נדרים