עיקר תוי"ט על נדרים ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נדרים ט: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וזה דבר קל ופריצות שכן רשעים דרכן לנדור ואם אמר לאו דאלו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) זהו פירוש דא"כ אין נדרים וכאביי בגמרא דפירש א"כ אין נדרים נתרים יפה. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) דכיון דאחציף כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ואמו מנכסיו הא אחציף ליה ואם אין לו חרטה גמורה יחציף פניו ויאמר שלא היה מניח בשביל כבודם. גמרא. ופירוש הרא"ש:

(ב)

(ד) (על המשנה) בנולד. גמרא מ"ט דר"א, דאלו רבנן מסתבר טעמייהו כמ"ש הר"ב. אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים שהיה נשבע ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו, ופתח לו המקום בנולד דמיתה. ורבנן קאמרי דמתו דקרא היינו עוני כו' ושאני עניות דשכיח ולא הוי נולד. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) רבי אליעזר כו'. משום דנקיט גווני טובא הדר ותני דבכולהו רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. הר"נ:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) ואומרים אלו היית יודע כו' והוא אומר לאו. רש"י:

(ז) (על המשנה) מת כו'. והוא הדין איפכא אלא נקט מלתא דשכיחא דגבי כלב לא שכיחא הריגה ולגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ועתוי"ט:

(ד)

(ח) (על המשנה) ועוד אר"מ. קולא אחרת. תוספ'. ולגירסא דלעיל וחכמים מודים לו ה"נ מודים לו מדקתני ועוד:

(ט) (על המשנה) לא תקום. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא כו' התורה הזקיקתך לפרנסו ולאהבו ולהחיותו. רש"י:

(י) (על המשנה) ואין אתה כו'. בגמרא פריך דהא מוטל על הגבאים וזה אינו אסור דכשנותן לגבאי שיתן לו הוי כנותן מתנה לאחד כו' ומשני דכל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה, ופירש"י אלא קרוביו מתגלגלין עמו:

(יא) (על הברטנורא) ואין אלה אלא שבועה דכתיב כו'. גמרא. ועתוי"ט:

(ה)

(יב) (על המשנה) שער ראשך. העקר אצלינו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא בתקנת בתראי ולכך ביאר בגמרא שאלו הח' מאות זוז היה לו קרקע שוה זה הסך וא"ל אפילו לא ישאר לך שום דבר אחר פרעון הכתובה אלא ע"ד משל שתצטרך למכור שער ראשך לצורך אכילה יש לך ליתן כתובה. הר"מ. ועתוי"ט:

(ו)

(יג) (על הברטנורא) שמחוייב בו באכילת בשר לפי שנאמר וקראת לשבת עונג:

(יד) (על הברטנורא) ומיהו לימד לא משמע דמסברא הוא. ובירושלמי ילפינן לה מקרא דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה, דמשמע דוקא כשכולו קיים. הר"נ:

(טו) (על המשנה) מקצתו. ע"י חרטה בהתרת חכם, או מעצמו כגון שהיה אביו אחד מהם. הרא"ש:

(ז)

(טז) (על הברטנורא) דאלת"ה שלא אמר בכ"ף אלא כלישנא דמתניתין בוי"ו, לא תלאן זה בזה, אלא לרבנן כל אחד הוי נדר בפני עצמו כדמסיק הר"ב בסיפא, ולר"ש כללא הוי והותר לאחד מותר לכולם. ולפ"ז רישא דהכא רבנן, דאי כר"ש למאי תנן לכולכם לתני לרבותא שאיני נהנה לזה ולזה בלא כ"ף ותברא מי ששנה כו' ולהר"מ שיטה אחרת. עתוי"ט:

(ח)

(יז) (על המשנה) יין כו'. צריכא כמ"ש הר"מ דתנא נדר שהותר מקצתו כו' לענין זמן הנדר ולענין דברים שנשבעים עליהם ומן האדם שנשבע עליהם:

(יח) (על המשנה) יפה. מפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר דהא לא נדר אלא משום שהוא רע ונמצא שכשאינו רע אין נדרו נדר אלא ה"נ קאמר חדא דאין רע ובהכי שרי ועוד מפני שהוא יפה וכן מפרשינן בבצל:

(יט) (על הברטנורא) ובכולהו נדרים שהותרו מקצתן דינא הכי וכן בנמצא בהן אביו ואמו דפ"ג וטעמא דכשעכשיו בחזרה עדיין הוא אומר הכל אסור חוץ כו' לא הורע כח הנדר:

(ט)

(כ) (על המשנה) בנותיך. כלומר ולא ימצאו מי שישא אותן. דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כאמה כן בתה:

(כא) (על המשנה) מה ראתה. ויש לפרש כלומר מה ראתה לעשות מה שעשתה שע"י כן נתגרשה:

(כב) (על המשנה) מותר. וצריך בכל זה הפרה אחר שאלה לחכם. הר"מ:

(י)

(כג) (על הברטנורא) וא"ת מ"ש מהאומר שאביה רע ושמע שמת או עשה תשובה דתנן במשנה ג' דהוי נדר טעות וי"ל דה"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות הלכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר. מה שאין כן באשה כעורה שאין עשויה להיות נאה הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב"א ז"ל. אי נמי אי אמר שהיא כעורה הכי נמי אבל הכא דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר. ר"ש בר"י ב"ח ז"ל:

(כד) (על המשנה) אל שאול. וסיפיה המלבישכם שני עם ערנים כו':