משנה נדרים ח רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) קונם יין - שאיני טועם היום,

אין אסור - אלא עד שתחשך.

שבת זו -

אסור - בכל השבת, ושבת לשעבר.

חודש זה -

אסור - בכל החודש, וראש החודש להבא.

שנה זו -

אסור - בכל השנה, וראש השנה לעתיד לבוא.

שבוע זה -

אסור - בכל השבוע, והשביעית לשעבר.

אם אמר:

יום אחד, ושבת אחת, וחודש אחד,

ושנה אחת, שבוע אחד -

אסור - מיום ליום.

(ב) עד הפסח -

אסור - עד שיגיע.

עד שיהא -

אסור - עד שיצא.

עד פני הפסח -

רבי מאיר אומר:

אסור - עד שיגיע.

רבי יוסי אומר:

אסור - עד שיצא.

(ג) עד הקציר, עד הבציר, עד המסיק -

אין אסור - אלא עד שיגיע.

זה הכלל -

כל שזמנו קבוע -

ואמר: עד שיגיע - אסור עד שיגיע.

עד שיהא - אסור עד שיצא.

וכל שאין זמנו קבוע -

בין שאמר - עד שיהא,

בין שאמר - עד שיגיע,

אין אסור - אלא עד שיגיע.

(ד) [ג] *הערה 1: עד הקיץ, עד שיהא הקיץ -

עד שיתחילו העם - להכניס כלכלות.

עד שיעבור הקיץ - עד שיכפלו המקציעות.

עד הקציר - עד שיתחילו העם,

לקצור קציר חיטים - ולא קציר שעורים.

הכל - לפי מקום נדרו,

אם היה בהר - כהר,

אם היה בבקעה - כבקעה.

(ה) עד הגשמים, עד שיהיו הגשמים -

עד שתרד רביעה שניה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

עד שתגיע זמנה של רביעה.

עד שיפסקו גשמים -

עד שיצא ניסן כולו,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

עד שיעבור הפסח.

[ד]

קונם יין - שאיני טועם השנה,

ונתעברה השנה -

אסור - בה, ובעיבורה.

עד ראש אדר - עד ראש אדר הראשון.

עד סוף אדר - עד סוף אדר השני.

רבי יהודה אומר:

אמר: קונם יין שאיני טועם - עד שיהא הפסח,

אינו אסור - אלא עד לילי הפסח,

שלא נתכוון זה, אלא עד שעה - שדרך בני אדם לשתות יין.

(ו) אמר: קונם בשר שאיני טועם - עד שיהא צום,

אינו אסור - אלא עד לילי הצום,

שלא נתכוון זה, אלא עד שעה - שדרך בני אדם לאכל בשר.

רבי יוסי בנו אומר:

אמר: קונם שום שאיני טועם - עד שתהא שבת,

אין אסור - אלא עד לילי שבת,

שלא נתכוון זה, אלא עד שעה - שדרך בני אדם לאכל שום.

(ז) [ה] האומר לחברו: קונם שאיני נהנה לך,

אם אין אתה בא - ונוטל לבניך,

כור אחד - של חיטים,

ושתי חביות - של יין,

הרי זה יכול להפר את נדרו - שלא על פי חכם,

ויאמר לו: כלום אמרת לי, אלא מפני כבודי - וזה הוא כבודי.

וכן האומר לחברו: קונם שאת נהנה לי,

אם אין אתה נותן לבני -

כור אחד - של חיטים,

ושתי חביות - של יין,

רבי מאיר אומר:

אסור - עד שיתן.

וחכמים אומרין:

אף זה יכול להפר את נדרו - שלא על פי חכם,

ויאמר לו: הרי אני - כאילו נתקבלתי.

היו מסרבין בו - לשאת את בת אחותו,

אמר: קונם שהיא נהנית לי - לעולם,

וכן המגרש את אשתו -

אמר: קונם אשתי נהנית לי - לעולם,

הרי אלו מותרות - להנות לו,

שלא נתכוון זה - אלא לשם אישות.

היה מסרב בחברו - שיאכל אצלו,

אמר: קונם לביתך - שאיני נכנס,

וטיפת צונין - שאיני טועם לך,

מותר - ליכנס לביתו, ולשתות צונין,

שלא נתכוון זה - אלא לשום אכילה ושתייה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה נדרים ח

משנה נדרים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב