משנה נדרים ט ניקוד

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ט, נדרים • הפרק הבא >>

פרק ט

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

עריכה

(א)

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ;

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

אָמַר רַבִּי צָדוֹק:

עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ, יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם;

אִם כֵּן אֵין נְדָרִים.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ,

שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ:

(ב)

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד;

וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.

כֵּיצַד?

אָמַר: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי,

וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר, אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב,

וְאָמַר: אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהוּא מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר;

קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת,

וְאָמַר: אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵית הַכְּנֶסֶת, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:

(ג)

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד;

וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.

כֵּיצַד?

אָמַר: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית, שֶׁאָבִיהָ רָע;

אָמְרוּ לוֹ: מֵת, אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה.

קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ, אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ;

אָמְרוּ לוֹ: מֵת הַכֶּלֶב, אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ.

הֲרֵי הֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד;

וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ:

(ד)

וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאוֹמְרִים לוֹ:

אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל "לֹא תִקֹּם" וְעַל "לֹא תִטֹּר" (ויקרא יט יח),

וְעַל "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (שם, יז),

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (שם, יח),

"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (שם כה, לו), שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ,

וְאָמַר:

אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר,

הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

(ה)

פּוֹתְחִין לוֹ לָאָדָם בְּכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה,

וְהָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִין,

וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא,

וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.

אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא,

וְנָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת,

לֹא דַיָּהּ שֶׁתִּטּוֹל הִיא מָאתַיִם, וַאֲנִי מָאתַיִם?

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

אֲפִלּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ, אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.

אָמַר לוֹ:

אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר,

וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא:

(ו)

פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אוֹתָן הַיָּמִים מֻתָּרִין, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין.

עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ, הֻתַּר כֻּלּוֹ:

(ז)

כֵּיצַד?

אָמַר: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכֻלְּכֶם,

הֻתַּר אֶחָד מֵהֶן, הֻתְּרוּ כֻלָּן.

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה,

הֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתְּרוּ כֻלָּן.

הֻתַּר הָאַחֲרוֹן, הָאַחֲרוֹן מֻתָּר, וְכֻלָּן אֲסוּרִין.

הֻתַּר הָאֶמְצָעִי, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מֻתָּר, הֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה אָסוּר.

שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן,

צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

(ח)

קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם.

אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא הַמְּיֻשָּׁן יָפֶה לַמֵּעַיִם?

הֻתַּר בַּמְּיֻשָּׁן.

וְלֹא בַּמְּיֻשָּׁן בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְּכָל הַיַּיִן.

קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב.

אָמְרוּ לוֹ: הֲלֹא הַכֻּפְרִי יְָפֶה לַלֵּב?

הֻתַּר בַּכֻּפְרִי.

וְלֹא בַּכֻּפְרִי בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְּכָל הַבְּצָלִים.

מַעֲשֶׂה הָיָה, וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים:

(ט)

פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו.

אוֹמְרִים לוֹ:

אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ:

כָּךְ הִיא וֶסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו,

וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יִהְיוּ אוֹמְרִין:

בְּנוֹת גְּרוּשׁוֹת הֵן,

מָה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לִהִתְגָּרֵשׁ?

וְאָמַר:

אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר,

הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

(י)

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה,

וְהָרֵי הִיא נָאָה;

שְׁחוֹרָה,

וְהָרֵי הִיא לְבָנָה;

קְצָרָה,

וְהָרֵי הִיא אֲרֻכָּה;

מֻתָּר בָּהּ.

לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה,

שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה,

קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה,

אֶלָא שֶׁהַּנֶּדֶר טָעוּת.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ עֲנִיָּה,

וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:

בְּנִי, לְזוּ נָדַרְתָּ?

אָמַר לוֹ: לָאו.

וְהִתִירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעאֵל.

בְּאוֹתָה שָׁעָה בָּכַה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר:

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן,

אֶלָא שֶׁהָעֲנִיוּת מְנַוַּלְתָּן.

וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,

הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת:

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב א כד):

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה:

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ט, נדרים • הפרק הבא >>

משנה נדרים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב