רמב"ם על נדרים ח
נדרים פרק ח
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה נדרים ח רמבם
עניין אמרו "ושבת שעבר" - שאסור עליו היין גם כן יום השבת, לפי שהוא נמנה עם הימים שעברו לפניו, שאסור עליו בהן היין למה שאמר "שבת זו". וכמו כן הדין באמרו "שבוע זה", שנחשוב השביעית במדרגת מה שלפניה.
ואינו כן ראש חדש וראש השנה, אבל מותר לו לשתות בהם.
ודע, כי מי שנשבע שאינו טועם היום, אינו מותר לו לשתות לכשתחשך עד שישאל לחכם. וזה גזירה, שמא ישבע פעם אחרת שאינו טועם יום אחד, שהוא מחויב לשהות מעת לעת, וישתה משתחשך, לא יפריש בין אמרו "היום" או "יום אחד".
וכמו כן כשאמר: "קונם יין שאיני טועם יום" או "שנה" או "שבת" או "שבוע", דינו הוא כדין מי שאמר "יום אחד" או "שבוע אחד" או "שנה אחת", שצריך לשהות מעת לעת כשאמר "יום", ומיום ליום כשאמר "שבוע" או "שנה" או "שבת".
ואם אמר "חודש", צריך לשהות שלושים יום שלמים:
( ראו משנה ג )
קציר – קציר החטים.
ובציר – בצירת הענבים.
ומסיק – חביטת הזיתים.
והלכה כרבי יוסי:
קיץ – שם לימות השרב.
אבל היה מפורסם זה השם אצלם על זמן בישול התאנים, וכשמתחיל זמן אכילתם. ולכך פירשו, כי באמרו כלכלות, רוצה לומר סלי התאנים.
ומקצועות הם המחצלאות ששוטחין עליהם התאנים להצטמק ולייבש.
ומה שאמרו: עד שיקפלו רוב המקצועות – רוצה לומר, עד שמאספין בני אדם מה ששוטחין, ומקפלין המחצלאות ממקומות השטיחה.
ואמרו: אם היה בהר – רוצה לומר: אם נדר בהר, ימתין זמן הקציר או הבציר בהר, ואף על פי שירד לבקעה. וכמו כן אם היה בבקעה בשעת הנדר, ימתין זה הזמן בבקעה. ועל זה תעשה היקש בכל הנדרים.
והכל מודים, שהוא אם אמר "עד הגשם", ימתין זמן הגשם, לא ירידת המטר.
וכבר ביארנו בפרק שמיני מפאה בפרק שמיני מפאה, שזמן רביעה שניה הוא התחלת זמן הגשם בארץ ישראל, הוא בשבעה עשר במרחשון. וזה בשנה מבכרת, אבל במאוחרת – בראש חודש כסליו, ובבינונית – בשלשה ועשרים במרחשון. לפיכך זה שנשבע "עד הגשם", אסור עד ראש חודש כסליו, אלא אם כן ירדו גשמים בתחילת הזמן.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, והלכה כרבי יהודה:
( ראו משנה ד )
לילי צום – רוצה לומר צום כיפור.
והיה מנהגם לאכול השום בלילי שבתות בתחילת הלילה, לפי שהיה מסייע להם על התשמיש לפי מאכלם וארצם. וכבר ידעת שעונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת, מוסף עם היות השבת בעצמו מחוייב בו העונג בכל צד מצידי ההנאה לבני אדם כולם.
ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי בנו.
אבל העיקר מה שקדם מאמרו: כל שזמנו קבוע, אמר "עד שיגיע", אסור עד שיגיע; "עד שיהא", אסור עד שיצא:
מסרבין – מפצירין.
ואמרו בת אחותו - לפי שהוא נהוג, ועוד שהיא מצוה וחייב אדם להשתדל בזה, ואמרו: "ומבשרך אל תתעלם"(ישעיה נח, ז), זה הנושא בת אחותו.
ואין הלכה כרבי מאיר:
משנה נדרים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב