נדרים סד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ורבא אמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם תנן ומודין חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחים לו בכבוד אביו ואמו בשלמא לאביי דאמר אם כן אין נדרים ניתרין הכא כיון דאיחצף ליה הא איחצף ליה אלא לרבא דאמר אם כן אין נדרים נשאלין לחכם הכא אמאי פותחין אמרי כיון דכל נדרי לא סגיא להון דלאו חכם הכא נמי פותחין:
ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד כו':
מ"ט דרבי אליעזר אמר רב חסדא דאמר קרא (שמות ד, יט) כי מתו כל האנשים והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו קסברי הנהו מי מייתי והא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם אלא אמר ר"ל שירדו מנכסיהן אריב"ל כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת שנאמר (בראשית ל, א) הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ותניא ארבעה חשובין כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים עני דכתיב כי מתו כל האנשים מצורע דכתיב (במדבר יב, יב) אל נא תהי כמת וסומא דכתיב (איכה ג, ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם ומי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]אין נדרים נשאלין לחכם - שאומר בלבו מה לי לילך אצל חכם לא צריכנא דודאי מותר הוא דכל כך הנאהו ומתירו הוא בעצמו והתורה אמרה לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו:
בשלמא לאביי דאמר - היינו טעמא דרבנן משום דאין ניתרים יפה הכא מודו ליה לרבי אליעזר:
דכיון דאיחצף - כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ולאמו מנכסיו הא איחצף ליה ועומד בחוצפו כדמעיקרא ואי מתחרט ודאי חרטה ופיו ולבו שוין ואהכי מתירין לו בכך:
אלא לרבא דיאמר היינו טעמא משום דאין נדרים נשאלין לחכם - הכא נמי בנדרים שבינו לבין אביו ואמו אמאי מודו רבנן הא נמי לא אתו לשיולי לחכם ומתיר הוא בעצמו בכבוד אביו ואמו:
אמרי כיון דשאר נדרים לא סגי - בלא שאלה לחכם משוש דאין פותחין בכבוד אביו ואמו שלא יתיר עצמו הכא בנדר שבינו לבין . אביו ואמו מודו רבנן דפותחין . דבשביל האי נדר גרידא דפתחו בכבוד אביו ואמו לא אתי למימר אין נדרים נשאלין לחכם כיון דכולהו נדרים בעלמא נשאלין לחכם:
כי מתו כל האנשים - לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו כדמפרש לקמן ויואל משה ופתח לו המקום בכך לך שוב מצרים ומותר לך כדין שבשביל אותן שנדרת כבר מתים הן:
ורבנן - דלא סברי ליה דפותחין בנולד אמרי לך ההוא לאו נולד הוא דהאי קמ"ל רחמנא כי מתו מי מתו אלא ירדו מנכסיהם והיינו כי מתו דהכי קאמר רחמנא הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת ולא הוי נולד אהכי אשתרי בההיא חרטה אבל בנולד לאו היינו חרטה להתיר בה את הנדר:
והאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל מקום כו' - כולא תירוצא דרבנן היא:
ואינו אלא דתן ואבירם - ולא מתו עד מעשה קרח אלא האי כי מתו שירדו מנכסיהן כבר בשעת הנדר דלאו נולד הוא והיו כמתים:
במחשכים הושיבני כמתי עולם - כשאדם נתון במחשך ואינו רואה חשוב כמת:
ר"ן
[עריכה]ורבא אמר אם כן אין נדרים נשאלים לחכם. אם כן דפותחין לו בכבוד המקום לא יהו נדרים נשאלים לחכם שכל אחד ואחד פותח פתח זה לעצמו שהרי פתח זה ראוי לכל הנדרים וקשיא לן אי מהאי טעמא מודה רבי אליעזר בכבוד המקום אמאי פליג בכבוד אביו ואמו דהא איכא למיחש נמי להאי טעמא ואפשר דס"ל לרבי אליעזר דאיכא נדרים דקילי כולי האי שאין לאביו ולאמו זלזול בהן והני ליכא למפתח בהו בכבוד אביו ואמו הלכך כיון דכל נדרים לא סגי להו בהאי פתחא בנדרים דסגי להו נמי פותחין כדמסקינן בשמעתין ורבנן סבירא להו דאם איתא דפותחין לכולהו נדרי סגי ואם כן אין נדרים נשאלין לחכם הלכך בכולהו אין פותחין:
עוד אפשר לי לומר דה"ק אמר אביי א"כ אין נדרים מותרין יפה ומש"ה מודה ר' אליעזר לרבנן בכבוד המקום ופליג בכבוד אביו ואמו בההוא טעמא גופיה וכדכתיבנא לעיל דרבי אליעזר לא חייש לטעמא דאין נדרים מותרין יפה ורבנן חיישי ורבא פליג עליה ואמר אין בכבוד המקום קושטא קאמרת דאיכא למיחש לאין נדרים נתרין יפה ומשום הכי כולי עלמא מודו דאין פותחין בו אבל בכבוד אביו ואמו אפילו רבנן לא חיישי ביה לאין נדרים נתרין יפה דהא תנן דלכבוד מצוה אחת פותחין וכדכתיבנא במתני' וכבוד אביו ואמו נמי לא שנא אלא טעמייהו דרבנן דאסרי בכבוד אביו ואמו משום דאם איתא דפותחין כיון דבהאי פתחא סגי לכולהו נדרי אין נדרים נשאלין לחכם ור' אליעזר לא חייש להאי טעמא כלל:
תנן ומודים חכמים לר"א וכו'. כיון דאיחצף ליה הא איחצף. כיון שמתחלה העיז פניו לאסרן בהנאתו איחצף וכשפותחין לו בכבודן לא משקר ומש"ה פותחין דליכא למיחש:
הכא אמאי פותחין. והא איכא למיחש דכיון דידע דפותחין לו בכבוד אביו ואמו אף הוא יפתח לעצמו ולא ילך אצל חכם:
כיון דכל נדרי לא סגיא להו בלא חכם. שהרי בשאר נדרים אין פותחין בהם בכבוד אביו ואמו ומתוך שאינו יודע למצוא בהן פתח צריך הוא שילך אצל חכם ה"נ פותחין שמתוך שהורגל לילך אצל חכם אף בנדרים הללו ילך אצלו:
מתני' ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד. אע"ג דאפסקוה רבנן למלתיה דר"א ליכא למידק מאי ועוד אע"ג דדייק הש"ס הכי בפרק עושין פסין (עירובין דף כג.) דשאני הכא דהוי להתירא וכחא דהתירא אלים טובא ומשום הכי אף על גב דאפסקוה רבנן למילתיה קתני ועוד:
וחכמים אוסרים. משום דפתח דשכיח הוא דמשוי ליה לנדר נדר טעות אבל נולד לא:
ונעשה סופר. וצריך לו תמיד או שהיה משיא את בנו ורגילין לאכול בסעודת הנשואין:
רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. משום דנקט בבי טובא הדר ותנא דבכולהו ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין:
גמ' מאי טעמא דרבי אליעזר. דאילו רבנן מסתבר טעמייהו כדכתיבנא במתני':
כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. אף על גב דיתרו השביע למשה כדכתיב ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו את צפורה אפילו הכי משה רבינו לא היה נשבע אלא מתוך שהיה ירא מדתן ואבירם ולפיכך פתח לו הקב"ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך:
ורבנן מאי טעמייהו. מאי עבדי בהאי קרא:
קסברי הנהו מי מתו. בתמיה:
כל מקום שנא' נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם. נצים שני אנשים עברים נצים (שמות ב) נצבים כדכתיב (שם ה) ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם ולא ידעינן מאן נינהו אלמא אותן אנשים שהיו נצים שהלשינו למשה דתן ואבירם היו והם עצמם היו בעדת קרח ושמע מינה דלא מתו:
אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם. והכי מפרשי ליה רבנן להאי קרא דכי מתו:
ארבעה חשובים כמת. כבר פרשתי בפ"ק (דף ז: ד"ה שנא') מנלן דירדו מנכסיהם טפי מחד מהנך ארבעה:
ירושלמי ועוני לאו נולד הוא אמר רבי זעירא העניות מצויה ותהות לאו נולד הוא אמר רבי אילא התהות מצויה:
תוספות
[עריכה]אין נדרים נשאלין לחכם. אם פותחין בכבוד המקום בלא חרטה אחרת כל אחד ואחד יתיר נדרו בפ"ע ואתי לזלזולי:
כיון דאיחציף חציף . וליכא למיחש פן יהיה בלבו לקיים הנדר בכל ענין דכיון דחציף כולי האי לא יתבייש לומר שנדר בכל ענין כו':
אלא לרבא דאמר אין נדרים נשאלין לחכם. לפי שאין החכם מוצא חרטה אלא מגוף הנדר הכא אמאי פותחין שהרי חרטה זאת אינה מגוף הנדר ויש לחוש דבכל נדרים לא ישאל לחכם:
כיון דבכל נדרים לא סגי בלא חכם. דלא אסרו רבנן לפתוח בכבוד אביו ואמו כ"א בזה לא יטעה וילך אצל חכם:
ועוד אמר רבי אליעזר. קולא אחרת בנדרים והכא לא פרכינן כיון דאפסקו רבנן אמאי תנא ועוד כדפריך פרק שני דעירובין (דף כג.) דכיון דקולא היא אית ליה שפיר למתני' ועוד דלא פריך הכי אלא גבי חומרא (אלא) לפי שאין חידוש להחמיר:
פותחין בנולד וחכמים אוסרין . פי' דבשביל הנולד אין נעשה הנדר נדר טעות וטעמא דכל חרטה דע"י חרטה נעשה הנדר טעות ובטל מעיקרו:
מאי טעם דרבי אליעזר. דמסברא יש לנו לומר דאין פותחין בנולד:
כי מתו כל האנשים. משה נדר שישב אצל חמיו במדין לפי שהיה ירא לשוב למצרים מפני דתן ואבירם ופתח לו הקב"ה פתח ממה שמתו ומיתה הוי נולד:
ורבנן פי' היכי . סברי מתו בתמיה כל מקום שנאמר נצים כדכתיב שני אנשים נצים נצבים דכתיב ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים וה"פ אותם שהיו נצבים פגעו במשה ואהרן וכל מקום לאו דוקא דאינו כתוב במקום אחר דאי משום דכתיב ודתן ואבירם יצאו נצבים הרי הוא מפרש בהדיא ולא איצטריך ליה:
אלא שירדו מנכסיהם. ובנולד כי האי דעוני מודו רבנן:
ארבעה חשובים כמתים. ונפקא מיניה למבעי עלייהו רחמי:
ראשונים נוספים
בשלמא לאביי דאמר א"כ אין נדרים נתרין יפה. והיינו נמי טעמא דחכמים בכבוד אביו ואמו:
הכי נמי כיון דאחצפיה אחצפיה. דכיון שהחציף פניו להדיר אביו ואמו ג"כ בשעת התרה נמי אם אין לו חרטה גמורה יחציף פניו ויאמר שלא היה מניח בשביל כבודם:
הכא אמאי פותחין. הכי נמי איכא למיחש שיפתח לעצמו ומשני כיון דשאר נדרים אין פותחין בכבוד אביו ואמו לא אתי למטעי כי אין חלוק בנדרים וכמו שנדר אחר צריך לבא לפני חכם גם בזה ילך לפני חכם:
מ"ט דר' אליעזר. דמסתבר טעמייהו דרבנן דפתיחת נולד לא הוי חרטה מעיקרא:
כי מתו כל האנשים. משה נדר לשבת במדין ושלא לשוב למצרים ופתח לו הקב"ה פתח שאם היה יודע שמתו שונאיו לא היה נודר ואע"פ שנדר ליתרו חמיו מכל מקום עיקר הנדר היה משום דבלאו הכי לא היה רשאי לשוב למצרים מפני שונאיו:
קסברי. הנהו מי מתו:
כל מקום שנאמר נצים נצבים אינם אלא דתן ואבירם. שכן מצינו בהם (במדבר כו) אשר הצו וכתיב (שם טז) יצאו נצבים הלכך שני אנשים עברים נצים היו דתן ואבירם וכן (שמות ה) ויפגעו את משה ואהרן נצבים כלומר הנצבים פגעו במשה ואהרן והם היו דתן ואבירם אלמא לא מתו:
אלא כדאמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם. וכיון דעניים הם לא היו יכולין להזיקו שאין דבריהם נשמעין ועניות לאו נולד הוא דשכיח:
עני ומצורע ומי שאין לו בנים. והנהו לא הוו מצורעים דאם עשירים היו היו יכולין להזיק למשה אע"ג דמצורעים היו ועוד דאם כן היו משולחין מן המחנה וסומין לא היו דכתיב (במדבר טז) העיני האנשים ההם תנקר ובנים היו להם דכתיב הם ובניהם [צ"ל ונשיהם ובניהם והיינו קרא פרשת קרח ט"ז פסוק כ"ז] אלא על כרחך עניים היו:
גמרא: ורבנן מי מתו אלא שירדו מנכסיהם: ואם תאמר מכל מקום עני הרי זה נולד. ויש לומר כיון שהעניות מצויה לאו כנולד היא דהא פותחין בנולד מצוי וכדאמרינן בריש פרק ארבעה נדרים [לעיל כג, א] שכיחי קצרי דמחו רבנן, והכין איתא בירושלמי דגרסינן התם [שם הלכה ד'] עלה דהא ולא כנולד הוא, אמר ר' זעירא העניות מצויה. ועוד שאלו שם [שם הלכה ד'] ותהית לאו כנולד היא, אמר ר' אילא התהות מצויה.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ט (עריכה)
גמרא אלא לרבא דאמר אם כן אין נדרים נשאלים לחכם הכי נמי בדברים שבינו לבין אביו ואמו אמאי פותחין לימא אם כן אין נדרים נשאלין לחכם. והכא ליכא למימר דמשום הכי פותחין דקסבר שני נדר שבינו לבין אביו ואמו משאר דלא ידע לאסוקי אדעתין דהא נדר שני משאר נדרים ומפר איהו לנפשיה. פירוש.
אמרי כיון דכל נדרי לא סגיא דלאו חכם הכא פותחין. פירוש כיון דלא שרינן לפתוח בכבוד אביו ואמו בשאר נדרים כי אם בזה לא יטעה להתיר בלא חכם כי יודע הוא כי מה שפותח לו חכם בזה הנדר בכבוד אביו ואמו משום שהנדר היה בינו לבין אביו ואמו אבל בשאר נדרים יודע שצריך להתחכם ולפתוח פתח אחר הילכך לא ילמד שאר נדרים מזה. והואיל והוא יודע שבשאר נדרים הוא צריך לילך אצל חכם גם בזה ילך ולא יתיר לעצמו שיודע שאין נדרים חלוקים. שטה.
גרסינן בפרק ארבעה נדרים בר ברתיה דרבי ינאי סבא אתא לקמיה דרבי ינאי רבה אמר ליה אלו הוה ידעת דהוו פתחין פנקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת כלומר שעל ידי עונש הנדר שעשית פותחין בשמים ספר שמעשיך נכתבין בו ומפשפשין במעשיך אמר ליה לאו ושרייה. פירוש כיון דאמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר. א"ר אבא מאי קראה ואחר נדרים לבקר כלומר אחר שאדם נודר מבקרין מעשיו ולא פתחינן בהדא אוחרניתא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי פתח ליה רשב"ג לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. כל הבוטה פירוש כל המבטא בשפתיו לידור. ראוי לדקרו בחרב פירוש מפני שהוא קרוב להיות נכשל בנדרו. אלא שלשון חכמים מרפא כלומר שעל ידי היתר שלהם עוקרין את הנדר מעיקרו ולא פתחינן בהדא אוחרניתא. דתניא רבי נתן אומר כל הנודר כאלו בנה במה פירוש בשעת איסור הבמות. והמקיימו כאלו מקטיר עליה פירוש דאף על גב דאמר אלו הייתי יודע שהנודר כאלו בנה במה לא הייתי נודר לא שרינן ליה. בסיפא לא פתחינן פירוש דכל המקיימו כאלו הקטיר עליה דאף על גב דאמר אלו ידעתי שאם אני נשאל על נדרי הריני כאלו הקרבתי קרבן בבמה בשעת איסור הבמות לא הייתי נודר לא שרינן ליה ברישא פירוש דהנודר כאלו בנה במה. אביי אמר פתחינן ורבא אמר לא פתחינן. והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחינן בהדא דאמר שמואל כל הנודר אף על פי שמקיים נקרא רשע. פירוש וטעמא דמילתא לא פתחינן בכל הני משום דמאן דשמע האי חומרא דנדרים דפתחין פנקסיה וממשמשין בעובדיה אי נמי שראוי לדוקרו בחרב אי נמי שהוא כאלו בנה במה אי נמי שנקרא רשע אם שמא עבר השומע ונודר שהוא נדר הרי יתחרט בעצמו כשיזכור שום אחד מן העונשים שיש בדבר ויתיר לעצמו בלא שאלת חכם.
ירושלמי רבי ירמיה בעי את אמר פותחין לו בכבוד אביו ואמו דברים שבינו לבין אביו ואמו דברים שבינו לבין המקום איזהו כבוד המקום כגון סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח והיינו כבוד המקום משמע ליה דלנפשיה הוא דמהני בהדה אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח וחטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו כלומר שאין זה פתח לכבוד המקום אלא לכבוד עצמו ולהנאתו כדמשמע בהני קראי. הרנב"י ז"ל.
פיסקא ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד. פירוש בדבר שלא היה בעולם בשעת הנדר. וחכמים אוסרים פירוש שאין פותחין אלא בדבר שכבר היה בשעת הנדר אלא דאגב כעסו לא אסקיה אדעתיה ויכול לומר אלו נתתי אל לבי שהיה דבר זה לא הייתי נודר דהוה ליה כעין טעות. אבל בדבר שנולד לגמרי אחר הנדר ליכא טעמא דאלו הייתי יודע שהוא כן שהרי לא היה כן. הרנב"י ז"ל.
ונעשה סופר תלמיד חכם. בקרוב כלומר בקרוב זמן. וחכמים אוסרין ואם נפשך לומר אמאי שרי ליה רבי עקיבא לכלבא שבוע נידריה משום דנעשה רבי עקיבא תלמיד חכם הא (לא) קאסרי רבנן הא לא דמי להא דהכא מיירי שנדר הנאה מאותו שנעשה סופר אבל כלבא שבוע לא נדר מרבי עקיבא הנאה אלא מבתו שהשיאה עצמה לרבי עקיבא וכי נעשה תלמיד חכם אישתכח דשפיר עבדא. פותחין בנולד דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך שבשבילן נדרת והא מיתה נולד הוא אלמא פותחין בנולד. ורבנן סברי הנהו שכבר מתו בשעת הנדר ומשה לא הוה ידע דמתו והוי נדר בטעות. ובין לרבנן ובין לרבי אליעזר מי מצית אמרת דמתו ממש והא כל מקום שנאמר נצים דכתיב שני אנשים עברים נצים נצבים דכתיב ודתן ואבירם יצאו נצבים דכי היכי דנצבים דתן ואבירם הכי נמי נצים הוו דתן ואבירם. ואינהו אכתי לא מתו עד מחלוקת קרח ועדתו. אלא שירדו מנכסיהם. ורבנן כדאית להו שכבר ירדו מנכסיהם בשעת הנדר והוה הנדר בטעות. פירוש.
ובשטה כתוב וזה לשונו: אלא אמר רבי שמעון בן לקיש שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת כדמסיקנא בסמוך. ומתו דפתח ליה קודשא בריך הוא בעוני הוא. ובנולד דעוני מודו רבנן דפותחין דנולד דשכיח הוא ולא הוי נולד כדאמרינן בארבעה נדרים דנולד דשכיח לא הוי נולד. לישנא אחרינא שירדו מנכסיהם בשעה שנדר ממש ולא היה נולד אלא נדר טעות כי הוא לא היה יודע שהעני שאלמלא (לא) היה יודע שהעני לא נדר כי לא היה ירא מהם. ואינו נראה לי זה הלשון דאם כן אפילו במתו ממש היה יכול לתרץ שמתו כבר בשעת הנדר ומשה לא ידע ולא היה נולד ואמאי מהדר ואוקמה שירדו מנכסיהם. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה