רי"ף על הש"ס/נדרים/פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק תשיעי[עריכה]

(נדרים סד, א) רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין א"ר צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום א"כ אין נדרים ומודים חכמים לר"א בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו:

גמ' מאי אין נדרים אמר אביי א"כ אין נדרים ניתרין יפה רבא אמר אין נדרים נשאלין לחכם גרסינן לעיל ר"פ ארבעה נדרים (נדרים סד, ב) לא פתחינן בהא דאמר רבה בב"ח אר"י מאי פתח ליה ר"נ לההוא סבא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא. ולא פתחינן נמי בהדא אחרנייתא דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן ברישא פתחינן בסיפא אביי אמר פתחינן רבא אמר לא פתחינן והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחינן נמי בהא דשמואל דאמר כל הנודר נקרא רשע ואע"פ שמקיימו:

(נדרים סד, א) מתני' ועוד א"ר אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שיהא משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אילו הייתי יודע שיעשה בהכ"נ לא הייתי נודר ר"א מתיר וחכמים אוסרים:

(נדרים סד, ב) גמ' מ"ט דר' אליעזר אמר רב חסדא אמר קרא כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך מיתה נולד הוא מכאן (דף רי"ף כ"א ע"ב) שפותחין לאדם בנולד ורבנן הני מי מתו והאמר ר' יוחנן משום רשב"י כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינו אלא דתן ואבירם. אמר ר"ש בן לקיש שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת:

גרסינן בפרק השולח צריך לפרט הנדר או לא רב פפא אמר צריך רב נחמן בר יצחק אמר אין צריך דאי אמרת צריך זמנין דגייז וחכם מה דשמע מיפר ורב פפא אמר צריך דלמא אמילתא דאיסורא משתבע והלכתא כרב פפא:

(נדרים סה, א) תניא הנודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנה"מ א"ר נחמן דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין א"ל הקב"ה למשה במדין נדרת לך והתר לך במדין דכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואין אלה אלא שבועה דכתיב ויבא אותו באלה וכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים מאי מרדותיה אשכחיה צדקיהו לנבוכדנצר דקאכיל ארנבת חייא א"ל נבוכדנצר לצדקיהו אשתבע לי דלא מגלית לי ולא תזלזל במלכותא אשתבע ליה לסוף הוי מצטער צדקיהו בגופיה אתשיל אשבועתיה ואמר שמע נבוכדנצר דקא מבזין ליה שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו אמר להו חזיתון מאי דעביד צדקיהו ולאו הכי הוי משתבע בשמיה דשמיא דלא מגלית אמרו ליה אתשיל אשבועתיה אמר להו מי מתשיל אשבועתא אמרו ליה אין א"ל בפניו או שלא בפניו א"ל בפניו ואמאי עבדיתון הכי ולא אמריתון ליה לצדקיהו מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון אמר ר' יצחק ששמטו כרים מתחתיהן:

(דף רי"ף כ"ב ע"א) מתני' ר' מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד. ואין חכמים מודים לו כיצד אמר קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם לבית זה שאני נכנס שכלב רע בתוכו או נחש אמרו לו מת הכלב או נהרג הנחש הרי הן כנולד ואינן כנולד ואין חכמים מודים לו:

(נדרים סה, ב) ועוד אר"מ פותחין לו מן הכתוב בתורה ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר מותר:

גמ' מת נולד הוא א"ר הונא נעשה כתולה נדרו בדבר ר' יוחנן אמר וכבר מת וכבר עשה תשובה קאמרי ליה ואיתותב ר' יוחנן בתלמודא:

ועוד היה רמ"א כו'. א"ל רב חנא בר [רב] קטינא לרבה לימא כל דמעני לאו עלי נפיל דלימנו עליה גבאי ולפרנסיה בהדי כ"ע ומאי דמטי עלי בהדי כ"ע אפרנס א"ל שאני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה:

