משנה נדרים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נדרים פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק רביעי ("אין בין") · >>

פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
המודר מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה, וכברה, ורחיים, ותנור.
אבל משאיל לו חלוק, וטבעת, וטלית, ונזמים, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.
מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.

משנה ב[עריכה]

המודר הנאה מחבירו,
שוקל את שקלו,
ופורע את חובו,
ומחזיר לו את אבידתו.
מקום שנוטלין עליה שכר,
תיפול הנאה להקדש.

משנה ג[עריכה]

ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו.
ומקריב עליו קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות.
ומלמדו מדרש, הלכות ואגדות.
אבל לא ילמדנו מקרא.
אבל מלמד הוא את בניו [ואת בנותיו] מקרא.
וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שהוא חייב במזונותיהם.
ולא יזון את בהמתו, בין טמאה, בין טהורה.
רבי אליעזר אומר: זן את הטמאה, ואינו זן את הטהורה.
אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה?
אמר להן: שהטהורה נפשה לשמים, וגופה שלו;
וטמאה, נפשה וגופה לשמים.
אמרו לו: אף הטמאה, נפשה לשמים וגופה שלו;
שאם ירצה, הרי הוא מוכרה לגויים, או מאכילה לכלבים.

משנה ד[עריכה]

המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו,
עומד, אבל לא יושב.
ומרפאהו רפואת נפש,
אבל לא רפואת ממון.
ורוחץ עמו באמבטיא גדולה,
אבל לא בקטנה.
וישן עמו במיטה.
רבי יהודה אומר: בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו.
ומיסב עמו על המיטה,
ואוכל עמו על השולחן,
אבל לא מן התמחוי;
אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר.
לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים,
ולא יעשה עמו באומן, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: עושה הוא ברחוק ממנו.

משנה ה[עריכה]

  • המודר הנאה מחבירו לפני שביעית,
לא יורד לתוך שדהו,
ואינו אוכל מן הנוטות.
ובשביעית,
אינו יורד לתוך שדהו,
אבל אוכל הוא מן הנוטות.
נדר הימנו מאכל לפני שביעית,
יורד לתוך שדהו,
ואינו אוכל מן הפירות.
ובשביעית,
יורד ואוכל.


משנה ו[עריכה]

המודר הנאה מחבירו,
לא ישאילנו, ולא ישאל ממנו;
לא ילוונו, ולא ילווה ממנו;
ולא ימכור לו, ולא יקח ממנו.
אמר לו: השאילני פרתך. אמר לו: אינה פנויה. אמר: קונם שדי שאני חורש בה לעולם.
אם היה דרכו לחרוש,
הוא אסור, וכל אדם מותרין .
אם אין דרכו לחרוש,
הוא וכל אדם אסורין.

משנה ז[עריכה]

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל,
הולך אצל החנווני ואומר:
איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה,
והוא נותן לו,
ובא ונוטל מזה.
היה ביתו לבנות,
גדרו לגדור,
שדהו לקצור,
הולך אצל הפועלים ואומר:
איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה.
הם עושין עמו,
ובאין ונוטלין שכר מזה.

משנה ח[עריכה]

היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל,
נותן לאחר לשום מתנה,
והלה מותר בה.
אם אין עמהם אחר,
מניח על הסלע או על הגדר, ואומר:
הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ,
והלה נוטל ואוכל.
ורבי יוסי אוסר.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א)

אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל, וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.
הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה, וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם, וְתַנּוּר.
אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק, וְטַבַּעַת, וְטַלִּית, וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ.
מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אָסוּר.

(ב)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,
שׁוֹקֵל אֶת שִׁקְלוֹ,
וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ,
וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ.
מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר,
תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.

(ג)

וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ.
וּמַקְרִיב עָלָיו קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.
וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת.
אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא.
אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.
וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם.
וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זָן אֶת הַטְּמֵאָה, וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה.
אָמְרוּ לוֹ: מַה בֵּין טְמֵאָה לִטְהוֹרָה?
אָמַר לָהֶן: שֶׁהַטְּהוֹרָה, נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ;
וּטְמֵאָה, נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם.
אָמְרוּ לוֹ: אַף הַטְּמֵאָה, נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ;
שֶׁאִם יִרְצֶה, הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִים, אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים.

(ד)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִכְנָס לְבַקְּרוֹ,
עוֹמֵד, אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב.
וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ,
אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן.
וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְּדוֹלָה,
אֲבָל לֹא בַּקְּטַנָּה.
וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְהַנֵּהוּ.
וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה,
וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן,
אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי;
אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.
לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים,
וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָּאֹמֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה הוּא בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ.

(ה)

  • הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית,
לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת.
וּבַשְּׁבִיעִית,
אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת.
נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית,
יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת.
וּבַשְּׁבִיעִית,
יוֹרֵד וְאוֹכֵל.

(ו)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,
לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ, וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ;
לֹא יַלְוֶנּוּ, וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ;
וְלֹא יִמְכֹּר לוֹ, וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.
אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ. אָמַר לוֹ: אֵינָהּ פְּנוּיָה. אָמַר: קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם.
אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,
הוּא אָסוּר, וְכָל אָדָם מֻתָּרִין.
אִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,
הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין.

(ז)

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר:
אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
וְהוּא נוֹתֵן לוֹ,
וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.
הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת,
גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר,
שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר,
הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר:
אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ,
וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.

(ח)

הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
נוֹתֵן לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה,
וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.
אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר,
מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר:
הֲרֵי הֵן מֻפְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ,
וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אין בין מודר הניה מחברו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש המודר מאכל מחברו לא ישאילנו נפה וכברה וריחיים ותנור אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש ומקום שמשכירין כיוצא בהן אסור.

(ב) המודר הניה מחברו שוקל את שקלו ופורע את חובו ומחזיר לו אבידתו ומקום שנוטלין עליה שכר תיפול הניה להקדש.

(ג) ותורם את תרומתו ואת מעשרותיו לדעתו ומקריב עליו קיני זבין קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות ומלמדו מדרש הלכות ואגדות לא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו מקרא וזן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא חייב במזונותם לא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה רבי אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להם שהטהורה נפשה לשמיים וגופה שלו והטמאה נפשה וגופה לשמיים אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמיים וגופה שלו שאם ירצה הרי הוא מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים.

(ד) המודר הניה מחברו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב מרפאהו רפאות נפשות אבל לא רפאות ממון ורוחץ עימו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה וישן עימו במיטה רבי יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו ומסב עימו על המיטה ואוכל עימו על השולחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר לא יאכל עימו מן האיבוס שלפני הפועלין לא יעשה עימו באומן דברי רבי מאיר וחכמים אומרין עושה הוא ברחוק ממנו.

(ה) המודר הניה מחברו לפני שביעית לא יירד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות ובשביעית לא יירד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנוטות נדר ממנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות ובשביעית יורד ואוכל.

(ו) המודר הניה מחברו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו לא ילוונו ולא ילווה ממנו ולא ימכור לו ולא ייקח ממנו אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה אמר קונם שדי שאיני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרין ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין.

(ז) המודר הניה מחברו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנווני ואומר איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה והוא נותן לו ובא ונוטל מזה היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הניה ואיני יודע מה אעשה והן עושין עימו ובאין ונוטלין שכרן מזה.

(ח) היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל רבי יוסי אוסר.

פירושים[עריכה]