משנה נדרים ח ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ח · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האומר לחברו קונם שאני כ נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כא כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להפר כב את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, כלום אמרת אלא מפני כבודי כג זהו כבודי.

וכן האומר לחברו קונם שאתה נהנה לי כד אם אין אתה בא ונותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר, אסור עד שיתן.

וחכמים אומרים, אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו, הרי אני כה כאילו [התקבלתי]כו.

היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם, הרי אלו מותרות ליהנות לו כט שלא נתכון זה אלא לשום אישותל.

היה מסרב בחברו שיאכל אצלו, אמר: קונם לביתך שאיני נכנס, טיפת צונן שאיני טועם לך, מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיהלא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָךְ
אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ
כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין
וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,
הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,
וְיֹאמַר לוֹ:
כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹדִי?
זֶהוּ כְבוֹדִי.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
קוֹנָם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי
אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹתֵן לִבְנִי
כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין
וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן,
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם,
וְיֹאמַר לוֹ: הֲרֵי אֲנִי כְּאִלּוּ הִתְקַבַּלְתִּ).
הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת בַּת אֲחוֹתוֹ,
וְאָמַר: קוֹנָם שֶׁהִיא נֶהֱנִית לִי לְעוֹלָם,
וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
וְאָמַר: קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם,
הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ,
שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אִישׁוּת.
הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,
אָמַר: קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֵינִי נִכְנָס,
טִפַּת צוֹנֵן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ,
מֻתָּר לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנֵן,
שֶׁלֹּא נִתְכַוֵּן זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:

נוסח הרמב"ם

האומר לחברו קונם שאיני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חיטים ושתי חביות של יין הרי זה יכל להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו כלום אמרת לי אלא מפני כבודי וזה הוא כבודי וכן האומר לחברו קונם שאת נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חיטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרין אף זה יכל להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו הרי אני כאילו נתקבלתי היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו אמר קונם שהיא נהנית לי לעולם וכן המגרש את אשתו אמר קונם אשתי נהנית לי לעולם הרי אלו מותרות להנות לו שלא נתכוון זה אלא לשם אישות היה מסרב בחברו שיאכל אצלו אמר קונם לביתך שאיני נכנס וטיפת צונין שאיני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות צונין שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתייה.

פירוש הרמב"ם

האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין כו'. מסרבין – מפצירין. ואמרו בת אחותו, לפי שהוא נהוג, ועוד שהיא מצוה וחייב אדם להשתדל בזה, ואמרו: "ומבשרך אל תתעלם" (ישעיהו נח ז), זה הנושא בת אחותו. ואין הלכה כרבי מאיר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זהו כבודי - שאפרנס בני משלי:

היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו - מפצירין בו כז שישא את בת אחותו מפני שהיא בת גילו ואמרינן [יבמות ס"ב.] הנושא את כת אחותו עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח) ומבשרך לא תתעלם אז תקרא וה' יענה כח:

שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה - ומיהו גם באכילה ושתיה מותר, הואיל ולא הוציא מפיו אכילה ושתיה, דבנדרים בעינן שיוציא בשפתיו, כדכתיב (במדבר ל) ככל היוצא מפיו יעשה. ולא דמי לרישא, דאישות בכלל הנאות איתיה:

פירוש תוספות יום טוב

קונם שאני נהנה לך. קונם מה שאני נהנה משלך. הר"ן פ"ג דף כ"ד:

ונוטל לבניך. דרך כבוד הוא שיקבל מתנה לבניו ולא לעצמו. הרא"ש שם:

להפר. צ"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו ועיין בפירוש הר"ב ספ"י. והרמב"ם בר"פ דלקמן כתב ג"כ לשון הפרה במקום התרה. [וכן עוד לשונו במשנה ט' פ"ט כמ"ש לשונו שם]. אבל בגמרא פ"ג דף כ"ד דמייתי לה להך מתניתין גרסינן בין ברישא בין בסיפא להתיר. וכן העתיקה הרמב"ם ספ"ח מה"נ וכן הטור ס"ס רל"ב [ובבכורות פ"ה משנה ה' כתבתי בשם התוספות דלישנא דקרא נקט כו']:

ויאמר לו כלום אמרת כו'. מפרש התם בגמרא טעמא דאמר הא לא אמר נדר הוא ולא הוי נדרי זירוזין דשריין כדתנן התם ומפרש טעמא דודאי לנדר נתכוין דאמר ליה לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך. ולא מיתהנית מינאי. פירש הרא"ש דכיון שהוא רוצה שיקבל ממנו מתנה מרובה. [כור חטים ושתי חביות של יין] מסתמא גם הוא נהנה ממנו הרבה. וכיון שיש טעם לדבר אמרינן דלנדר איכוין. כלומר מה שאין כן המזמין חבירו כו' דתנן התם דהוי נדרי זירוזין. דעביד אינש להאכיל את חבירו אצלו. אע"ג דחבריה לא יהיב ליה מעיקרא מידי:

אלא מפני כבודי. שאתכבד על ידך בפני הבריות. שיראו שאני חשוב בעיניך. שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן. ואני איני רוצה לקבל הר"ן. והרא"ש כתב זהו כבודי לשנוא מתנות:

קונם שאתה נהנה לי. כלומר משלי: וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן. על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו. הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו. אם לא יקבל ההנאה:

רבי מאיר אומר אסור עד שיתן. כתבו התוספות אבל ברישא מודה. דקאמר [אם] אי אתה בא ונוטל וזה אינו [רוצה ליקח] רגילות שיאמר זה הוא [כבודי] והתירא מעליא הוא אבל הכא אינו רגילות לומר התקבלתי מאחר שמפצירו ליתן לבנו. ע"כ. אבל הר"ן כתב דהה"נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול. והכי איתא בירושלמי ע"כ:

ויאמר לו הרי אני וכו'. בגמרא פ"ג מפרש דדוקא כשיאמר לו. הא לאו הכי הוה נדר. ולא הוו נדרי זירוזין ומפרש טעמא משום דודאי לנדר נתכוון. דאמר ליה לאו מלכא אנא דמהני לך ואת לא מהנית לי. פירש הרא"ש לאו מלכא אנא ומסתם ההנהו הרבה. מאחר שתובע ממנו מתנה מרובה:

הרי אני וכו'. הריני מחזיק לך טובה. כאילו התקבלתי ממך. רש"י שם:

כאילו התקבלתי. מפרש בגמרא בפרק מי שאחזו דהיינו טעמא משום דלהרווחה דידיה מכוין והא לא איצטריך ודוקא כשהבנים סמוכים על שלחנו דבכהאי גוונא שייך למימר דלהרווחה דידיה איכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ובכה"ג היה יכול לומר כן. אבל אם אין הבנים סמוכים על שלחן אביהם הוי איפכא דלהרווחה דידהו קא מכוין וכל שאמרו הם הריני כאילו התקבלנו התירו הנדר ואילו אמר האב כן אין בדבריו כלום הר"ן:

התקבלתי. כן ל' המשנה בפ"ו דגיטין וכן ברפ"ז דשבועות:

היו מסרבין. פירש הר"ב מפצירין ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון לפי שגם זה המפציר הוא מסרב וממאן במה שחבירו רוצה. כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:

לשאת בת אחותו. פירש הר"ב מפני שהיא בת גילו. פירש בערוך גילו מזלו. ומ"ש הר"ב ואמרינן הנושא כו' בפ"ו דיבמות דף ס"ג [צ"ל ס"ב] ושם כתבו התוספות בשם ר"ת דטעמא לפי שהיא בת מזלו כדאמרינן רוב בנים הולכים אחר אחי האם. ועוד כתבו בשם רשב"ם דה"ה בת אחיו. אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה:

מותרות להנות לו. שאר הנאה. אלא לשום אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש"י:

שאיני נכנס כו'. שאיני טועם. הטור סימן רי"ח העתיק שניהם שאני:

שלא נתכוין זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוון. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על המשנה) שאני כו'. קונם מה שאני נהנה משלך. הר"נ:

(כא) (על המשנה) לבניך. דרך כבוד הוא שיקח מתנה לבניו. ולא לעצמו. הרא"ש:

(כב) (על המשנה) להפר. צ"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו. ולי נראה דברישא ובסיפא כאן שייך דוקא לשון הפרה משום דהנדר אינו נעקר מעיקרו כנדר גבי חכם משום דמה שאמר הריני כמו שהתקבלתי או זהו כבורי מתקיים הנדר וא"כ עד אותו שעה קם הנרר דומיא דבעל דמיפר להבא. ת"ח:

(כג) (על המשנה) כבודי. שאתכבד על ידיך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן ואני איני רוצה לקבל. הר"נ:

(כד) (על המשנה) נהנה לי. כלומר משלי. וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו אם "לא יקבל ההנאה:

(כה) (על המשנה) הרי אני. הריני מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך. רש"י:

(כו) (על המשנה) כאלו כו'. מפרש בגמרא דה"ט משום דלהרוחה דידיה מכוין והא לא איצטריך. ודוקא כשהבנים סמוכים על שולחנו דבכה"ג אכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ויכול לומר כן. אבל אין הבנים סמוכים כו' הוי איפכא דלהרוחה דידהו מכוין, וכל שאמרו הם הריני כו' התירו הנדר ואלו אמר האב אין בדבריו כלום. הר"נ:

(כז) (על הברטנורא) ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון, לפי שגם המפציר הוא מסרב וממאן בטה שחבירו רוצה, כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:

(כח) (על הברטנורא) והוא הדין בת אחיו, אבל אחותו נקט טפי לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה. רשב"ם:

(כט) (על המשנה) להנות לו. שאר הנאה:

(ל) (על המשנה) אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש"י:

(לא) (על המשנה) זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה המרובה נתכוין. רש"י:


פירושים נוספים