משנה נדרים ט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ט · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד, ואין חכמים מודים לו.

כיצד? אמר: קונם שאיני נושא את פלונית שאביה רע; אמרו לו: מת, או שעשה תשובה. קונם לבית זה שאיני נכנס, שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו; אמרו לו: מת הכלבז, או שנהרג הנחש. הרי הן כנולד ואינן כנולד, ואין חכמים מודים לו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינָן כַּנּוֹלָד; וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.
כֵּיצַד?
אָמַר: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית, שֶׁאָבִיהָ רָע;
אָמְרוּ לוֹ: מֵת, אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה.
קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ, אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ;
אָמְרוּ לוֹ: מֵת הַכֶּלֶב, אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ.
הֲרֵי הֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינָן כַּנּוֹלָד; וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ:

נוסח הרמב"ם

רבי מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן נולד וחכמים מודים לו כיצד אמר קונם שאיני נושא את אישה פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם לבית הזה שאיני נכנס שכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו אמרו לו מת הכלב או שנהרג הנחש הרי הן כנולד ואינן נולד וחכמים מודים לו.

פירוש הרמב"ם

ר' מאיר אומר יש דברים שהם כנולד ואינן כנולד כו' — מפני שביאר בעניין השבועה סיבת שבועתו, הרי הוא כמי שנשבע על תנאי ונתבטל התנאי, שאינו חייב בשבועה. וכאילו אמר: שבועה שאיני נושא פלונית אלא אם כן אני בטוח מהיזק אביה. וכן אמרו בש"ס: נעשה כתולה נדרו בדבר, ואינו צריך הפרה. ועל זה כולם נסמכים עליו, ועשה היקש עליו גם כן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יש דברים שהם כנולד - נראין כנולד:

ואינן כנולד - ופותחין בהם ו:

אמרו לו מת וכו' - ואע"ג דמיתה נולד הוי, הואיל ופירש בשעת נדרו בעבור מה היה נודר, נעשה כתולה נדרו בדבר, כאילו פירש כל זמן שאביה קיים, הלכך לא הוי נולד. אבל תנאי גמור לא הוי, הילכך צריך התרה. ובירושלמי מוכח שא"צ התרה. וכן פירש רמב"ם:

פירוש תוספות יום טוב

ואינן כנולד. פירש הר"ב ופותחין בהם. ואומרים אילו היית יודע וכו' והוא אומר לאו. רש"י. [ומשום הכי כתב הר"ב בפירוש קמא דתנאי גמור לא הוי]. וז"ל ב"י בשם הרמב"ן. משום דלא הוה נדר טעות לגמרי. כמו נדרי שוגגים. אלא כעין טעות. [ועיין בסוף פירקין]:

ואין חכמים מודים לו. כתב הרא"ש בפסקיו. ויש נוסחאות. וחכמים מודים לו. וסוגיא דהגמרא משמע. כאותה הגירסא וחכמים מודים לו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל כר"מ:

שאיני נושא וכו' שאיני נכנס. בתרווייהו גרס הרא"ש בפסקיו שאני:

שאביה רע. עיין בסוף פרקין:

[מת הכלב או שנהרג הנחש. וה"ה נהרג הכלב או שמת הנחש אלא נקט מלתא דשכיחא. דגבי כלב לא שכיחא הריגה. ולגבי נחש שכיחא טפי הריגה. וליכא למידק דמש"ה נקט התנא מלתא דשכיחא בכל חד. לאשמעי' דדוקא בכהאי גוונא הוא דאינן כנולד. הא ליתא דמידי הוא טעמא דאינו כנולד משום דהואיל ופירש בשעת נדרו בעבור מה היה נודר. ונעשה משום כך כתולה נדרו בדבר. כאילו פירש כל זמן כו' וכמ"ש הר"ב. וא"כ מה לי שמת או נהרג. בין הכלב בין הנחש הואיל ואינם קיימים. נ"ל]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) ואומרים אלו היית יודע כו' והוא אומר לאו. רש"י:

(ז) (על המשנה) מת כו'. והוא הדין איפכא אלא נקט מלתא דשכיחא דגבי כלב לא שכיחא הריגה ולגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ועתוי"ט:


פירושים נוספים