משנה נדרים ח דפוסים
משנה נדרים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
קונם יין שאני טועם היום, אינו אסור אלא עד שתחשך.
שבת זו, אסור בכל השבת, ושבת שעברה.
חדש זה, אסור בכל החודש, וראש חודש להבא.
שנה זו, אסור בכל השנה, וראש השנה לעתיד לבוא.
שבוע זה, אסור בכל השבוע, ושביעית שעברה.
ואם אמר יום אחד, שבת אחת, חודש אחד, שנה אחת, שבוע אחד, אסור מיום ליום.
עד הפסח, אסור עד שיגיע.
עד שיהא, אסור עד שיצא.
עד לפני הפסח, רבי מאיר אומר, אסור עד שיגיע.
רבי יוסי אומר, אסור עד שיצא.
עד הקציר, עד הבציר, עד המסיק, אינו אסור אלא עד שיגיע.
זה הכלל, כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע, אסור עד שיגיע.
אמר עד שיהא, אסור עד שיצא.
וכל שאין זמנו קבוע, בין אמר עד שיהא, בין אמר עד שיגיע, אינו אסור אלא עד שיגיע.
עד הקיץ עד שיהא הקיץ, עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות.
עד שיעבור הקיץ, עד שיקפלו המקצועות.
עד הקציר, עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים אבל לא קציר שעורים.
הכל לפי מקום נדרו, אם היה בהר בהר, ואם היה בבקעה בבקעה.
עד הגשמים עד שיהיו הגשמים, עד שתרד רביעה שניה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד שיגיע זמנה של רביעה.
עד שיפסקו גשמים, עד שיצא ניסן כלו, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, עד שיעבור הפסח.
קונם יין שאיני טועם השנה, נתעברה השנה, אסור בה ובעיבורה.
עד ראש אדר, עד ראש אדר הראשון.
עד סוף אדר, עד סוף אדר הראשון.
רבי יהודה אומר, קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח, אינו אסור אלא עד ליל הפסח, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין.
אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור אלא עד לילי הצום, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר.
רבי יוסי בנו אומר, קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת, אינו אסור אלא עד לילי שבת, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום.
האומר לחברו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי.
וכן האומר לחברו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה בא ונותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר, אסור עד שיתן.
וחכמים אומרים, אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, הרי אני כאילו [התקבלתי].
היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם, הרי אלו מותרות ליהנות לו שלא נתכון זה אלא לשום אישות.
היה מסרב בחברו שיאכל אצלו, אמר: קונם לביתך שאיני נכנס, טיפת צונן שאיני טועם לך, מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה.
משנה נדרים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב