משנה נדרים ט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ט · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

פותחין בימים טובים ובשבתות.

בראשונה היו אומרים: אותן הימים מותרין, ושאר כל הימים אסורין; עד שבא רבי עקיבא ולימד, שהנדר שהותר מקצתוטו הותר כולו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבַשַּׁבָּתוֹת.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אוֹתָן הַיָּמִים מֻתָּרִין, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין.
עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ, הֻתַּר כֻּלּוֹ:

נוסח הרמב"ם

פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרין אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבה ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כלו

פירוש הרמב"ם

פותחין בימים טובים ובשבתות. בראשונה היו כו' — כגון שנשבע שלא ישתה יין או שלא יאכל בשר כך וכך ימים. לכך אומר: אילו ידעת בשעת השבועה שהשבת או יום טוב שנכלל באלו הימים, אתה מחויב בו באכילת בשר ושתיית יין, לפי שנאמר (ישעיהו נח יג): "וקראת לשבת עונג", כלום היית נשבע? והוא אומר "לא"; מתירין לו שבועתו.

ואמרו: לזה קרבן ולזה קרבן, אמנם זה מאמר רבי שמעון, שאינו סובר החלוקים, עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד, כמו שיתבאר בשבועות עיקר דעתו. ואינה הלכה, אבל כשאומר שאינו נהנה לזה ולזה, צריכין פתח לכל אחד ואחד, אחר שלא הזכיר וי"ו הנוספת. והלכה כרבי עקיבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פותחין בימים טובים ובשבתות - אם נדר להתענות, או שלא לאכול בשר לזמן קצוב, אומרים לו אילו שמת אל לבך לשבתות וימים טובים שבתוך זמן זה יג כלום היית נודר. ואין זה פותח בכבוד המקום:

אותן הימים - שמצא להם פתח להתחרט:

מותרים - שהחכם מתירן:

ושאר הימים - שאין עליהם חרטה, נשארין באיסורן:

שנדר שהותר מקצתו הותר כולו - אע"פ שלא מצא פתח על כולו. דלא נדר מעיקרא אלא על דעת יד שיתקיים כולו, נמצא התרת מקצתו פתח לכולו:

פירוש תוספות יום טוב

פותחין בימים טובים ובשבתות. פירש הר"ב אם נדר להתענות או שלא לאכול בשר. וכך כתב הרמב"ם ויהיב טעמא שמחוייב בו באכילת בשר. לפי שנאמר (ישעיה נ"ח) וקראת לשבת עונג. גם הרא"ש פירש. או שלא לאכול בשר. ומ"ש הר"ב שאין זה פותח בכבוד המקום. כבר כתבתי בזה בריש פרקין:

עד שבא ר"ע ולימד שנדר שהותר וכו'. פירש הר"ב דלא נדר מעיקרא כו' וכך כתב הרא"ש. ומיהו לימד לא משמע דמסברא הוא. אלא דמקרא למדו והיינו דכתב הר"ן דילפינן לה בירושלמי מדכתיב (במדבר ל') ככל היוצא מפיו יעשה. דמשמע דוקא כשכולו קיים:

שהותר מקצתו. על ידי חרטה בהתרת חכם או מעצמו. כגון שהיה אביו אחד מהם. [כדתנן בריש פרק ג'] הרא"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) שמחוייב בו באכילת בשר לפי שנאמר וקראת לשבת עונג:

(יד) (על הברטנורא) ומיהו לימד לא משמע דמסברא הוא. ובירושלמי ילפינן לה מקרא דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה, דמשמע דוקא כשכולו קיים. הר"נ:

(טו) (על המשנה) מקצתו. ע"י חרטה בהתרת חכם, או מעצמו כגון שהיה אביו אחד מהם. הרא"ש:


פירושים נוספים