מתני' פותחין לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאתה לפני ר"ע וחייבו לתת לה כתובתה א"ל רבי שמנה מאות זוז הניח לנו אבא ונטל אחי ד' מאות זוז ואני נטלתי ד' מאות זוז לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים א"ל ר"ע אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר והתירו ר"ע:

גמ' אפי' אתה מוכר שער ראשך ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה אמר אביי קרקע שוה ד' מאות זוז והא שער ראשו מטלטלי הויין ה"ק אפי' אתה מוכר שער ראשך ואוכל ש"מ אין מסדרין לבע"ח א"ר נחמן בר יצחק (נדרים סו, א) לומר שאין מקרעין שטר כתובה:

מתני' פותחין בשבתות וימים טובים בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד אמר קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן ולזה קרבן צריך פתח לכל אחד ואחד:

(דף רי"ף כ"ב ע"ב) גמ' קונם שאני נהנה לכולכם מאן תנא אמר רבא ר' שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד:

מתני' קונם יין שאני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעיים הותר במיושן ולא במיושן לבד הותר אלא בכל היין קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב א"ל והלא הכופרי יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך היא ווסתו של פלוני שמגרש את נשיו ועל בנותיך יהיו אומרים בנות גרושה הן מה ראתה אמן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ה"ז מותר. קונם שאני נושא את פלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר בה לא מפני שהיתה כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא מפני שהנדר נעשה בטעו' מעשה באחד שנדר הנאה מבת אחותו והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה א"ל ר"י בני לזו נדרת א"ל לא והתירו ר"י באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן וכשמת ר' ישמעאל היו נושאות קינה ואומרות בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכן שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן:

גמ' קונם שאני נושא פלונית כעורה כו'. מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפילו כעורה ונעשית נאה ומעשה באחד כו' (נדרים סו, ב) תנא שן תותבת היה לה ועשה לה ר' ישמעאל שן של זהב משלו וכד שכיב פתח עליה ההוא ספדנא בנות ישראל אל ר' ישמעאל בכינה:

ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאת נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לר' יהודה ור"ש. רבי יהודה טעים ור"ש לא טעים. ר' יהודה טעים אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו מספק אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים ואני על אחת כמה וכמה. ר"ש לא טעים אמר ימותו בני האלמנה ואל יזוז שמעון מכבודו ועוד כי היכי דלא לירגל למינדר:

ההוא דאמר לדביתהו קונם שאת נהנית לי עד שתרוקי בר"ג א"ל ר"ג אתאי ורוקי אתא' ורקקה אלבושיה א"ל רב אחא מדפתי לרבינא והא האי לזילותא קא מיכוין א"ל אמנא דר"ג זילותא רבתא היא:

ההוא דאמר לדביתהו קונם שאת נהנית לי עד שתראה מום יפה שביך לר' ישמעאל ברבי יוסי א"ל שמא ראשה נאה א"ל סגלגל שמא שערה נאה דומה לאניצי פשתן שמא עיניה נאות טרוטות הן שמא אזניה נאות כפולות הן שמא חוטמה נאה כלום הוא שמא צוארה נאה שקוע הוא שמא שפתותיה נאות עבות הן שמא כרסה נאה צבה היא שמא רגליה נאות רחבות הן כשל אווז שמא שמה נאה לכלוכית שמה א"ל יפה קורין לה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין ושריה:

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסב אתתא אמר לה בשילי לי תרין טלופחי בשילא ליה תרי טלופחי רתח עלה למחר אמר לה בשילי לי גריוא בשילא ליה גריוא א"ל זילי אייתי לי תרי בוציני אזלת ואייתא ליה תרי שרגי א"ל זילי תברי יתהון אריש בבא אזלא ותברת יתהון ארישא דבבא בן בוטא אמר לה מה דין דעבדת א"ל כך ציוני בעלי אמר לה בתי את עשית רצון בעלך המקום יוציא ממעיך שני בנים כבבא בן בוטא:

הדרן עלך פרק רבי אליעזר