ביאור:משנה נדרים פרק ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
----
פרשנות עממית לשמות מיני מאכל
[עריכה]|
נדרי אכילה היו נפוצים מאד. הפרק עוסק בפרשנות לנדרים אלו על פי המקובל בציבור. וראו לעיל ג, חטיבה II, שם פירשו את הכינויים המקובלים בציבור לקבוצות אוכלוסיה. |
חטיבה I: מאכלים הנקראים על פי דרך הכנתם
[עריכה](א) הנודר מן המבושל - מותר בצלי ובשלוק.
אמר: קונם תבשיל שאיני טועם - אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה
- ומותר בביצת טרמיטא, ביצה רכה ובדלעת הרמוצה: מחוממת
(ב) הנודר ממעשה קדרה - אינו אסור, אלא ממעשה רתחתה. רק אם הרתיחו את הקדרה.
אמר: קונם היורד לקדרה שאיני טועם - אסור בכל המתבשלין בקדרה:
|
ה' הידיעה מצמצמת את האיסור. |
(ג) מן הכבוש - אינו אסור, אלא מן הכבוש של ירק.
- כבוש שאיני טועם - אסור בכל הכבושים.
- מן השלוק - אינו אסור, אלא מן השלוק של בשר.
- שלוק שאיני טועם - אסור בכל השלקים.
- מן הצלי - אינו אסור, אלא מן הצלי של בשר, דברי רבי יהודה.
- צלי שאיני טועם - אסור בכל הצלויים.
- מן המליח - אינו אסור, אלא מן המליח של דג.
- מליח שאיני טועם - אסור בכל המלוחים:
חטיבה II: דג וחלב, בשר ויין
[עריכה](ד) "דג", "דגים שאיני טועם" - אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחין בין טפלין, בין חיין בין מבושלין
|
כאן דווקא ההגדרה המדוייקת אוסרת על הנודר את הציר הנספח לטרית. אבל אם נדר מהאוכל המסריח - מותר לו לאכול את הציר, ורק הטרית עצמה אסורה. וראו משנה י. |
- ומותר בטרית טרופה דגים מרוסקים, שריחם רע ובציר.
הנודר מן הצחנה - אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס.
הנודר מטרית טרופה - אסור בציר ובמורייס:
(ה) הנודר מן החלב - מותר בקום, מי גבינה ורבי יוסי אוסר.
- מן הקום - מותר בחלב.
- אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה - אסור בה, בין מלוחה בין טפלה:
|
חכמים מבחינים בין הנודר מן הבשר לבין הנודר מחתיכת בשר מסויימת, בדומה להבחנות שבמשנה ג. |
(ו) הנודר מן הבשר - מותר ברטב ובקיפה, ורבי יהודה אוסר.
- אמר רבי יהודה: מעשה ואסר עלי רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו.
- אמרו לו: וכן הדבר! אימתי? בזמן שיאמר "בשר זה עלי"
- שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם - אסור:
(ז) הנודר מן היין - מותר בתבשיל שיש בו טעם יין.
- אמר: קונם יין זה שאיני טועם, ונפל לתבשיל
- אם יש בו בנותן טעם - הרי זה אסור.
חטיבה III: מאכלים הנקראים לפי החומרים שבהם
[עריכה]הנודר מן הענבים - מותר ביין.
- מן הזיתים - מותר בשמן.
- אמר: קונם זיתים וענבים אלו, שאיני טועם - אסור בהן וביוצא מהן:
|
לכלל של ר' יהודה ולמחלוקות עליו ראו תוספתא ג, ג. |
(ח) הנודר מן התמרים - מותר בדבש תמרים.
- מסתוניות - מותר בחמץ סתוניות.
- רבי יהודה בן בתירא אומר: כל ששם תולדתו קרויה עליו, ונודר הימנו - אסור אף ביוצא הימנו.
- וחכמים מתירין:
|
השם העיקרי של המאכלים הוא החומר שמנו נעשו, והכינוי "יין", "שמן" וכו' הוא שם לואי. ר' יהודה בן בתירא טען במשנה ח שהשם העיקרי אוסר, אבל חכמים מסתייגים גם מכך, ומתירים דבש תמרים (סילאן) לנודר מהתמרים ולנודר מהדבש. |
(ט) הנודר מן היין - מותר ביין תפוחים.
- מן השמן - מותר בשמן שומשמין.
- מן הדבש - מותר בדבש תמרים.
- מן החומץ - מותר בחמץ סתוניות.
- מן הכרישין - מותר בקפלוטות.
- מן הירק - מותר בירקות השדה, מפני שהוא שם לואי:
חטיבה IV: מאכלים וחלקיהם
[עריכה](י) מן הכרוב - אסור באספרגוס לב הכרוב. מן האספרגוס - מותר בכרוב.
- מן הגריסין - אסור במקפה, תבשיל של גריסים עם שום ורבי יוסי מתיר. מן המקפה - מותר בגריסין.
- מן המקפה - אסור בשום, ורבי יוסי מתיר. מן השום - מותר במקפה.
- מן העדשים - אסור באשישין, עדשים בדבש [ורבי יוסי מתיר]. מן האשישים - מותר בעדשים.
|
ראו דברי ר' יהודה בתוספתא ברכות ד, ו, לגבי היחס לזרעי חטה חיים: "הכוסס את החיטים מברך עליהן 'בורא מיני זרעים'. אפאן ובשלן... - 'המוציא לחם מן הארץ'." |
"חטה" "חטים שאיני טועם" - אסור בהן, בין קמח בין פת.
"גריס" "גריסין שאיני טועם" - אסור בהן, בין חיין בין מבושלים.
- רבי יהודה אומר: "קונם גריס או חטה שאיני טועם" - מותר לכוס חיין: