ביאור:משנה נדרים פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת נדרים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

----

פרשנות עממית לשמות מיני מאכל[עריכה]

נדרי אכילה היו נפוצים מאד. הפרק עוסק בפרשנות לנדרים אלו על פי המקובל בציבור.

וראו לעיל ג, חטיבה II, שם פירשו את הכינויים המקובלים בציבור לקבוצות אוכלוסיה.

חטיבה I: מאכלים הנקראים על פי דרך הכנתם[עריכה]

(א) הנודר מן המבושל - מותר בצלי ובשלוק.

אמר: קונם תבשיל שאיני טועם - אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה

ומותר בביצת טרמיטא, ביצה רכה ובדלעת הרמוצה: מחוממת


(ב) הנודר ממעשה קדרה - אינו אסור, אלא ממעשה רתחתה. רק אם הרתיחו את הקדרה.

אמר: קונם היורד לקדרה שאיני טועם - אסור בכל המתבשלין בקדרה:


ה' הידיעה מצמצמת את האיסור.

(ג) מן הכבוש - אינו אסור, אלא מן הכבוש של ירק.

כבוש שאיני טועם - אסור בכל הכבושים.
מן השלוק - אינו אסור, אלא מן השלוק של בשר.
שלוק שאיני טועם - אסור בכל השלקים.
מן הצלי - אינו אסור, אלא מן הצלי של בשר, דברי רבי יהודה.
צלי שאיני טועם - אסור בכל הצלויים.
מן המליח - אינו אסור, אלא מן המליח של דג.
מליח שאיני טועם - אסור בכל המלוחים:


חטיבה II: דג וחלב, בשר ויין[עריכה]

(ד) "דג", "דגים שאיני טועם" - אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחין בין טפלין, בין חיין בין מבושלין

כאן דווקא ההגדרה המדוייקת אוסרת על הנודר את הציר הנספח לטרית. אבל אם נדר מהאוכל המסריח - מותר לו לאכול את הציר, ורק הטרית עצמה אסורה.

וראו משנה י.

ומותר בטרית טרופה דגים מרוסקים, שריחם רע ובציר.

הנודר מן הצחנה - אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס.

הנודר מטרית טרופה - אסור בציר ובמורייס:


(ה) הנודר מן החלב - מותר בקום, מי גבינה ורבי יוסי אוסר.

מן הקום - מותר בחלב.
אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה - אסור בה, בין מלוחה בין טפלה:


חכמים מבחינים בין הנודר מן הבשר לבין הנודר מחתיכת בשר מסויימת, בדומה להבחנות שבמשנה ג.

(ו) הנודר מן הבשר - מותר ברטב ובקיפה, ורבי יהודה אוסר.

אמר רבי יהודה: מעשה ואסר עלי רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו.
אמרו לו: וכן הדבר! אימתי? בזמן שיאמר "בשר זה עלי"
שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם - אסור:


(ז) הנודר מן היין - מותר בתבשיל שיש בו טעם יין.

אמר: קונם יין זה שאיני טועם, ונפל לתבשיל
אם יש בו בנותן טעם - הרי זה אסור.

חטיבה III: מאכלים הנקראים לפי החומרים שבהם[עריכה]

הנודר מן הענבים - מותר ביין.

מן הזיתים - מותר בשמן.
אמר: קונם זיתים וענבים אלו, שאיני טועם - אסור בהן וביוצא מהן:


לכלל של ר' יהודה ולמחלוקות עליו ראו תוספתא ג, ג.

(ח) הנודר מן התמרים - מותר בדבש תמרים.

מסתוניות - מותר בחמץ סתוניות.
רבי יהודה בן בתירא אומר: כל ששם תולדתו קרויה עליו, ונודר הימנו - אסור אף ביוצא הימנו.
וחכמים מתירין:


השם העיקרי של המאכלים הוא החומר שמנו נעשו, והכינוי "יין", "שמן" וכו' הוא שם לואי. ר' יהודה בן בתירא טען במשנה ח שהשם העיקרי אוסר, אבל חכמים מסתייגים גם מכך, ומתירים דבש תמרים (סילאן) לנודר מהתמרים ולנודר מהדבש.

(ט) הנודר מן היין - מותר ביין תפוחים.

מן השמן - מותר בשמן שומשמין.
מן הדבש - מותר בדבש תמרים.
מן החומץ - מותר בחמץ סתוניות.
מן הכרישין - מותר בקפלוטות.
מן הירק - מותר בירקות השדה, מפני שהוא שם לואי:


חטיבה IV: מאכלים וחלקיהם[עריכה]

(י) מן הכרוב - אסור באספרגוס לב הכרוב. מן האספרגוס - מותר בכרוב.

מן הגריסין - אסור במקפה, תבשיל של גריסים עם שום ורבי יוסי מתיר. מן המקפה - מותר בגריסין.
מן המקפה - אסור בשום, ורבי יוסי מתיר. מן השום - מותר במקפה.
מן העדשים - אסור באשישין, עדשים בדבש [ורבי יוסי מתיר]. מן האשישים - מותר בעדשים.

ראו דברי ר' יהודה בתוספתא ברכות ד, ו, לגבי היחס לזרעי חטה חיים: "הכוסס את החיטים מברך עליהן 'בורא מיני זרעים'. אפאן ובשלן... - 'המוציא לחם מן הארץ'."

"חטה" "חטים שאיני טועם" - אסור בהן, בין קמח בין פת.

"גריס" "גריסין שאיני טועם" - אסור בהן, בין חיין בין מבושלים.

רבי יהודה אומר: "קונם גריס או חטה שאיני טועם" - מותר לכוס חיין: