ביאור:משנה נדרים פרק ח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
----
הגדרת הזמן בנדר
[עריכה]חטיבה I: נדרים לזמנים קבועים ושאינם קבועים
[עריכה](א) "קונם יין שאני טועם היום" - אינו אסור אלא עד שתחשך.
"…שבת זו" בשבוע זה - אסור בכל השבת, ושבת - שעברה. עד מוצאי שבת
"…חודש זה" - אסור בכל החודש, וראש חודש - להבא. עד ערב ראש חודש
"…שנה זו" - אסור בכל השנה, וראש השנה - לעתיד לבוא. עד ערב ראש השנה
"…שבוע זה" בשבע השנים האלו - אסור בכל השבוע, ושביעית - שעברה. עד סוף שנת השמיטה
ואם אמר "יום אחד", "שבת אחת", "חדש אחד", "שנה אחת", "שבוע אחד" - אסור מיום ליום:
(ב) "עד הפסח" - אסור עד שיגיע.
- "עד שיהא" - אסור עד שיצא.
"עד לפני הפסח" - רבי מאיר אומר: אסור עד שיגיע. עד שיגיע "לפני הפסח", כלומר עד סוף יג ניסן
- רבי יוסי אומר: אסור עד שיצא: כלומר עד סוף יד בניסן
(ג) "עד הקציר", "עד הבציר", "עד המסיק" - אינו אסור, אלא עד שיגיע.
|
השוו תוספתא ד, ו. |
זה הכלל: כל שזמנו קבוע, ואמר "עד שיגיע" - אסור עד שיגיע.
- אמר "עד שיהא" - אסור עד שיצא.
וכל שאין זמנו קבוע, בין אמר "עד שיהא", בין אמר "עד שיגיע" - אינו אסור, אלא עד שיגיע:
|
דוגמא לדבר "שאין זמנו קבוע". לעניין מקום הנדר ראו תוספתא ד, ה. |
(ד) "עד הקיץ", "עד שיהא הקיץ" אריית התאנים - עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות.
"עד שיעבור הקיץ" - עד שיקפלו המקצועות.
"עד הקציר" - עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים, אבל לא קציר שעורים.
- הכל לפי מקום נדרו: אם היה בהר - בהר, ואם היה בבקעה - בבקעה:
(ה) "עד הגשמים" - עד שיהיו הגשמים, עד שתרד רביעה שניה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: עד שיגיע זמנה של רביעה.
|
לגבי סוף זמן הגשמים, ראו תענית א, ב, שם חולקים ר' מאיר ור' יהודה בדומה לכאן. כאן מודים חכמים לרבן שמעון בן גמליאל, שהזמן הוא קבוע. |
"עד שיפסקו גשמים" - עד שיצא ניסן כולו, דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח.
"קונם יין שאיני טועם השנה", נתעברה השנה - אסור בה ובעבורה.
"עד ראש אדר" - עד ראש אדר הראשון.
"עד סוף אדר" - עד סוף אדר הראשון.
חטיבה II: הזמן תלוי בתוכן הנדר
[עריכה]|
למרות שבדרך כלל "עד שיהא הפסח" הוא עד שיצא, כאמור במשנה א, כאן מתפרש הביטוי "עד ליל הפסח", כי עוסק ביין. וכן במשנה ו. |
- רבי יהודה אומר: "קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח"
- אינו אסור אלא עד ליל הפסח, שלא נתכוון זה,
- אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין:
(ו) אמר "קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום" - אינו אסור, אלא עד לילי הצום
- שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר.
- רבי יוסי בנו אומר: "קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת"
- אינו אסור, אלא עד לילי שבת, שלא נתכוון זה, אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום:
חטיבה III: נדרי זירוזין ונדרי הבאי תלויים בהקשר
[עריכה]|
דוגמא של "נדרי זירוזין", וראו לעיל ג, א. השוו לר' מאיר שמחייב חכם גם ברישא לפי תוספתא ד, ז-ח. בהמשך מובאת דוגמא ל"נדרי הבאי" (ראו שם), שבהם הנודר התכוון לאסור על עצמו לשאת אשה, והגזים ואסר על עצמו להנות אותה, או שהתכוון לאסור על עצמו להתארח, ואסר על עצמו לשתות מים קרים. ההגדרה של נדרי הבאי במקרה זה היא לפי ההקשר של הנדר, בדומה לנדר "קונם צמר עולה עלי", ראו לעיל ז, ג. |
(ז) האומר לחברו "קונם שאני נהנה לך, אם אין אתה בא
- ונוטל לבניך כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין"
- הרי זה יכול להפר את נדרו, שלא על פי חכם
- ויאמר לו: כלום אמרת אלא מפני כבודי? זהו כבודי!
וכן האומר לחברו "קונם שאתה נהנה לי, אם אין אתה בא
- ונותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין".
- רבי מאיר אומר: אסור עד שיתן.
- וחכמים אומרים: אף זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם
- ויאמר לו: הנודר הרי אני כאילו [התקבלתי].
היו מסרהבין מפצירים בו לשאת בת אחותו, ואמר "קונם שהיא נהנית לי לעולם"
- וכן המגרש את אשתו, ואמר "קונם אשתי נהנית לי לעולם"
- הרי אלו מותרות ליהנות לו, שלא נתכוון זה אלא לשום אישות.
היה מסרהב מפציר בחברו שיאכל אצלו, אמר "קונם לביתך שאיני נכנס"
- "טיפת צונן שאיני טועם לך" - מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן
- שלא נתכוון זה, אלא לשום אכילה ושתיה: