רמב"ם על נדרים ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על נדרים · ט · >>

נדרים פרק ט[עריכה]

(א)

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו וכו'. אמר ר' אליעזר — שהוא כשאמר לו אביו או אמו: הכעסתנו בזאת השבועה, שאינך צריך שאילה לחכם ולא הפרה. ורבי צדוק אמר: אם הדבר כן, כבר ידוע שהקב"ה אינו חפץ בשבועות ובכעס, ולפיכך אומרים לו בכל שבועה, שהקב"ה מואס ממך זה הכעס שהביאך לידי שבועה. אם כן לא תהיה אצלנו שבועה בשום פנים שתצטרך שאלה לחכם כדי שיפר אותה, והוא אמרם בפירוש זה העניין: אם כן אין נדרים נשאלין לחכם. אבל חכמים אומרים: על כל פנים צריך שאלה לחכם, ויתיר לו נדרו. והלכה כחכמים:

(ב)

ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד כו' וחכמים כו' — רבי אליעזר מתיר אחר השאלה לחכם, ואפילו שהוא אינו מתחרט, אלא שהכריחו הכרח העניין המתחדש, ודעתו וכוונתו שלא יתחדש זה העניין אלא שיתמיד על מה שנשבע. וחכמים אוסרים, שהם מצריכים החרטה על כל פנים על גוף הדבר שנשבע ושינוי הכוונה בו, ואחר כך תועיל השאלה לחכם וההתרה. והלכה כחכמים:

(ג)

ר' מאיר אומר יש דברים שהם כנולד ואינן כנולד כו' — מפני שביאר בעניין השבועה סיבת שבועתו, הרי הוא כמי שנשבע על תנאי ונתבטל התנאי, שאינו חייב בשבועה. וכאילו אמר: שבועה שאיני נושא פלונית אלא אם כן אני בטוח מהיזק אביה. וכן אמרו בש"ס: נעשה כתולה נדרו בדבר, ואינו צריך הפרה. ועל זה כולם נסמכים עליו, ועשה היקש עליו גם כן:

(ד)

ועוד אמר ר' מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה כו' — מה שאמר רבי מאיר הרי זה מותר, אחר השאלה לחכם. והיא הלכה, אלא על כל פנים צריך שאלה לחכם והתרה, וכמו כן צריך שיהיה נמצא שם זה האיש שנשבע שלא יהנה ממנו, לפי מה שאמרו: המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו, והביא ראיה על זה ממה שנאמר (שמות ד יט): "לך שוב מצרים", אמר לו: במדין נדרת, לך והתר נדרך במדין, דכתיב (שמות ב כא): "ויואל משה לשבת את האיש":

(ה)

פותחין לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד כו' — העיקר אצלנו: מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא בתקנת רבנן בתראי. ולכך ביאר הש"ס, שאילו הארבעה מאה זוז שהיה לו, אמנם היה לו קרקע שוה זה הסך, ואמר לו: אפילו לא ישאר לך שום דבר אחר פרעון הכתובה, אלא על דרך משל שתצטרך למכור שער ראשך לצורך אכילה, יש לך ליתן כתובתה; ואינו רוצה לומר שיתן לה כתובתה מדמי המטלטלין:

(ו)

פותחין בימים טובים ובשבתות. בראשונה היו כו' — כגון שנשבע שלא ישתה יין או שלא יאכל בשר כך וכך ימים. לכך אומר: אילו ידעת בשעת השבועה שהשבת או יום טוב שנכלל באלו הימים, אתה מחויב בו באכילת בשר ושתיית יין, לפי שנאמר (ישעיהו נח יג): "וקראת לשבת עונג", כלום היית נשבע? והוא אומר "לא"; מתירין לו שבועתו.

ואמרו: לזה קרבן ולזה קרבן, אמנם זה מאמר רבי שמעון, שאינו סובר החלוקים, עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד, כמו שיתבאר בשבועות עיקר דעתו. ואינה הלכה, אבל כשאומר שאינו נהנה לזה ולזה, צריכין פתח לכל אחד ואחד, אחר שלא הזכיר וי"ו הנוספת. והלכה כרבי עקיבא:

(ח)

קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים. אמרו כו' — אמרו רע למעיים ורע ללב, על דרך דמיון, וכן נתבאר בש"ס; ובא בדמיון מזמן הנדר, ומן הדברים שנשבע עליהם, ומן האדם שנשבע עליהם. וכל זמן שאמר הנודר: אילו ידעתי שהמיושן יפה הייתי מתנה על היין, והייתי אומר: ישן מותר והחדש אסור; או שיאמר: אילו ידעתי זה, לא הייתי נשבע כלל, הוא מותר בחדש ובישן בלא שאלה לחכם כמו שנזכר. ואם אמר: אילו הייתי יודע, הייתי אומר: כל יין עלי אסור חוץ מן הישן, יהיה הישן לבדו מותר לו. וזה היקש לכל הבבות:

(ט)

פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו כו' — וצריך בכל זה הפרה אחר שאלה לחכם:

(י)

קונם שאיני נושא את פלונית כעורה והרי היא כו' — שהנדר טעות, ואינו צריך שאילה לחכם ולא התרה. ורבי ישמעאל חולק על זה העניין, ואומר שאפילו היתה כעורה ונעשית נאה, שהוא נולד, שאינו צריך התרה, והביא זה המעשה לדעת רבי ישמעאל. וכן נתבאר בש"ס, כשאמר: והתירו רבי ישמעאל, אינו רוצה לומר: התיר לו נדרו, אלא שהוא התיר והורה לו שלא חלה עליו השבועה; או יהיה זה נולד שפתח לו והתיר, כרבי אליעזר שכבר נקדם לך דעתו, שהנולד אצלו פותחין בו. ואין הלכה כרבי אליעזר: