משנה נדרים ט י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ט · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

קונם שאיני נושא את פלונית כעורה, והרי היא נאה; שחורה, והרי היא לבנה; קצרה, והרי היא ארוכה; מותר בה.

לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה, שחורה ונעשית לבנה, קצרה ונעשית ארוכה, אלא שהנדר טעות.

ומעשה באחד שנדר מבת אחותו ענייה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה.

אמר לו רבי ישמעאל: בני, לזו נדרת?

אמר לו: לאו; והתירו רבי ישמעאל.

באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.

וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות: בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה.

וכן הוא אומר (שמואל ב א): בנות ישראל אל שאולכד בכינה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה,
וְהָרֵי הִיא נָאָה;
שְׁחוֹרָה,
וְהָרֵי הִיא לְבָנָה;
קְצָרָה,
וְהָרֵי הִיא אֲרוּכָּה;
מֻתָּר בָּה.
לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה,
שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה,
קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה,
אֶלָא שֶׁהַּנֶּדֶר טָעוּת.
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ עֲנִיָּה,
וְהִכְנִסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעאֵל וִיפּוּהָ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעאֵל:
בְּנִי, לְזוּ נָדַרְתָּ?
אָמַר לוֹ: לָאו.
וְהִתִירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעאֵל.
בְּאוֹתָה שָׁעָה בָּכַה רַבִּי יִשְׁמָעאֵל וְאָמַר:
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן,
אֶלָא שֶׁהָעֲנִיוּת מְנַוָולְתָן.
וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעאֵל,
הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת:
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעאֵל בְכֵינָה.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב א כד):
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָה:

נוסח הרמב"ם

קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה אלא שהנדר טעות ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הניה והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה אמר לו רבי ישמעאל בני מזו נדרת הניה אמר לו לאו והתירו רבי ישמעאל באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהענייות מנוולתן.

פירוש הרמב"ם

קונם שאיני נושא את פלונית כעורה והרי היא כו' — שהנדר טעות, ואינו צריך שאילה לחכם ולא התרה. ורבי ישמעאל חולק על זה העניין, ואומר שאפילו היתה כעורה ונעשית נאה, שהוא נולד, שאינו צריך התרה, והביא זה המעשה לדעת רבי ישמעאל. וכן נתבאר בש"ס, כשאמר: והתירו רבי ישמעאל, אינו רוצה לומר: התיר לו נדרו, אלא שהוא התיר והורה לו שלא חלה עליו השבועה; או יהיה זה נולד שפתח לו והתיר, כרבי אליעזר שכבר נקדם לך דעתו, שהנולד אצלו פותחין בו. ואין הלכה כרבי אליעזר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אלא שהנדר טעות - מעיקרו, שבשעת הנדר היתה לבנה, ואינו צריך שאלה לחכם:

מעשה באחד שנדר וכו' - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, רבי ישמעאל אומר אפילו כעורה ונעשית יפה, שחורה ונעשית לבנה, ומעשה נמי וכו'. דת"ק לא שרי אלא בזמן שהיה הנדר טעות מעיקרו, כגון שהיתה יפה בשעת הנדר. ורבי ישמעאל סבר שאע"פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר, הנדר מותר, דכיון שיכולין ליפותה לא היתה כעורה מעיקרא. ואין הלכה כרבי ישמעאל כג:

פירוש תוספות יום טוב

שאיני נושא. הרא"ש בפסקיו העתיק שאני [בלא יו"ד] וכן בטור סימן רל"ב שאשא וכו':

ומעשה באחד כו'. כתב הר"ב בגמרא מפרש דחסורי וכו' ואין הלכה כר' ישמעאל. ואם תאמר מאי שנא מהאומר שאביה רע ושמע שמת או עשה תשובה דתנן במשנה ג' דהוי נדר טעות. כבר כתב הר"ן לעיל וז"ל היינו טעמא משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות. הלכך אומדים דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר. מה שאין כן באשה כעורה. שאין עשויה להיות נאה. הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב"א ז"ל. א"נ אי אמר הכי שאני נושא אשה פלונית שהיא כעורה. כדקתני שאביה רע. ה"נ דמשמע כל זמן שהיא כעורה. אבל הכא כיון דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר. החכם הותיק ר' שמואל בן החכם הגדול רבי יהודה בר חסדאי ז"ל עכ"ל. והרמב"ם פ"ח מה"נ העתיק המשנה. פלונית הכעורה. אבל הטור סימן רל"ב העתיק לפלונית שהיא כעורה:

בנות ישראל אל שאול בכינה. וסיפיה המלבישכם שני עם עדנים וגו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על הברטנורא) וא"ת מ"ש מהאומר שאביה רע ושמע שמת או עשה תשובה דתנן במשנה ג' דהוי נדר טעות וי"ל דה"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות הלכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר. מה שאין כן באשה כעורה שאין עשויה להיות נאה הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב"א ז"ל. אי נמי אי אמר שהיא כעורה הכי נמי אבל הכא דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר. ר"ש בר"י ב"ח ז"ל:

(כד) (על המשנה) אל שאול. וסיפיה המלבישכם שני עם ערנים כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

קונם שאני נושא את פלונית:    כעורה והרי היא נאוה. כך הגיה ה״ר יהוסף ז״ל בכולו נאה בויו כו' וביד פ״ח דהלכות נדרים סימן ג' וז״ל שאיני נושא את פלונית הכעורה ונמצאת נאה שחורה ונמצאת לבנה קצרה ונמצאת ארוכה וכתוב שם בכסף משנה וא״ת מ״ש מאומר קונם שאני נושא פלונית שאביה רע ושמע שמת או שעשה תשובה אע״פ שאחר הנדר מת או עשה תשובה מותר כתב הריב״ש כבר תרגמה הרשב״א ז״ל דשגיאה היא לפי שאין כעורה נעשית נאה לכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לכשתהא נאה אבל באביה רע עשוי הוא לעשות תשובה כו' [עי' בתיו״ט מ״ש בשם הר״ן] וכתב עוד הר״ן ז״ל אי נמי אי אמר שאיני נושא אשה שהיא כעורה כדקתני שאביה רע ה״נ דמשמע כל זמן שהיא כעורה אבל הכא כיון דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר ע״כ. ותמצא דברי הר״ן ז״ל בדף ס״ה ריש ע״ב דאיתה למתני' בריש פירקין (נדרים דף ס״ה) דפריך מינה לר' יוחנן דפי' מתני' דלעיל ר״מ אומר פותחין בנולד בנדר טעות דהא מתני' דהכא אשמעי' דין נדר טעות ואמאי תנייה תרי זימני לדבריו וקאי בקשיא:

לבית ר' ישמעאל ויפוה:    תנא שן תותבת היתה לה שנפלה שינה והושיבה שן אחרת במקומה והושיב לה ר' ישמעאל באותו מקום שן של זהב משלו והיינו שיפוה:

וכי שכיב ר' ישמעאל:    פתח עליה ההוא ספדנא בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה המלבישכם שני וכו' כדכתיב גבי שאול. בפי' ר"ע ז"ל דת"ק לא שרי אלא בזמן שהיה הנדר טעות מעיקרו כגון שהיתה יפה בשעת הנדר פי' שאם היה יודע שהיא נאה לא היה נודר אבל אם היתה כעורה וייפוה הרי חל הנדר וכתוב בספר הלבוש יו"ד סי' רל"ב סעיף ו' ונ"ל דאפי' פתח אינו להתיר הנדר ע"י פתח זה דייפוה דנולד דלא שכיח הוא ע"כ. בסוף פי' ר"ע ז"ל ור' ישמעאל סבר שאע"פ שלא נעשית יפה אלא לאחר הנדר מותר ע"כ. אמר המלקט דס"ל כר' אליעזר דריש פירקין דפותחין בנולד הר"ן ז"ל:

אל שאול בכינה:    גרסי' שכן הוא בפסוק וי"ס דגרסי' המלבישכם שני עם עדנים וגו':


פירושים נוספים