משנה נדרים ח ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ח · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום, אינו אסור אלא עד לילי הצום, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר.

רבי יוסי בנו אומר, קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת, אינו אסור אלא עד לילי שבת, שלא נתכון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָמַר: קוֹנָם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שְׁיְּהֵא הַצּוֹם,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי הַצּוֹם,
שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה,
אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל בָּשָׂר.
רַבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ אוֹמֵר:
קוֹנָם שׁוּם שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת,
שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה,
אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל שׁוּם:

נוסח הרמב"ם

אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא צום אינו אסור אלא עד לילי הצום שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכל בשר רבי יוסי בנו אומר אמר קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת אין אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכל שום.


פירוש הרמב"ם

לילי צום – רוצה לומר צום כיפור. והיה מנהגם לאכול השום בלילי שבתות בתחילת הלילה, לפי שהיה מסייע להם על התשמיש לפי מאכלם וארצם. וכבר ידעת שעונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת, מוסף עם היות השבת בעצמו מחוייב בו העונג בכל צד מצידי ההנאה לבני אדם כולם. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי בנו, אבל העיקר מה שקדם מאמרו: כל שזמנו קבוע, אמר "עד שיגיע", אסור עד שיגיע; "עד שיהא", אסור עד שיצא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לילי הצום - ליל צום כפור, שמצוה להרבות בסעודה בערב צום כפור יח:

קונם שום שאיני טועם וכו' - שעזרא תיקן שיהו אוכלים שום בלילי שבת מפני שמרבה הזרע. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי בנו, אלא כדאמרינן לעיל במתניתין כל שזמנו קבוע אמר עד שיגיע אסור עד שיגיע. עד שיהא, אסור עד שיצא יט:

פירוש תוספות יום טוב

שאיני טועם. הטור העתיק שאני טועם וכן בסיפא:

אינו אסור אלא עד לילי הצום. פירש הר"ב שמצוה להרבות בסעודה כו' כמפורש במשנה ג' פ"ה דחולין. וכתב הר"ן והא עדיפא מקמייתא שהרי אינו מגיע איסורו עד הצום וכי קתני עד לילי הצום לאו דוקא שהרי אוכל הוא מבערב אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר:

לילי הצום. עיין מ"ש במשנה ג' פרק ח' דתרומות בפירוש מלת לילי:

אינו אסור אלא עד לילי שבת. פירש הר"ב שעזרא תיקן שיהיו אוכלין שום בלילי שבת מפני שמרבה הזרע. מסיים הרמב"ם לפי מאכלם וארצם וכבר ידעת שעונת ת"ח מלילי שבת עד לילי שבת מוסף עם היות השבת בעצמו מחוייב בו העונג מכל צד מצדי ההנאה לבני אדם כולם ע"כ. והיינו נמי דתנן בספ"ה דכתובות ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. ובכל אדם מיירי. וכן עיין במשנה י"א פ"ד דיבמות:

שלא נתכוין זה וכו'. כתב הר"ב שאין הלכה לא כר' יודא ולא כר' יוסי בנו אלא כדאמרינן לעיל כו' עד שיהא [אסור] עד שיצא וכ"כ הרמב"ם וצריך לחלק בין לא נתכוין דהכא. לשלא נתכוין דסוף פרקין. דהכא לא מוכח כמו לקמן. וכן מחלק הר"ן בשם הרמב"ן. וה"נ בטען והזיע דמשנה ג' דפרק דלעיל דמודו ביה רבנן כמ"ש שם. טעמא נמי דהתם מוכח טפי. אבל הרא"ש כתב שאין נראה לחלק דגבי לבית שאני נכנס כו' דסוף פרקין אנן סותרין דבריו מפני כונתו והנדר בטל לגמרי. כ"ש שנלך אחר כונתו לזמן נדרו והכונה זו בריאה וטובה שאינו רוצה להיות נמנע מן המצוה. גם הר"ן כתב בשם הרא"ה דהלכה כמותם כיון דקתני להו גבי הלכתא פסיקתא דהיינו כולהו דיני דאומדנא ואף על גב דתנן לעיל עד הפסח כו'. עד שיצא אפשר דלא אקונם יין קאי ואי נמי אמרת דעלה קאי אגב גררא דהני אחריני תנא עד הפסח דהתם לא אתא לאשמועינן [אלא] כונת הל' היאך היא. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על הברטנורא) והא עדיפא מקמייתא שהרי אינו מגיע איסורו עד הצום, דלילי הצום לאו דוקא, שהרי אוכל הוא מבערב, אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר. הר"ן:

(יט) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין לא נתכוין דהכא, לשלא נתכוין דסוף פרקין, דהכא לא מוכח כמו לקמן. הר"נ. ועתוי"ט בשם הרא"ש והרא"ה דהלכה כמותם. וא"צ לחלק:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אמר קונם בשר וכו':    עד לילי הצום הא עדיפא מקמייתא שהרי אינו מגיע איסורו עד הצום וכי קתני עד לילי הצום לאו דוקא שהרי אוכל הוא מבערב אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר. הר"ן ז"ל:

ר' יוסי בנו אומר אמר קונם שום שאני טועם וכו':    כצ"ל. ובטור יו"ד סי' ר"כ אבל הרמב"ם ז"ל השמיט דברי ר"י ודברי ר' יוסי בנו שסובר שאינם הלכה וכמו שפסק בפירוש המשנה. וכתב הר"ן ז"ל ולענין הלכה כתב הרמב"ן ז"ל דלית הלכתא לא כאבא ולא כברא דע"כ לא סתם לן תנא לא נתכוון זה אלא במילתא דמוכח כדקתני סיפא בהיו מסרבין א"נ כי הא דתנן טען והזיע דמודו בה רבנן משום דאומדנא דמוכח וכדפרישית בדוכתא ומכי אודו ליה רבנן לר' יהודה בהני אתא איהו השתא ואוסיף אפילו בנודר עד שיהא הפסח שאע"פ שמשמע עד שיצא תולין בדבר להקל ואומרים שלא קבע לו זמן זה אלא כדי לקיים מצוה שעל היין בליל זה ואתא בריה ואוסיף נמי דאפילו בשום דליתיה אלא תקנת עזרא אומדין אותו בכך ואפשר נמי דאבא פליג על ברא בהא מיהו רבנן ודאי לית להו לא כמר ולא כמר ולא משתמיט תנא וסתים כחמירתא אלא כקילתא והבו דלא לוסיף עלה ותנן נמי לעיל עד הפסח אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא ומדלא הדר ותני קונם שאני אוכל ושאני הולך עד הפסח וקתני סתם ש"מ סיפא בתר רישא גרירא דקתני קונם יין אלמא קונם יין שאני טועם עד הפסח ורבנן עד שיצא הוא הלכך הלכתא כותייהו עכ"ל ז"ל. אבל הרא"ה ז"ל כתב דכיון דהני נמי קתני להו גבי הלכתא פסיקתא דהיינו כולהו דיני דאומדנא דמייתי בתרה הני נמי הלכתא נינהו ואע"ג דתנן לעיל עד הפסח וכו' עד שיצא אפשר דלאו אקונם יין קאי וא"נ אמרת דעלה קאי אגב גררא דהני אחריני תנא עד שיהא הפסח דהתם לא אתא אלא לאשמועינן כוונת הלשון היאך היא ע"כ. וכפי מה שמצאתיו מוגה על ידי ר"ב אשכנזי ז"ל. והרא"ש ז"ל ג"כ כתב על דברי הרמב"ן ז"ל ובעיני נראה שאין לחלק דגבי ביתך שאיני נכנס וטפת צונן שאיני טועם אנו סותרין דבריו מפני כוונתו והנדר בטל לגמרי כ"ש שנלך אחר כוונתו לזמן נדרו וכונה זו בריאה וטובה שאינו רוצה להיות נמנע מהמצוה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום:    יו"כ:

אינו אסור אלא עד לילי צום:    היינו אף דהו"ל למימר ליל הצום אסור דהרי זמנו קבוע ואמר עד שיהא, וכלעיל מ"ג אפ"ה בכה"ג אזלינן בתר אומדנא. מיהו לר"ן ר"ל סעודה שאוכל בעיו"כ קודם הלילה לסעודת הלילה. ולולא מסתאפינא גם לילה שלפני עיו"כ נקרא ליל צום מדצריך ביו"כ להוסיף מחול עלהקודש, להכי נקרא גם הוא צום, גם משום דכל האוכל בט' הו"ל כצם [כיומא פ"א ב'] והכי קיימא לן דגם ליל של עיו"כ מצוה להרבות [כמג"א תר"ד]. ואפ"ה קיי"ל דבנדר אסור בו בבשר [כמג"א שם וי"ד ר"כ]:

שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר:    דמצוה ממובחר להרבות בבשר בעיו"כ [כחולין פרק ה' משנה ד']:

שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום:    שמרבה זרע, ואז שעת בעילה [כפ"ג סי' מ"ו]. וכולהו ג' בבי לא זו אף זו נקט, חיוב, מצוה, רשות, דד' כוסות חיוב, אכילת בשר בעיו"כ מצוה, שום בליל שבת מנהג שהנהיגו עזרא [כב"ק דפ"ב א] והיינו רשות, מלבד שאינו שוה בכל, כך נ"ל:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים